יום שלישי, 14 באוקטובר 2014

לקראת ליגת האלופות: בית ב', (כמעט) בית המוות

זה היה אמור להיות בית המוות, עם מיטיילנד הדנית שתשלים בו שלוש קבוצות שהיו בפיינל-פור בעונה שעברה. מיטיילנד אכן מצאה את עצמה בבית, אבל לא בבית הנכון: היא תראה את ליגת האלופות מהבית, אחרי שהפסידה כבר במוקדמות. בית ב' נשאר בית חזק עם שתיים מהמועמדות לזכייה בטורניר, ורדאר ובודוצ'נוסט, אבל בית מוות תצטרכו לחפש במקום אחר.

בודוצ'נוסט (מונטנגרו)

כפי שדוברי המונטנגרינית שביניכם יודעים, בּוּדוּצְ'נוֺסְט במונטגרינית זה "העתיד". בשנתיים האחרונות בנו שם קבוצה חדשה אחרי הזכייה בליגת האלופות, וחיכו שהעתיד יגיע. עכשיו העתיד הגיע, וקוראים לו קתרינה בּוּלָאטוֺביץ'.




למעשה, העתיד לא הגיע אלא חזר: "קַאצָ'ה", כמו שמכנים אותה, כבר שיחקה בבודוצ'נוסט כשזו זכתה בליגת האלופות לפני שנתיים. קאצ'ה הספיקה מאז לעבור לרומניה ולהונגריה ולזכות בליגת האלופות עם גיור, ועכשיו היא חוזרת לקבוצתה האהובה. ביחד עם הרומניה כריסטינה נֵאָגוּ יהיה לבודוצ'נוסט צמד שוּטריות אימתני, ועם השוערת הטובה בעולם קלרה ווֺלְטֶרינג והפיבוט הטובה בעולם דְרַגאנָה צְבִיִיץ', יש לבודוצ'נוסט סיכוי טוב לעשות את זה.

ורדאר סקופיה (מקדוניה)

לפני שנה כתבתי כאן: "בגלל המחסור באוליגרכים איכותיים במקדוניה, ורדאר ייבאה אוליגרך רוסי, סרגיי סמסוננקו. למי אכפת שאף אחד לא יודע בדיוק מי הוא, מה המטרות שלו ומאיפה הכסף שלו?"

הפרטים האלה עדיין אינם ידועים, אבל אם מישהו מציע לכם מיליוני דולרים, אולם חדש ומספר דו ספרתי של כוכבות-על, לא תקחו?

לפני שלוש שנים התחילו לבנות את האולם החדש בחולון, ועדיין לא ידוע מתי העבודות יסתיימו. אצל סרגיי סמסוננקו דבר כזה לא היה קורה. את האולם החדש בסקופיה על שם המהפכן יאן סנדנסקי, עם 6500 מקומות ישיבה, לקח לו בדיוק 16 חודשים לבנות:




באולם המפואר יצטרפו חמש כוכבות חדשות לעשר הכוכבות שסמסוננקו הביא בעונה שעברה. ביניהן תהיה גם המקשרת הקרואטית אנדראה פֶּנֶזיץ', אחת השחקניות הטובות בעולם, שתשלים צמד מקשרות נפלא עם אנדראה לֶקִיץ' הסרבית. אנדראה הסרבית ואנדראה הקרואטית יובילו צוות שחקניות איכותי, וינסו להתקדם אל מעבר לחצי הגמר שאליו הגיעו בעונה שעברה.

ומה עם האינטרסים הסודיים של סמסוננקו? אולי הם קשורים למלון בן שבע הקומות שהוא הקים בצמוד לאולם.



תורינגר (גרמניה)

תורינגר היתה רחוקה בעונה שעברה שער אחד מניצחון על ורדאר ועלייה על חשבונה לפיינל-פור. החטאה גדולה של הפיבוט אניה אלטהאוס מנעה ממנה לעשות את זה. אלטהאוס עברה בקיץ לאותה וורדאר, ושתי כוכבות נוספות עזבו את תורינגר, שלא התחזקה אפילו בשחקנית משמעותית אחת. תורינגר תיהנה מחזרתה למגרשים של המרכזת קרסטין ווֺלבּוֺלד אחרי פציעה ארוכה, ותבנה כרגיל על היכולת של המקשרת נדיה נדגוֺרנַיָיה, אבל תסבול מגעגועים לשחקניות שעזבו. הקיץ הארוך שעבר על הקבוצה הרחיק אותה ביותר משער אחד מוורדאר.

מבחינתנו הישראלים, כדאי לשים לב להרברט מולר, מאמן תורינגר ואחד המאמנים הטובים באירופה, שהוא גם מאמן נבחרת אוסטריה, שתתמודד עם ישראל במוקדמות המונדיאל. איתו בקבוצה נמצאות שתי שחקניות הנבחרת האוסטרית, הקיצונית השמאלית סוניה פריי, שנחשבת לאחת הצעירות המבטיחות בעולם בתפקידה, והמקשרת הקשוחה קתרין אנגל.


סוניה פריי. תתחילו להתכונן


פודרבקה וגטה (קרואטיה)

זאת הקבוצה שעלתה מהמוקדמות על חשבון מיטיילנד, ובגללה אין לנו כאן בית מוות. העונה שעברה שלה היתה חלשה, העונה היא התחזקה בכמה שחקניות לא רעות של נבחרת קרואטיה, שלא יפצו אותנו על הגעגועים למיטיילנד.

יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

איך המדינה מקפחת את ספורט הנשים, חלק ב'

באיחור של כמה חודשים, הנה המאמר השני והאחרון בסדרה המצליחה "איך המדינה מקפחת את ספורט הנשים".

במאמר הקודם הראיתי איך הטוטו מקפח את ספורט הנשים, כשהוא מעניק שמונים מיליון ש"ח לספורט הגברים על חשבון הנשים. עכשיו הזמן לדבר על ערוץ 1, עוד גוף ציבורי שמשתמש בכספי ציבור כדי לשלם לספורט גברים: 15 מיליון ש"ח לעונה תמורת השידורים של ליגת העל לגברים בכדורגל, 6 מיליון ש"ח לעונה תמורת השידורים של ליגת העל לגברים בכדורסל. מה עם ליגות הנשים? מבחינת ערוץ 1 הן אינן קיימות.

