יום רביעי, 26 במרץ 2014

לקראת סוף השבוע באירופה: פרנצווארוש, בודוצ'נוסט ושאר ירקות

סוף שבוע מרתק מחכה לחובבי כדוריד הנשים האירופאי, כשנשארו שני מחזורים לסיום שלב הבתים בליגת האלופות.

שבת, 16:00, ליגת האלופות: תורינגר (גרמניה) - ורדאר (מקדוניה) 

ניצחון של תורינגר יבטיח לה את העלייה, אחרת היא תצטרך לנצח במיטיילנד. הפסד של ורדאר והיא לא תהיה תלויה בעצמה (היא תצטרך לקוות לניצחון של תורינגר במיטיילנד).

תורינגר לא היתה אמורה להיות במצב הזה. עם ארבע פצועות מאז תחילת שלב הבתים היא לא היתה אמורה לנצח ב-3 מ-4 משחקיה. רק שלתורינגר יש אקס-פאקטור, הקהל. 1800 צופים שממלאים את האולם ומוחאים כפיים במונוטוניות מחרידה, באותו קצב קבוע בכל ההתקפות של הקבוצה. הם אפילו לא משתמשים בידיים שלהם כדי למחוא כפיים, יש להם מין עיתונים מגולגלים שהם משתמשים בהם, וכך הם לא מתעייפים לעולם. בהתחלה זה נחמד. אחרי שישים דקות רצופות, זה בלתי נסבל. היריבות לא מסוגלות להתמודד עם מחיאות הכפיים המלאכותיות הנוראיות האלה. גם אני לא. אז עם כל ההתלהבות מההתעלות של שחקניות תורינגר, תשאלו את עצמכם: האם אנחנו באמת רוצים שאלפי מוחאי כפיים גרמנים ינהרו לפיינל-פור בבודפשט כדי למחוא שם כפיים?




19:15, ליגת האלופות: לארוויק (נורבגיה) - קרים (סלובניה)

משחק חסר חשיבות בין שתי קבוצות שאיבדו את סיכוייהן לעלות.

21:15, רבע גמר גביע המחזיקות: פרנצווארוש (הונגריה) - ויבורג (דנמרק)

אוהו, כמה שאוהדי פרנצווארוש עצבניים. קודם כל, אוהדי פרצווארוש תמיד עצבניים. שנית, הקבוצה שלהם ספגה ארבעים שערים במשחק הראשון בין הקבוצות, והפסידה 40-32 לקבוצה ששיחקה בלי ארבע שחקניות פצועות. שלישית, כי המאמן של ויבורג, כריסטיאן דלמוסה, היה כל כך מרוצה מהקבוצה שלו שהחליט לעשות שכיבות סמיכה באמצע המשחק:



לא חכם לעצבן את הפרנצווארושים, שהם גם ככה בין האוהדים החמים ביותר באירופה. כדי להרגיע את אוהדיהן ולעלות לשלב הבא, הפרנצווארושיות יצטרכו להתחיל לשמור, ואחרי המשחק הקודם רצוי שייזהרו מהמרכזת השבדית של ויבורג, איסבל "בלה" גוּלדן (Bella Gullden). גולדן פתחה רע את העונה ונשארה בצילן של שתי מרכזות אחרות בקבוצה. שתיהן נפצעו, וגולדן נאלצה לקחת את המושכות. במשחק הראשון נגד ההונגריות היא היתה בשיאה, עם 11 שערים וניהול משחק מבריק. גולדן התפרסמה בזמן האולימפיאדה האחרונה אחרי שביל סימונס, אולי עיתונאי הספורט הפופולרי באמריקה, ציין אותה ואת חברותיה בטור שלו: "ציינתי שבמשחק היו מעורבות נשים דניות ונשים שבדיות? תהיו המומים לשמוע שהיציעים היו מלאים - זה היה כאילו שלחו קריאת חירום לסוטים ברחבי לונדון. למרות שהיו כמה חתיכות בכל קבוצה, איסבל גולדן היתה מי שבלטה לעין: בלונדינית אטרקטיבית שהיא הגירסה השבדית לסטיב נאש, מישהי שהיא מוכשרת לא פחות משהיא יפה".

גולדן, שחקנית מצוינת שמתאמנת קשה ומקדישה את עצמה לכדוריד, ראויה ליותר מהתייחסות כזאת למראה שלה (לזכותו של סימונס ייאמר ששאר הטור שלו מצוין, רק תדלגו על חמש הפסקאות הראשונות שלא קשורות לכדוריד). הפרסום אולי לא הזיק לגולדן,שסרטון פרסומת קצר שלה זכה ליותר מ-80,000 צפיות אחרי שסימונס שלח אליו את הקוראים, אבל היא בוודאי מעדיפה שיתייחסו אליה בזכות היכולת הספורטיבית שלה. אם היא תמשיך ביכולת מהמשחק הראשון, זה בדיוק מה שיקרה.

ראשון, 16:00, ליגת האלופות: סבהוף (שבדיה) - מיטיילנד (דנמרק)

סבהוף איבדה סיכוי לעלות ואיבדה גם שחקנית מפתח, ג'ני אלם, שנפצעה לחודש. מיטיילנד (FCM) חייבת לנצל את זה כדי לנצח, ואז ניצחון בית במחזור האחרון נגד תורינגר יספיק לה כדי לעלות לפיינל-פור.

ראשון, 20:15, ליגת האלופות: בודוצ'נוסט (מונטנגרו) - גיור (הונגריה)

שתי הקבוצות הבטיחו את העלייה לפיינל-פור, והמשחק ביניהן הוא על המקום הראשון. המיקום אמנם חסר חשיבות, בכל מקרה עוד לא ידוע מי תסיים ראשונה בבית המקביל, אבל המשחק הוא תירוץ טוב להיזכר באווירה המטורפת שהיתה במשחק הגמר ביניהן לפני שנתיים:

מכבי ראשל"צ - הפועל פ"ת 18-20

המשחק המכריע על המקום השלישי בליגה, שיוביל גם ליתרון הביתיות במשחקי הדירוג 4-3, בהנחה שבאמת יהיו כאלה.

האווירה בבית מכבי בראשון מנומנמת בדרך כלל. לעומת זאת, במשחקים המכריעים נגד קרית אונו ואתמול היתה כמות שיא של שישים צופים, כולל התלמידים של סיוון אוליאל והפריצה המסורתית למגרש בסיום. לא במפתיע, שני המשחקים האלה היו המשחקים הכי טובים העונה של ראשון.

- המשחק היה אגרסיבי מאוד, כראוי למשחק מכריע והכנה טקטית טובה. פ"ת עשתה בחוכמה והציבה את טלי כנען בתור שומרת אישית של קרן בן הרוש, והמשחק של ראשון לא זרם. אחרי עשר דקות היה רק 2-3 לפ"ת, בעשר הדקות הבאות הובקעו שני שערים בלבד. ראשון הפתיעה עם יעל שילדרמן (בהנחה שאני לא טועה והיא מס' 22), שנתנה הגנה מצוינת וגם בלטה בהתקפת ראשון, אם אפשר לקרוא לשלושה שערים בעשרים דקות התקפה. לקראת סוף המחצית אורטל סלם מפ"ת לקחה את העניינים לידיים עם כמה כניסות נחושות. 8-9 לפ"ת בהפסקה.

- במשחק לחוץ מאוד, האדם שנראה הכי לחוץ על המגרש היה יוסי גבע, שהצעקות שלו מהקווים של ראשון הצליחו להלחיץ אפילו אותי. במחצית השניה הוא היה יותר רגוע, ואולי בגלל זה גם השחקניות היו רגועות יותר. או שפשוט שמעתי אותו פחות טוב כי הוא עבר לספסל הרחוק ממני.