בניגוד לטוטו, רשות השידור לפחות לא מעודדת הימורים (חוץ מאשר בחסויות של הטוטו, שבמשך שנים רבות היה אחד הגופים היחידים שהורשה לשדר פרסומות בערוץ 1 במסווה של "תשדירי חסות"). אולם בדיוק כמו הרווחים של הטוטו, גם הכספים של רשות השידור אמורים לשרת את האינטרס הציבורי, ובמקרה הזה השאלה היא אם האינטרס הציבורי הוא דווקא שידור של משחקי ליגות העל לגברים. לכאורה, התשובה ברורה וחיובית. לספורט הגברי יש יותר רייטינג מאשר לספורט הנשי, הציבור מתעניין בו יותר, ולכן מתבקש לשדר אותו. זה שיקול מעניין, אבל זה לא השיקול הנכון: המטרה הרשמית של ערוץ 1 היא להוות אלטרנטיבה לערוצים המסחריים, לא להתחרות איתם על רייטינג. שיקול הרייטינג פשוט לא אמור להיות רלוונטי. אם הרייטינג שווה את הכסף, הערוצים המסחריים הם אלה שאמורים לשלם בשבילו.

גם בלי שיקול הרייטינג, עדיין אפשר למצוא נימוקים חשובים לשידור משחקי הליגות לגברים בערוץ הממלכתי. חשוב לעודד את הציבור לעשות ספורט, והספורטאים וקבוצותיהם יכולים להוות מודל לחיקוי, להראות לצעירים שיש להם לאן לשאוף ולעזור להם להשתפר בספורט דרך הצפייה במשחקים. אולם הנימוקים האלה מתאימים לנשים בדיוק כמו שהם מתאימים לגברים, הרי גם הן זקוקות לאותם מודלים לחיקוי. מי יודע מה היה קורה אם במקום לשדר רק את מכבי ת"א בתקופת הערוץ היחיד, ערוץ 1 היה משדר גם משחק נשים פעם בשבוע? מי יודע אם במקום לשדר רק ליגות גברים בשנים האחרונות, ערוץ 1 היה משדר גם ליגות נשים? אולי תדמית הספורט הנשי היתה משתפרת, ילדות ונערות היו רואות ספורטאיות שהן מודלים לחיקוי, קבוצות נשים היו יוצרות מסורת, והרייטינג של הספורט הנשי היה עולה בהתאם. לעולם לא נוכל לדעת.

מה שאנחנו יודעים הוא שספורט גברים קיבל כסף ציבורי מערוץ 1 במשך עשורים רבים, בזמן שספורט נשים לא קיבל כמעט כלום. גם אם אפשר להבין את ערוץ 1 שמעדיף כיום לשדר ספורט גברים בשעות השיא, אי אפשר להבין מדוע ספורט הנשים מקבל פחות כסף מספורט הגברים, כשהנימוקים הרלוונטיים לשידור המשחקים נכונים לספורט נשים לא פחות מאשר לגברים.    


ובכן, אם מסכמים את הוצאות הטוטו וערוץ 1, מדובר ביותר ממאה מיליון ש"ח ששייכים למדינה, אבל הולכים לפי אינטרסים שלא קשורים למדינה אלא לגופים שמנהלים אותם. מאה מיליון ש"ח ששייכים לגברים ולנשים במדינה, אבל הולכים רק לגברים, בזמן שספורטאיות אולימפיות נאלצות להתחנן שיאמצו אותן ספונסרים, שחקניות כדורגל לא מוצאות מגרשים לשחק בהם, ושחקניות כדוריד לא חולמות לקבל משכורת. פרוייקט אתנה, שמיועד לקדם ספורט נשי, מקבל 10 מיליון ש"ח בשנה מהמדינה, בערך עשירית מהסכומים שהולכים רק לספורט גברים. ספורט הגברים קיבל מאז הקמת המדינה מיליארדי שקלים של כסף ציבורי, בזמן שהנשים נשארו בצד. הגיע הזמן, אחרי עשורים רבים של קיפוח, שהנשים יזכו לקבל חלק נכבד יותר מהכספים האלה.     

יום שישי, 20 ביוני 2014

ליגת נערות, מחזור אחרון: בנות הרצליה - עירוני פ"ת 31-28

פוסט זה נכתב למטרת השווצה עתידית: כשהשחקניות האלה יהיו בעתיד שחקניות מקצועניות וכולם יכירו אותן, אני מתכוון להגיד לאנשים "היי, אני ידעתי שהן יהיו גדולות כבר כשהן היו נערות", ולהשתמש בפוסט הזה בתור הוכחה.
אז שלום לכם, אנשים מהעתיד - אמרתי לכם!
היה נחמד לראות ביציע הרבה הורים של שחקניות פ"ת. עם תמיכה כזאת של המשפחות, ועם עבודת שיווק כמו שעשו השבוע נערות י' של ראשל"צ שהביאו מאות אוהדים למשחקים, יש תקווה לעתיד טוב לכדוריד הנשים. אני מתנצל מראש בפני בנות הרצליה ודורון כזום, אבל התרכזתי במשחק הזה בפ"ת בלבד (זאת לא הפעם הראשונה שאני מתעלם מהרצליה בזמן האחרון, ואני מבטיח לתקן את התנהגותי הנלוזה בעונה הבאה).
המחצית הראשונה היתה בסימן עדי כלף. אם שחקניות בוגרות מתקשות להתמודד עם המהירות שלה, ברור שגם נערות יתקשו, והיא ניצלה את המהירות כדי לכבוש. גם השוערת הפתח-תקוואית, שחר עולי, חגגה את יום הולדתה ה-16 עם כמה עצירות יפות, ובתחילת המחצית השניה אפילו המשקופים נתנו לה מתנת יום הולדת כשעצרו בשבילה שלוש זריקות רצופות. מזל טוב!
פ"ת הובילה לאורך המשחק ביתרון של 5-4 שערים, עד שהרצליה התקרבה למהפך וצמצמה מ-18-23 ל-22-23. או אז הגיעה לידר וגנפלד, ועם שני שערים ואסיסט דאגה להעלות את פ"ת ל-22-26. הרצליה לא ויתרה וחזרה באומץ למשחק (בכלל, כל הכבוד להרצליה שלא התייאשו גם כשהיו בפיגור והמשיכו לשחק עד הסוף). שתי דקות לסיום פ"ת הובילה רק 28-30, אבל אז חטיפה גדולה של טלי בראל ושער שלה, אחד מכמה שערים חשובים שלה במשחק, הבטיח לפ"ת את הניצחון וגם קבע את תוצאת הסיום,
 28-31. פ"ת מסיימת את העונה במקום השלישי, הרצליה במקום הרביעי.
ניר חלימה, מאמן הנערות של פ"ת, עוזב את הקבוצה אחרי שנתיים, שבמהלכן הוא הספיק לקחת איתן אליפות בליגת נערות י' ובליגת החופים. אני לא מכיר אותו מספיק טוב, אבל השחקניות שלו ביקשו ממני להודות לו, ומספיק לראות אותן משחקות כדי לדעת שבאמת מגיעה לו תודה. הן משתפרות ממשחק למשחק, חלק גדול מהן כבר התחילו לשחק בהצלחה בקבוצה הבוגרת, ורואים את היסודות שהוא הנחיל להן ואת האהבה שלהן לכדוריד בזכותו. כשהן יהיו כוכבות בעתיד, חלק מהקרדיט תמיד יהיה שייך גם לו.