- ראשון עלתה ליתרון בתחילת המחצית השניה, רק כדי לראות את עינת גלעדי בדקות טובות עוזרת לפ"ת לעלות ליתרון 13-14. זה היה היתרון האחרון של פ"ת במשחק. ראשון השוותה, ובדקה ה-43 התוצאה היתה עדיין 14-14. גם בדקה ה-46. ואז נכנסה למשחק נוי נחמיאס, רעננה אחרי מנוחה על הספסל. היא הביאה לבריחה של ראשון עם אינטנסיביות, מסירות ושערים בעזרתן האדיבה של חברותיה ניצן כהן וסיוון אוליאל, בתוספת המשחק הגדול של השוערת דבורית איטין, שהצטיינה לאורך כל המשחק ועצרה עצירה גדולה בכל פעם שהקבוצה היתה זקוקה לאחת כזאת.

ראשון עלתה ל-14-16 ול-16-19 בדקה ה-26. נחמיאס הוסיפה עוד שער נהדר בפריצה מאמצע המגרש, והניסיונות של פ"ת לחזור כבר לא הספיקו. 18-20 בסיום.

הפועל פ"ת - מכבי פ"ת 12-28

הדרבי הגדול של פ"ת! אם כי יחסית לעובדה שמדובר בדרבי (הגדול!) של פ"ת, היו מעט צופים. אולי הם ידעו שמכבי פ"ת תשחק בהרכב חסר מאוד, אני מניח שבגלל שהשחקניות הצעירות שלה שיחקו בחצי גמר התיכונים היום.

כמו שאומר מאמן רומא רודי גרסיה, "דרבי לא משחקים. דרבי מנצחים", וזה בדיוק מה שעשתה היום הפועל פ"ת. ניצחה. היא שוב הציגה משחק קבוצתי ומהיר, גם אם ברור שהיא כבר חושבת על המשחק הגדול בשבוע הבא נגד מכבי ראשל"צ, שיכריע כנראה את גורל המקום השלישי. המאמן עשה הרבה חילופים במהלך המשחק, אולי בשביל להטעות את המרגלים שהגיעו מראשון (למרות שלא ראיתי ביציע אף אחד חשוד. הם כנראה יודעים להסוות את עצמם היטב).


המחצית הראשונה הבליטה את שוערת הפועל חגית אברמוביץ', שפתחה היום בשער, ואת הובלת הכדור של נגה קופשטיין. מכבי החזיקה מעמד עד הדקה ה-13, שבה הפועל הובילה רק 3-5. אז נכנסה קורל דרשן מהפועל לפעולה. חמישה שערים רצופים של הפועל בתוך חמש דקות, שלושה מתוכם של דרשן, העלו את הפועל ל-3-10. המחצית הסתיימה ב-6-13.

במחצית השניה הפועל הגדילה בהדרגה את היתרון, עם מסירות חכמות של טלי כנען שושני וגם יכולת טובה של יסמין מקרי. לא אמשיך לפרט כדי לא לספק לראשל"צ יותר מדי פרטים, במקרה שהמרגלים שלה לא יחזרו לראשון בשלום (המרגלים המדומיינים שלי נתקלו בגבול פ"ת במאות אוהדים של הפועל, שמנסים ממש בשעות אלה למנוע מהם להיכנס לכביש גהה). הפועל עשתה את שלה, ניצחה בקלסיקו הפתח תקוואי ומוכנה למשחק העונה שלה.