יום חמישי, 19 ביוני 2014

מכבי ראשון לציון, אלופת נערות י'

במשחק השלישי והמכריע בגמר הפלייאוף, מ.כ. חולון אירחה את מכבי ראשל"צ, לאחר שכל אחת ניצחה משחק אחד בסדרה בדיוק באותו הפרש. יש מי שטוענים שאנשים בארץ משתמשים יותר מדי במילה "מדהים", אבל אין מילה אחרת שיכולה לתאר את המשחק אתמול. מדהים. תקציר האירועים החשובים במשחק מנקודת המבט של ראשון:

דקה 10: שלי וליהיא יעקב נפצעות בו זמנית. שלי התאוששה למרות שהמשיכה לסבול מכאבים. ליהיא לעומתה בקושי הצליחה לדרוך על הרגל, והיה ברור שהיא לא תוכל לחזור לשחק. בלתי אפשרי.

דקה 20: ליהיא יעקב, מדדה על רגל אחת ועם כאבים, חזרה לשחק והמשיכה עד הסיום.

לקראת סיום המחצית הראשונה: ראשון עולה ליתרון 11-16 ונראית בדרך לניצחון קליל. הבעיה היא שגם חלק מהשחקניות שלה חושבות ככה ומפסיקות לרדת להגנה. התוצאה: כמה שערים קלים במתפרצות של חולון, ובהפסקה רק 15-16 לראשון.

דקה 39: 21-21. נראה שהולך להיות כאן מותח.

דקה 44: 21-24 לחולון, ששולטת במשחק מאז פתיחת המחצית.

דקה 50: 25-25. ראשון לא נכנעה, ושלי יעקב לקחה את המשחק על עצמה עם יכולת מרשימה ביותר, כשהיא מסיימת בתור הכובשת המצטיינת עם תשעה שערים. הולך להיות צמוד עד הסוף.

דקה 52: 25-28 לחולון. אולי לא יהיה כל כך צמוד.

דקה 55, 28-29 לחולון. ברור שיהיה צמוד. גם בזכות הקהל של ראשון: ברגעים הקשים לקראת הסיום, אוהדי ראשון ידעו לדחוף את הקבוצה בקריאות "מכבי, מכבי", בהנהגת ראש האולטראס גלעד מאור.

דקה 57, 29-29. רגע של מומנטום. שיר בן ציון, אחת השחקניות הבולטות בראשון, חטפה כדור ורצה חופשייה להתקפה. היה לה המון זמן לחשוב בדרך, מסוג המצבים שבהם יש יותר מדי זמן לחשוב ולהיכנס ללחץ. כל כך הרבה זמן לחשוב, שהספקתי לחשוב לעצמי: "אני בחיים לא הייתי עומד בלחץ, אין סיכוי שהייתי מבקיע. מה הסיכוי שהיא תבקיע?" מתברר שהסיכוי היה גבוה. בן ציון כבשה בקור רוח, אחד משבעה שערים שלה במשחק מצוין, והשוותה את התוצאה.

דקה 58:40, 30-30. מאיה כהן השוותה בעוד שער גורלי.

דקה 59:20, 30-31 לראשון. שלי יעקב כבשה שער יתרון, ולא היתה ראויה ממנה אחרי המשחק הנהדר שלה.

13 שניות לסיום, 31-31: חולון השוותה. הולכים להארכה, או שראשון תספיק לכבוש ב-13 השניות האחרונות?

אלה היו 13 שניות מותחות מאין כמוהן. כל כך מותחות, שהיה אפשר לחתוך את המתח בסכין. כל כך מותחות, שהקהל עצר את נשימתו. כל כך מותחות, שהן לא היו מומלצות לצפייה לחולי לב ונשים בהיריון. כל כך מותחות, שאפשר לכתוב עליהן שלוש קלישאות בבת אחת ולא להרגיש שהגזמת.

בעצם, אלה היו רק תשע שניות. בדיוק ארבע שניות לסיום, הכדור מצא את עצמו עמוק ברשת אחרי זריקה גדולה של ליהיא יעקב, ולא היתה ראויה ממנה אחרי משחק ההקרבה שלה. לחולון לא היה זמן להגיב. 31-32 מטורף. אתם יכולים לקרוא לקבוצה הזאת "מכבי", "מכבי ראשון" או " מכבי ראשל"צ", אבל הכי נוח לקרוא לה פשוט: האלופה.     

יום חמישי, 12 ביוני 2014

הגאווה של נורבגיה

כשמשחק גביע אופ"א בין ויקינג לאוסטריה וינה יצא להפסקה, גם ערוץ TV2 הנורבגי ששידר אותו יצא להפסקת פרסומות. או ככה לפחות חשב הפרשן הראלד ברדלי, שלא ידע שהטכנאי שכח לנתק את המיקרופון שלו בזמן ההפסקה. הצופים בשידור האינטרנט הופתעו לשמוע את ברדלי ממלמל לעצמו על שחקנית כדוריד: "גרוֺ הַמֶרְסֶנְג, הלסבית הכי יפה מטוֺטֶן!" וכך המרסנג, הספורטאית הכי מפורסמת בנורבגיה, הפכה ברגע אחד לאחת הלסביות המפורסמות בנורבגיה.



אותו משפט של ברדלי, Gro Hammerseng, Den flotteste lesba på Toten"", הפך לאחד המשפטים המפורסמים בנורבגיה. גרו המרסנג מעולם לא הסתירה את העובדה שהיא יוצאת עם אישה, אבל גם לא הרגישה צורך לספר את זה לעולם כולו. כשהיא הבינה שעכשיו כולם יודעים, היא קיבלה את זה ברוח טובה, ורק תיקנה: "אני לא מטוטן. אני מגיוֺביק."

כל זה היה ב-2005. תשע שנים לאחר מכן, ב-2014, גרו המרסנג מהווה כיום דמות לחיקוי בקרב הקהילה הלהט"בית בנורבגיה ובכלל. בגיל 34, אחרי היריון ולידה, היא עדיין משחקת ברמות הגבוהות של הכדוריד עם קבוצתה לארוויק.

גרו תמיד העדיפה לדבר על כדוריד ולא על העדפות מיניות, ויש הרבה מה להגיד על כדוריד בהקשר שלה. קחו נשימה עמוקה לפני שתקראו את רשימת ההישגים: שחקנית השנה בעולם 2007; MVP יורו 2004; MVP יורו 2006; מדליית זהב באולימפיאדת בייג'ינג 2008; מדליית זהב ביורו 2004, 2006 ו-2010; גביע המחזיקות ב-2004; ליגת האלופות ב-2010; ועוד תארים רבים, קבוצתיים ואישיים. גרו היא מרכזת ומקשרת חכמה, קשוחה ואגרסיבית, שסיפרה פעם: "לפעמים, בלהט הקרב, אני חושבת: 'עכשיו תאכלי את הדייסה שבישלת, לעזאזל,' אם היריבה הגזימה באגרסיביות שלה." הנה קליפ שערים קצר שלה, שמסתתר ביוטיוב בין מאות קליפים של מעריצות שמתרכזים ביופייה וביחסיה עם בנות זוגה:


לא רק תארים ספורטיביים יש להמרסנג. היא קיבלה גם את פרס "קספר" מטעם עיריית גיוביק על הישגים יוצאי דופן, ובשנת 2007 נבחרה בתור "המודל לחיקוי" של השנה בליגה הנורבגית. נורבגיה היא מדינה שמעריצה כדוריד: חצי מהאוכלוסייה צפה בנבחרת הלאומית זוכה בגמר אליפות העולם 1999, בטלוויזיה הרוויחו יותר ממיליון דולר על שידורי הכדוריד באולימפיאדת 2008, ובאותה אולימפיאדה, השם "גרו המרסנג" היה הרביעי במספר האזכורים שלו בתקשורת הנורבגית כולה, אחרי שמם של ראש ממשלת נורבגיה, ברק אובמה וג'ורג' בוש. החתימה שלה בקבוצה הדנית Ikast ב-2003 שודרה בערוצים הממלכתיים של דנמרק ונורבגיה.





לא פלא שגרו המרסנג הפכה למודל לחיקוי, לא רק בנורבגיה אלא בעולם כולו. פורום מעריצים נפתח במיוחד לכבודה, עם 3451 מששתפים פעילים ו-181,281 הודעות (כיום הפורום כבר אינו פעיל). בפורום "רכילות לסבית" (מתברר שיש דבר כזה) יש 1365 הודעות בשרשור על יחסיה עם קטיה נייברג, שנופל רק מהשרשור על בת זוגה העכשווית אניה אדין, שבו יש כבר 3088 הודעות. עשרות כתבות עומק וריאיונות התפרסמו איתה בתקשורת הסקנדינבית.




המרסנג בכלל לא תכננה להפוך למודל לחיקוי. זמן קצר אחרי שכל נורבגיה שמעה שהיא הלסבית הכי יפה מטוטן, היא אמרה על יחסיה עם בת זוגה דאז: "במובן אחד זה מרגיש מוטעה שאני צריכה לצאת ולציין את זה. אבל שמתי לב שזה שהיה חשוב להרבה אנשים, קיבלתי הרבה תגובות חיוביות. ואם אני יכולה לעזור למישהו, אני שמחה. אז הכול השתלם. והעניין אף פעם לא היה סוד בשבילי או בשביל מישהו אחר. בנבחרת הנורבגית, זה לגמרי ok לחיות עם אישה."

במהלך השנים המרסנג הקפידה לשמור על פרטיותה ולא לדבר הרבה על יחסיה עם בנות זוגה. היא גם השלימה עם היותה מודל לחיקוי. ב-2009 אמרה: "אף פעם לא הרגשתי בושה, או שיש משהו לא טבעי בלהיות ביחד עם אישה, ובגלל זה לא נאבקתי עם הגדרה מינית כמו רבים אחרים. לכן בהתחלה גם לא הייתי מוכנה לענות על שאלות בנושא. חשבתי שבמידה מסוימת אין על מה לדבר. אבל אחרי תקופה מסוימת הבנתי שהפתיחוּת שלי היתה חשובה בשביל רבים אחרים, ולא קשה לי להיות פתוחה בנושא. אז אם אני יכולה לעזור לאחרים שנמצאים במצב בעייתי, אני אעשה זאת בשמחה."

בתור אישיות מפורסמת, המרסנג ניצלה את מעמדה גם כדי לקדם זכויות ילדים וזכויות אזרח בעולם.לפני אולימפיאדת בייג'ינג המרסנג גם עבדה עם אמנסטי על קמפיין לשחרור אסירים פוליטיים בסין. בשנים אחרות היא תרמה וייצגה ארגונים כמו "Save the Children" ו-PLAN, שבמסגרתו בעלי אמצעים עוזרים לממן ילדים במדינות עניות באפריקה. גרו נסעה במסגרת הארגון לזמביה, שם גם פגשה את הילדה שעזרה לממן, מגי בת התשע, ילדה עיוורת שהצעצוע היחיד שלה היה בקבוק ריק. 




ב-2012 המרסנג ילדה בן, מיו, שאותו היא מגדלת עם בת זוגה וחברתה לקבוצה, אניה אדין. ב-2013 היא ואדין התחתנו רשמית, ומאז היא נקראת גרו המרסנג-אדין. לפני מספר חודשים הן הוציאו ספר על חייהן ביחד עם מיו, כדי לעזור לזוגות דומים.



כבר ב-2008, אַרֶה גרונסטד היה שחקן הכדוריד הראשון שהודיע שהוא מעדיף גברים. הוא סיפר שגרו המרסנג היא המודל לחיקוי שלו, ושבזכותה היה לו קל יותר לספר על עצמו. נותר רק לקוות שיהיו עוד ספורטאים שיהיו אמיצים כמו גרו. המרסנג עצמה לא מרגישה צורך להגדיר את עצמה כמודל לחיקוי: "כשאומרים לי שאני מודל לחיקוי, אני מקבלת את זה כמחמאה. זאת הרי הכוונה. אבל במידה מסוימת, אני פשוט עצמי."

יום חמישי, 29 במאי 2014

איך המדינה מקפחת את ספורט הנשים, חלק א'

67 מיליון ש"ח לעונה משלם הטוטו לליגת העל ולליגה הלאומית לגברים בכדורגל תמורת פרסום. 15 מיליון ש"ח לעונה משלם ערוץ 1 תמורת השידורים של ליגת העל לגברים בכדורגל. 6 מיליון ש"ח משלם ערוץ 1 תמורת השידורים של ליגת העל לגברים בכדורסל. 