מכבי ראשל"צ - הפועל אשדוד 26-34

הנחתי שראשל"צ תפתח את המשחק בסערה, אחרי שהניצחון של פ"ת בקרית אונו החזיר אותה לתמונת המקום השלישי, מה גם שאשדוד הופיעה בהרכב חסר, אבל בדקה העשירית התוצאה היתה 6-6. יוסי גבע הזכיר לשחקניות: "הגנה זה לא המלצה, הגנה זה הבסיס". כשגבע צועק משהו, האולם כולו שומע. גם השחקניות של אשדוד שמעו אותו, אבל כנראה שהן החליטו שבגלל שהוא מראשון, הן צריכות לעשות בדיוק ההיפך ממה שהוא אומר. מאותו רגע הן לא ירדו יותר להגנה מול המתפרצות של ראשון. חבל, לרדת להגנה זה אחד הדברים הכי מהנים בספורט - אין כמו לראות את היריבות מפנטזות על שער במתפרצת ואז לחטוף להן את הכדור ולנפץ להן את כל החלומות. אפילו כשאני עובר בספורטק ורואה מישהו שלא יורד להגנה, זה שובר לי את הלב.

בזכות המתפרצות הראשל"ציות, התוצאה הפכה מ-6-6 ל-7-11 בדקה ה-15. מאז אשדוד רדפה אחרי ראשון וגם צמצמה במחצית השניה מ-15-19 ל-18-20, אבל הרדיפה היתה רק אחרי התוצאה ולא אחרי השחקניות המתפרצות של ראשון. שתי מתפרצות של ראשון העלו אותה ל-18-22. אשדוד חזרה עד 22-23 כעשר דקות לסיום, רק כדי לראות את ראשון עולה ל-22-25, כשהפעם רק אחד משני השערים היה במתפרצת. שש דקות לסיום התוצאה היתה 25-28 לראשון, ואז הגיעה חטיפה גדולה של נוי נחמיאס ושער שלה במתפרצת, 25-29 (אני אוהב את השחקנית הפעלתנית הזאת, היא בכל מקום על המגרש). עוד מתפרצת העלתה ל-25-30, אשדוד נשברה וראשל"צ ניצחה 26-34.

בראשל"צ הצטיינו ניצן כהן, שביחד עם השערים שלה הוסיפה מסירות יפות, וכמו תמיד גם קרן בן הרוש, שהיא אחת המועמדות הבולטות לתואר "שחקנית העונה" מחוץ לחולון והרצליה.

הניצחונות של ראשל"צ ושל הפועל פ"ת השבוע אומרים דבר אחד: אם לא יקרה משהו מפתיע, המשחק ביניהן בעוד שבועיים יכריע את גורל המקום השלישי.מי שרוצה לקרוא עוד מידע ועדכונים שוטפים ולהצטרף לדיונים על כדוריד, מוזמן להצטרף לקבוצת הפייסבוק "מתגעגים ל-SHOOTER" ( "מתגעגים" ולא "מתגעגעים", כנראה כי חובבי כדוריד אמיתיים מתעסקים בכדוריד ואין להם זמן לשטויות כמו איות נכון!).

הפועל קרית אונו - הפועל פתח תקווה 25-21

הפועל פ"ת עשתה אתמול "קרית אונו" לקרית אונו. היא עשתה את כל מה שאונו אוהבת לעשות ליריבותיה: הגנה אגרסיבית מצוינת, משחק קבוצתי נהדר בהתקפה והתלהבות כללית, ואתמול היא עשתה את זה פשוט טוב יותר מקרית אונו. ההתלהבות הדביקה גם את לא מעט הצופים שהיו במשחק, מתוכם כמות מכובדת של צופים עצבנים וצעקנים, סוג הצופים האהוב עליי.


במשחק שבו כל הפתח תקוואיות הצטיינו, מי שהתעלתה מעל כולן היתה השוערת רותם גרשון. השוערות הטובות בעולם, כמו קתרין לונדה הרלדסן או קלרה וולטרינג, תופסות לפעמים ימים כל כך טובים שהן נראות בלתי ניתנות להכנעה ושוברות פסיכולוגית את השחקניות היריבות. גרשון גילתה אתמול יכולת "וולטרינגית" כזאת, ובמשחק שהתחיל צמוד, העצירות שלה דיכאו את שחקניות קרית אונו והעניקו ביטחון לפתח תקוואיות.