קשה שלא להבחין בשני עניינים בולטים בנתונים האלה: כולם נבנים על כסף ציבורי, וכולם מגיעים לקבוצות גברים. כשהנתונים כל כך ברורים, אי אפשר שלא לתהות: האם ראוי שספורט הגברים יקבל יותר כסף ציבורי מספורט נשים?

במאמר ראשון זה אתייחס רק לכספים שמחלק הטוטו. חוק ההימורים בספורט מ-1967, שבעקבותיו הוקמה מועצת ההימורים, קבע מה האינטרס הציבורי של חלוקת כספי הטוטו: "מטרתה של המועצה היא לקדם את תרבות הספורט בישראל. המועצה מתקצבת את כל הארגונים והקבוצות, יוזמת ופועלת להקמת אצטדיונים, אולמות ומתקני ספורט בכל רחבי הארץ, בונה תשתיות לפעילויות קהילתיות ומסייעת לספורט האולימפי." יש להדגיש שרוב רווחי הטוטו אכן מקיימים מטרות אלה, ומחולקים לפי קריטריונים ברורים ושוויוניים יחסית לגברים ולנשים (אפשר לדון גם בהם, אבל לא אעשה זאת כאן). הבעיה היא עם החלוקה של כספי הפרסום של הטוטו, הוצאה נפרדת של 87 מיליון ש"ח, שמתוכם כמעט 80 מיליון ש"ח מוענקים לכדורגל הגברים: 67 מיליון כאמור לקבוצות ליגת העל והליגה הלאומית, ו-13 מיליון להתאחדות לכדורגל, שמעבירה לכדורגל הנשים בערך 1% מהסכום הכולל שמועבר לגברים.  

דירקטוריון מועצת ההימורים, הטוטו, כולל 18 חברים מטעם המדינה, והם אלה שמחליטים לאן יילך הכסף לצרכי שיווק ופרסום. הסכם השיווק עם ההתאחדות לכדורגל קובע שספורט הגברים מקבל כמעט שמונים מיליון ש"ח יותר מספורט הנשים בכל שנה, ולציבור אין אפשרות להשפיע על הנושא.

האם כספי הפרסום של הטוטו הולמים את החוק ואת האינטרס הציבורי? חלק קטן מהכסף אמנם הולך למחלקות נוער ולשיפור השירות לאוהדים, אבל רוב 80 מיליון השקלים שמושקעים בפרסום בכדורגל מקדמים שני אינטרסים:

1. פרסום הטוטו, כלומר עידוד הימורים בקרב תושבי ישראל.
2. תשלום משכורות גבוהות יותר לכדורגלנים.

נראה מובן מאליו שהוצאת כסף ציבורי על עידוד הימורים אינה מתאימה לחוק ולאינטרס הציבורי. זה משאיר אותנו עם נימוק אחד לטובת הכסף שהולך לכדורגל: הגברים הם רוב המהמרים, ומהמרים בעיקר על כדורגל. אם רוב רווחי הטוטו מגיעים בזכות גברים שמהמרים על משחקי כדורגל לגברים, הגיוני שרוב הכסף יחזור לכדורגל הגברים. אני בעצמי השתמשתי בנימוק הזה בעבר. בדיעבד, הנימוק הזה שגוי. העסק שממנו הגיע הכסף למדינה אינו רלוונטי.

לדוגמא, אם חנות "הפרחים של פרח" מרוויחה כסף, היא היתה שמחה להשקיע את כספי המיסים שלה בפרסום הפרחים שלה ובמתנות ללקוחות, אבל היא לא יכולה לעשות זאת. היא צריכה לשלם אותם למדינה, והמדינה מחליטה מה לעשות עם הכסף לפי האינטרס הציבורי, בלי קשר ללקוחות "הפרחים של פרח". הטוטו הוא אמנם גוף ציבורי שלא משלם מס למדינה, אבל הכסף שלו שייך למדינה לא פחות מכספי המיסים של "הפרחים של פרח". הרווחים לא שייכים ללקוחות של הטוטו, הם שייכים למדינה וצריכים להיות מושקעים לפי האינטרס הציבורי.

כדי להמחיש את הטענה, אזכיר שחלק נכבד מרווחי הטוטו מגיע מהימורים על כדורגל אירופי. האם זה אומר שהרווחים של הטוטו צריכים להיות מושקעים בברצלונה וריאל מדריד? כמובן שלא, כי הצלחה של ברצלונה וריאל מדריד אינה אינטרס ציבורי של מדינת ישראל. המדינה אמורה להשקיע את כספי הטוטו בעידוד ספורט, לא בעידוד אירועי ספורט עליהם אנשים אוהבים להמר. מה גם שהכדורגל הישראלי מהווה רק 10% מהכנסות הטוטו, ו-80 מיליון ש"ח הם סכום מופרך לפרסום בליגת העל. 

החסות של הטוטו לכדורגל גברים קיימת כבר שנים רבות. מדובר על מאות מיליונים, אולי אפילו מיליארדי שקלים, שהגיעו לקבוצות כדורגל גברים על חשבון כסף ציבורי ששייך גם לנשים. האינטרס הציבורי אינו עידוד הימורים או העלאת משכורות לכדורגלנים. כפי שנכתב בחוק ההימורים בספורט, האינטרס הציבורי בנוגע לספורט הוא קידום תרבות הספורט, ואפשר רק לקוות שתרבות הספורט כוללת גם נשים.

המאמר הבא: איך ערוץ 1 מקפח את ספורט הנשים.

יום שלישי, 27 במאי 2014

גמר הפלייאוף: הרצליה אלופה!

[רשומה מה-9/4, מועברת לכאן מהבלוג הקודם]

הרצליה וחולון נפגשו העונה ארבע פעמים, והרצליה ניצחה בכל ארבעת המשחקים. הפעם היא ניצחה 23-33, ואין ספק שהיא אלופה ראויה והקבוצה החזקה בליגה. קבוצה בכל מובן המילה, שלמרות הכוכבות שלה מה שמאפיין אותה זאת הקבוצתיות, עם הגנה לוחמת והתקפה שרוב הזמן לא הולכת בכוח על הכוכבות אלא על השחקנית החמה בכל רגע. היום למשל זאת היתה דנה אפלבוים במחצית ראשונה גדולה, שהבהירה שהרצליה היא לא רק וקרט וברטו, ולחולון לא היתה תשובה, למרות מאות צופים ביציע ואפילו כשבעה אוהדים עם בלונים כחולים ארוכים.

המאמן דורון כזום, שראוי מן הסתם להרבה קרדיט, אמר אחרי המשחק ש"הגולים שלנו התחלקו ולא בין שתי שחקניות." ובאמת, בדקה ה-14 כבר חמש שחקניות שונות כבשו את שבעת השערים של הרצליה עד אז. התוצאה בדקה ה-14 היתה 3-7 להרצליה, מה שמדגיש את ההגנה החזקה של הקבוצה.