פ"ת פתחה פער קטן במהלך המשחק, ובסביבות הדקה ה-45 היו כמה רגעים שהכריעו סופית את המשחק. פ"ת הובילה 15-19 ושחקנית קרית אונו קיבלה אדום, לא ברור על מה. המצב התאזן כשדקה לאחר מכן הורחקו שתי פתח תקוואיות לשתי דקות, אחת מהן על עבירה טכנית למאמן, (אני אוהב עבירות טכניות למאמנים!) ושתי דקות אחר כך הורחקה באדום מוצדק שחקנית פ"ת. בכל הבלגן הזה היו בערך 4-3 דקות שבהן אונו היתה ביתרון מספרי ויכלה לצמצם את ההפרש, אבל היא לא הצליחה לנצל זאת ולכבוש. בדקה העשרים התוצאה היתה כבר 15-21 לפ"ת והמשחק היה גמור.


מה שיפה בפ"ת זה השיפור שלה לאורך העונה. עד אתמול היא היתה חביבת המהמרים, כשניצחה את כל המשחקים נגד ארבע הקבוצות שמתחתיה בטבלה, והפסידה את כל המשחקים נגד הארבע שמעליה, כולל הפסד ביתי לקרית אונו. גם באותו הפסד היא ספגה 21 שערים, אבל אז היא כבשה רק 19 והפעם 25, עדוּת לשיפור בתיאום ההתקפי. הפיסה האחרונה בפאזל היתה ההצטרפות של הפיבוטית דור סונגו מר"ג, השחקנית הנכונה במקום הנכון, שהתרומה שלה בהגנה עזרה לחברותיה להגיע רעננות יותר להתקפה ולשחק שם כדוריד מתואם, מהיר וחכם בהשתתפות כל השחקניות.


מבחינה אישית, גיליתי שאתמול שהפכתי סופית לאוהד של קרית אונו, כשהייתי מאוכזב מההפסד. זה לא היה יום טוב בשבילי, עם ההפסד של קרית אונו, הניצחון של ברצלונה במשחק שקיוויתי ששתי הקבוצות יפסידו בו, שאריות פיצה מליגת האלופות ששכחתי במכונית, ושן שנראית רע ותקפיץ אותי לרופא השיניים. אבל כשמגיע אז מגיע: פ"ת היתה מצוינת אתמול וניצחה בצדק, ולמרות ההפסד של קבוצתי האהודה החדשה ושאר הצרות, לא יכולתי שלא ליהנות מהמשחק שלה.


נורה מוֺרק יצאה לאור

בודוצ'נוסט (מונטנגרו) - לארוויק (נורבגיה), אתמול במחזור השלישי של שלב הבתים בליגת האלופות, היה משחק עם כל מה שאפשר לבקש ממשחק כדוריד: מתח עד השניה האחרונה, 5000 צופים פנאטים ואגרסיביות על סף האלימות. יכול להיות שיש תמהונים שמבקשים גם איכות וכמות סבירה של שערים, התמהונים האלה יצטרכו לחפש משחק אחר.

לארוויק הגיעה למשחק במונטנגרו אחרי שני הפסדים ובלי ת'אה מורק והפיבוטית איזבל בלנקו. השחקניות הותיקות שלה, שזכו בכל תואר אפשרי בשנים האחרונות, נראו במשחקים הקודמים עייפות ומבוגרות. אבל בלארוויק יש גם נקודת אור לאורך כל העונה, נורה מוֺרְק (Nora Mørk). מורק  מבינה משהו בפציעות, אחרי שבשנתיים האחרונות נעדרה 18 חודשים רצופים בעקבות שני ניתוחי ברכיים, שהשלימו שישה ניתוחי ברכיים לאורך הקריירה שלה, והיא רק בת 22. "הייתי בגיהנום של הכדוריד", היא אמרה אחרי שחזרה לשחק.