שרון בן שושן נכנסה בחולון ועוד הצליחה לעזור לצמצם ל-6-7, לפני שהרצליה ברחה שוב ולא הביטה לאחור, עם משחק הלחימה של שני לוינקינד וההתלהבות של אושרי כהן (בתור אוהדת הפועל, אם היא היתה ביציע של האוהדים בדרבי הכדורסל, אולי היא היתה תורמת להם קצת קשיחות והם לא היו בורחים מחלשלוש כמו שחורציאניטיס). 

במחצית השניה התפתח משחק מבולגן, שהיה יכול לעזור לחולון אם היא רק היתה מסוגלת לחדור את ההגנה ההרצליינית. בעשר הדקות הראשונות רק וקרט כבשה להרצליה, שלושה שערים, אבל חולון כולה כבשה רק שניים. לאחר מכן גם יתרון מספרי לא עזר לחולון נגד ההצלות של רבקה אזרחי, ואפילו פציעה זמנית של וקרט לא עזרה לצמצמם את היתרון. 

המצטיינות שלי במשחק הן דנה אפלבוים ורבקה אזרחי (יהיה משעמם לבחור את וקרט, היא תמיד מצטיינת), אבל המצטיינת האמיתית של העונה היא הקבוצה כולה. 

בנות הרצליה - מ.כ. חולון 26-28

[רשומה מה-5/4, הועברה לכאן מהבלוג הקודם]

לפני המשחק קראו לו "המשחק הראשון בגמר הפלייאוף". אחרי המשחק אפשר לקרוא לו "המשחק של נטלי ברטו". חולון התרכזה בהגנה על שיר וקרט (שעדיין הצליחה לכבוש לא מעט), וברטו ניצלה את השטח הפנוי כדי לבלוט מההתקפה הראשונה של הרצליה עד הסיום.
ברטו הובילה את הרצליה ליתרון 3-11 בדקה ה-15, כשחולון פותחת כהרגלה בצורה חולמנית משהו. חולון לא נשברה, ואחרי שהרצליה החזיקה אותה על שלושה שערים בלבד ב-16 הדקות הראשונות, חולון החזיקה את הרצליה על שלושה שערים בלבד עד סוף המחצית. היא צמצמה עד-11-14 ממסירה על כל המגרש של רוית שושן לעבר המומחית לשערים מרחפים, אור תורג'מן, שכבשה תוך כדי ריחוף באוויר. חולון חזרה למשחק בזכות היכולת המצוינת של ילנה רוזנשטיין ושל עדי בן יעקב באגף, וגם בגלל שהקבוצה התחילה לשמור. אף פעם לא מזיק לשמור. 12-14 להרצליה בהפסקה.
חולון המשיכה לשמור במחצית השניה, אבל בכל פעם שהתקרבה להרצליה, היא סבלה מרגעים קטנים של חוסר ריכוז, כולל ירידה לא טובה להגנה וחילוף של שחקנית באמצע התקפה הרצליינית. להרצליה לא היו רגעים כאלה, היא באה למשחק נחושה והמשיכה להיות מרוכזת גם בדקות הפחות טובות, וניצחה בזכות האופי הקבוצתי הזה.
בזכות האופי, וגם בזכות ברטו. הרצליה עלתה בדקה ה-25 ל-21-26 ממהלך משולב של ברטו-וקרט-לוינקינד. המשחק נראה גמור, אבל חולון הראתה גם היא אופי וחזרה ל-24-26 בדקה ה-25. ואז ברטו, מי אם לא היא, העלתה ל-24-27. חולון כבשה, 25-27. וברטו, שוב היא, העלתה ל-25-28. חולון עוד יצאה להתקפה במצב של 26-28 דקה לסיום, לפני שהשוערת ההרצליינית שחר עידה עצרה זריקה של מוסא והבטיחה את הניצחון.
במשחק נכחו יותר ממאתיים צופים ביחד עם וובוזלה ענקית אחת, שעשתה רעש חלש כאילו היא לא רוצה להפריע לשקט המופתי של האוהדים ההרצליינים.

בחירות העונה

עונת כדוריד הנשים נגמרה רשמית בשבוע שעבר. שחקניות בנות הרצליה והמאמן דורון כזום ראויים לשבחים על עונה מצוינת, שבה ניצחו את כל המשחקים וזכו בדאבל. מאחר ששחקניות בנות הרצליה וחולון כבר נלחמו על התארים החשובים באמת, אליפות וגביע, התארים שלי מתמקדים בשחקניות שאר הליגה. שחקניות הרצליה ראויות לנבחרת משלהן.

נבחרת העונה שלי (כאמור, לא כולל הרצליה וחולון)


דניאל בורנובסקי (שוערת, ארזים ר"ג / בנות הרצליה)

בורנובסקי עברה במהלך העונה מארזים להרצליה. התקופה שלה בארזים היתה כל כך טובה, שהיא מספיקה כדי להכניס אותה לנבחרת.

אחרי אחד המשחקים שלה כתבתי כאן: "ההבדל העיקרי בין הקבוצות הוא שלר"ג יש את בורנובסקי, ולפ"ת אין את בורנובסקי". ההבדל הזה היה נכון כמעט לכל משחק של ר"ג. היא שוערת שעושה את ההבדל, ולפעמים נראה לא הוגן כלפי היריבה שיש רק בורנובסקי אחת על המגרש. אפילו כששיחקה בתור שחקנית שדה נגד מכבי ראשל"צ, היא היתה מצוינת וכמעט ניצחה לארזים את המשחק. 

לא משנה באיזו עמדה היא משחקת, בורנובסקי עושה הכול באלגנטיות ובחיוך, והיתה כובשת בקלות את לב הצופים אם רק היו במשחקים של ארזים צופים.


קרן בן הרוש (פינה שמאל, מכבי ראשל"צ)

ליריבות של מכבי ראשון יש ברירה אכזרית: להציב שמירה אישית על קרן בן הרוש ולהפקיר את מרכז המגרש, או לא לשמור עליה אישית ולסבול מנחת זרועה באגף. לא משנה מה תבחר היריבה, לראשל"צ יהיה יתרון בזכותה של בן הרוש.

בן הרוש היא מאמנת/שחקנית בראשון, וכך היא נהנית פעמיים: בן הרוש השחקנית מהווה איום מתמיד מהאגף, בן הרוש המאמנת משתמשת ביתרונות של בן הרוש השחקנית כדי לרַווח את משחק ההתקפה, ולהפוך את ראשל"צ לקבוצת ההתקפה הטובה בליגה.


נוי נחמיאס (פינה ימין, מכבי ראשל"צ)

נחמיאס נכנסה לנבחרת העונה בתור קיצונית, אבל היא יכולה לשחק בכל עמדה על המגרש, והיא אכן נוטה להימצא בכל מקום על המגרש. אין לה תכונה מסוימת יוצאת דופן, אלא מכלול של תכונות שהופכות אותה לשחקנית שתורמת לקבוצה מעבר לשערים. היא מביאה איתה אינטנסיביות, תנועה ללא כדור, ראיית משחק וזריקה חזקה. נחמיאס היא מסוג השחקניות שמסוגלות לעלות למגרש ולסחוף את כל הקבוצה ביחד איתה, כמו שעשתה במשחק המכריע נגד הפועל פ"ת. אם עושים כוחות בשכונה, כדאי לבחור אותה ראשונה - היא תעשה את השחקניות שלידה טובות יותר, ובעקבותיהן את הקבוצה כולה טובה יותר.


שובל טויטו (מקשרת ימין, קרית אונו)

היא רק בת 18, וכבר היתה המצטיינת של קבוצתה בשני משחקים מכריעים נגד מכבי ראשל"צ. היא רק בת 18, וכבר יודעת לקרוא את השוערות שמולה כדי לזרוק בדיוק למקום שהן לא יגיעו אליו. היא רק בת 18, ובכל זאת ההצלחה לא עולה לה לראש והיא מקפידה לעשות הגנה טובה בדיוק כמו התקפה. היא רק בת 18 ועדיין יש משחקים שלא הולך לה, והיא מפגינה בהם בגרות כשהיא לא מנסה לקחת את כל המשחק על עצמה. היא רק בת 18, אבל רוב העונה היא היתה רק בת 17, מה שהופך את הכל לעוד יותר מרשים.

טויטו אחראית על שתי ההצגות ההתקפיות הגדולות ביותר של שחקנית כלשהי העונה, בשני המשחקים נגד מכבי ראשל"צ. יש לה איכות של כוכבת, ושווה לקנות כרטיס בשביל לראות אותה. למרבה השמחה, כרגע לפחות עדיין אפשר לראות את המשחקים של קרית אונו בחינם.

יסמין מַַקרי (מקשרת שמאל, הפועל פ"ת)

בחצי הראשון של העונה פ"ת עוד לא היתה לגמרי מגובשת, ומי שהחזיקה אותה בהתקפה והשאירה אותה במשחקים ובתמונת הצמרת היתה יסמין מַקרי. היא היתה אחת המצטיינות במשחק הליגה הראשון של העונה, נגד ארזים ברמת גן. היא כמעט החזירה לבדה את פ"ת למשחק בהפסד הביתי למכבי ראשל"צ. היא הצליחה לשמור על נגה שמעוני והיתה המצטיינת במשחק נגד אשדוד. עם זריקה חזקה, גובה והגנה איכותית, מקרי היתה אחת המצטיינות בכל משחק של קבוצתה.

בחצי השני של העונה פ"ת התחילה לשחק כדוריד קבוצתי מצוין, שהבליט שחקניות רבות ולאו דווקא את מקרי. אם הקבוצה תמשיך כך גם בעונה הבאה, יהיו כאן עוד שחקניות שלה לצידה של מקרי (וכבר העונה היו כמה שחקניות קרובות מאוד לכך).   

סיוון אוליאל (פיבוט ועמדות אחרות, מכבי ראשל"צ)

מצד אחד אוליאל היא מסוג השחקניות שעושות דברים שלא נרשמים בסטטיסטיקה. מצד שני גם הסטטיסטיקה שלה טובה. הסיבה היא שאוליאל עושה הכול, דברים שקשה למדוד כמו הגנה חזקה ומנהיגות, ודברים שקל למדוד כמו שערים ואסיסטים. אחת התכונות הבולטות שלה בכל עמדה היא ראיית המשחק, שתורמת למשחק הקבוצתי של הקבוצה כולה. "כיף" אולי אינו משהו שאפשר למדוד בסטטיסטיקה, אבל כיף היא המילה הטובה ביותר לתאר את הצפייה במשחקה של אוליאל.

רחלי אברהם (מרכזת, קרית אונו) 

בסוף ינואר קרית אונו שיחקה בר"ג נגד ארזים. זה היה משחק קל נגד קבוצה שאיבדה את רוב הכוכבות שלה, והניצחון של אונו לא הוטל בספק לכל אורכו. באמצע המשחק רחלי אברהם איבדה כדור. ואז היא רצה בנחישות אחרי היריבה ולא הפסיקה עד שהצליחה לחטוף את הכדור בחזרה. זאת רחלי אברהם: שחקנית נחושה שלא מפסיקה להילחם לרגע, אפילו כשהניצחון כבר מובטח. בתור המרכזת והמנהיגה של קרית אונו על המגרש, הרוח שלה חודרת לכל השחקניות והופכת את אונו כולה לקבוצה נחושה ולוחמת.

אברהם ראויה להיות בנבחרת העונה גם בזכות הריכוז, האומץ בהתקפה וההגנה המצוינת, שהיתה מכניסה אותה גם לנבחרת ההגנה אם היתה כזאת. אבל יותר מכול, רחלי אברהם נמצאת בנבחרת בזכות הדוגמא שהיא נותנת בכל דקה, כולל ברדיפות אחרי כדורים אבודים במשחק נידח שכבר הוכרע.

השחקנית הצעירה

עדי כלף (מכבי פ"ת): עם מהירות מרשימה, תנועה לשטחים ריקים וחדוּת מול השער, כלף היתה מטרה מצוינת למסירות של חברותיה לקבוצה. בכל פעם שפ"ת יצאה למתפרצת, הצופים כבר ידעו שכלף תתמקם לקבל את הכדור לפני כולן, ובקור רוח מרשים לגילה תדאג שהכדור יפגוש את הרשת. למכבי פ"ת יש קבוצת נערות חזקה ומבטיחה, ואם היא תצליח לשמור עליהן, כלף וחברותיה עוד יובילו את הקבוצה הבוגרת לצמרת.

בת זוארץ (קרית אונו): התכונה הבולטת ביותר של זוארץ היא ראיית המשחק שלה, וכשחוכמת המשחק משתלבת עם קבוצתיות ופרגון לחברותיה, זוארץ מציגה בגרות נדירה. עם הרבה תנועה בלי כדור ועם כדור, אפשר להיות בטוחים שתמיד יהיו לה אפשרויות מסירה, והיא יודעת לנצל אותן. כמו כלף במכבי פ"ת, גם זוארץ מוקפת בשחקניות צעירות ומוכשרות שקרית אונו תוכל ליהנות מהן בשנים הקרובות (למעשה כמה מהן כמעט נכנסו גם הן לרשימת השחקניות הצעירות, אבל יש כל כך הרבה כאלה בקרית אונו שהרשימה היתה נעשית ארוכה מדי. הן רשאיות להרגיש מקופחות על כך שהן לא נמצאות כאן לצידה של זוארץ).

השחקנית השמינית של העונה

ניצן כהן (מקשרת, מכבי ראשל"צ): כהן היתה יכולה בקלות להיכנס גם לנבחרת העונה. רק מעט יריבות הצליחו להתמודד עם הגובה והזריקה החזקה שלה, שהיא מוסיפה להן גם מסירות טובות. שני משחקי השיא שלה היו בחוץ נגד הקבוצות של פ"ת, שלא הצליחו לעצור אותה. בשכונות מסוימות בפתח תקווה עדיין לוחשים בחשש את שמה של "קוטלת הפתח-תקוואיות", כפי שהיו מכנים אותה בפ"ת אם הפתח-תקוואים היו יודעים להעניק כינויים איכותיים. גם במשחקים נגד קבוצות שאינן פתח-תקוואיות, כהן ידעה תמיד לכבוש שערים ברגעים של מומנטום.

אם אתם פתח תקוואים ורואים מולכם את ניצן כהן, תשלימו עם ההפסד. אם אתם לא פתח תקוואים ורואים מולכים את ניצן כהן, תוכלו פשוט ליהנות מהכדוריד האיכותי שלה.

שחקנית ההגנה של העונה

דור סוניגו (פיבוט, ארזים / הפועל פ"ת): סונגו היא לוחמת אמיתית, שכל שחקנית שמחה להיות בקבוצה שלה. כשסונגו נמצאת בסביבה, אפשר לסמוך עליה שתחפה על הטעויות של אחרות, ולהגנה שלה אפשר לקרוא "יחידת הגנה של בן אדם אחד".

סונגו התחילה את העונה בארזים, שם באמת היתה יחידת הגנה של אדם אחד כשחברותיה לקבוצה נפצעו בזו אחר זו. במהלך העונה היא עברה להפועל פ"ת, והשינוי שעשתה שם היה מיידי. היא היתה השחקנית הנכונה במקום הנכון, ופ"ת נעזרה בה כדי לנצח בקרית אונו וכמעט לנצח בראשל"צ, שתי קבוצות שניצחו את פ"ת אצלה בבית בסיבוב הקודם. כמו שסונגו התאימה לפ"ת, כך היא מתאימה גם לתואר "שחקנית ההגנה של העונה".


אלה היו בחירות העונה. העונה הבאה תגיע רק בעוד כחמישה חודשים, ועד אז יהיו כאן מדי פעם כתבות כלליות על כדוריד וספורט נשים.

יום שישי, 23 במאי 2014

ויבורג - מיטיילנד, גמר הפלייאוף בדנמרק

אתמול היה המשחק השני והמכריע בגמר הפלייאוף לנשים בדנמרק, ויבורג - מיטיילנד. במשחק הראשון ניצחה מיטיילנד 22-24.

מי שרוצה לראות את המשחק המלא, שיוריד את המחצית הראשונה ואת המחצית השניה, ויפסיק לקרוא עכשיו כדי לא לדעת את התוצאה (קרדיט על העלאת המשחק ל-Mixball מ-handball123).

האווירה במשחק:



ויבורג נתקלה בהרבה מכשולים העונה. כבר בתחילתה היא הפסידה במוקדמות ליגת האלופות. לאחר מכן הקבוצה כמעט פשטה את הרגל ורק תרומות של עסקים מקומיים הצילו אותה. באמצע העונה נפצעו לה ארבע שחקניות חשובות, כולל שתיים שגמרו את העונה ושתי שחקניות שסבלו מזעזוע מוח בהפרש של שבוע זו מזו. לפני הגומלין של גמר גביע המחזיקות ברוסיה, המטוס שהקבוצה טסה בו נאלץ לנחות נחיתת חירום בקלן, והקבוצה העבירה את הלילה בשדה התעופה. היא עדיין הצליחה לזכות בגביע. ממש לפני גמר הפלייאוף, הפיבוט לינאה טורסטנסון נפצעה ולא שיחקה. וכאילו כל זה לא מספיק, במשחק השני והמכריע של הגמר יתרון של 16-22 הפך ל-20-22 בלבד, ארבע דקות לסיום. את ארבע הדקות האחרונות אתם יכולים לראות כאן בקליפ:




ויבורג היתה אחת הקבוצות האטרקטיביות באירופה העונה, בזכות שערים יפים כמו זה שכבשה במשחק כבר בדקות הראשונות:



אז כן, למרות כל הצרות, ויבורג היא האלופה, לא לפני שגם במשחק האחרון נפצעה לה שחקנית חשובה, לואיסה בורגארד. בורגארד מתחה רצועה ברגל שמאל ותיעדר חודש מהמגרשים, אבל היא התעלמה מהפציעה והכאבים וחזרה לשחק עד הסיום, כשהיא ממשיכה להשתטח על המגרש כהרגלה. בגיל 21 היא אחת השחקניות עם הכי הרבה אופי בכדוריד הנשים. הנה קליפ שלה מהמשחק אתמול, מהחימום, דרך שער שכולו נחישות, הפציעה והחזרה ממנה, וההתרגשות בסיום.



דרך אגב, במשחק הקודם בורגארד נכנסה לשער לדקה והפגינה כישורים מרשימים גם כשוערת:



עוד במשחק הקודם, הסרבית סאניה דמיאנוביץ' שיחקה נורא וספגה נזיפה אישית מהמאמן הססגוני כריסטיאן דלמוסה:



במשחק השני דמיאנוביץ' כבר שיחקה מצוין עם שבעה שערים, חגגה בסיום וראתה גם את המאמן שלה חוגג:



השחקנית המצטיינת אתמול, כמו בהרבה משחקים העונה, הייתה המרכזת השבדית איסבלה "בלה" גולדן, שכתבתי עליה קצת בעבר. עם שמונה שערים היא חגגה אתמול בצדק, בתמונה שמסמלת את שמחת החיים של כל קבוצתה העונה.


ויבורג, עם כל הקשיים, היא אלופת דנמרק, מחזיקת גביע המחזיקות ומחזיקת הגביע הדני. נשאר רק לקוות שתצליח לשמור על השחקניות גם בעונה הבאה, כדי שנוכל ליהנות ממנה בליגת האלופות.