מורק בנורבגית פירושו "dark", ונורה מורק היתה יכולה להיכנע לחשיכה ולהתייאש, אבל עבדה קשה כדי לחזור למגרשים. "חלמתי על זה כל התקופה שהייתי בחוץ", אמרה אחרי שזומנה לנבחרת בתחילת העונה, והיתה השחקנית הטובה ביותר באליפות עולם מאכזבת של נורבגיה. מורק לא בילתה את כל זמן ההחלמה בעבודה פיסית וחלומות, היא גם הפכה להיות מעדכנת הרשתות החברתיות הרשמית של לארוויק, ובזמן משחקים העלתה עדכונים וסטטיסטיקות לפייסבוק וטוויטר בעזרת שני טלפונים ניידים ועט אחת. בזכותם היא היום אחת השחקניות האהובות ביותר בקבוצה, עם יותר מ-37,000 עוקבים בפייסבוק, כמעט כמו מספר כל תושבי לארוויק ביחד (42,000).



למרות הפציעות הרבות, נורק מורק משחקת בלי פחד והיא כיום הכוכבת הבלתי מעורערת של לארוויק. היום היא שוב היתה נפלאה עם שמונה שערים, 40% מהשערים של קבוצתה במשחק שבו אף שחקנית אחרת לא כבשה יותר מחמישה שערים. אבל יותר מהשערים, זאת חדוות המשחק המדבקת שלה שמלהיבה את כולם, מהשחקניות ועד הצופים בבית. שתי השחקניות האהובות עליי בעולם שיחקו במשחק אתמול, וזה לא היה יום טוב בשבילן: מילנה קנזביץ' מבודוצ'נוסט היתה נוראית עם החטאת שבע ושני איבודים שכמעט הפסידו לבודוצ'נוסט את המשחק, ולינקה ריגלהות' מלארוויק החטיאה את מה שהיה צריך להיות שער הניצחון. במקום להתאכזב בהן, לא יכולתי שלא להתהפנט מהמשחק של מורק, כמו בכל פעם שהיא נמצאת על מגרש כדוריד. היא אמנם החטיאה זריקה בהתקפה האחרונה של לארוויק והמשחק הסתיים בשוויון 19-19, אבל זה כלום לעומת התקופות החשוכות של הפציעות, ולא מאפיל על היכולת הנפלאה שלה בעונה האחרונה. בקצב הזה גם אני אצטרף למועדון המעריצים שלה ואבוא חשוף חזה ליציע כדי לאיית את שמה:

[https://www.youtube.com/watch?v=S2ittYYUr2M?list=UUqmDUoJUJKrXYHigcGw-KbQ]

כי זה כל מה שיכול לבקש חובב כדוריד: מתח, קהל מעודד, אגרסיביות על סף האלימות ונורה מורק אחת, שתחגוג על המגרש:



ותמשיך לחייך גם מחוץ למגרש:


בנות הרצליה - הפועל קרית אונו 10-49

ההרצלייניות האלה חסרות רחמים. איחרתי בשמונה דקות והתוצאה כבר היתה 1-7 להרצליה. הנחתי שהכניסה שלי ליציע תעשה את השינוי, אבל בדקה ה-18 התוצאה היתה 1-17 (זה הזכיר לי משחק נערים בכדורסל ששיחקתי בו לפני עשרים שנה. פתחתי לתדהמתי על הספסל, אז קיוויתי שהקבוצה תיכנס לפיגור כדי שיבינו שאי אפשר בלעדיי. אחרי חמש דקות אכן היינו בפיגור, 0-10, ונכנסתי לשחק. אחרי חמש דקות נוספות כבר היה 0-20. יכול להיות שאני לא טוב בלעשות שינוי). אז אעשה את עצמי כאילו לא שמתי לב לקרית אונו היום, ואתרכז בהרצליה.

אותה קבוצת נערים ששיחקתי בה היתה של בני הרצליה, באחת השנים הראשונות של המועדון, ומרשים לראות איך המועדון גדל מאז. אי אפשר שלא להעריך את ההשקעה של הרצליה בענפי ספורט שונים, ובנות הרצליה נראית ומתנהגת כמו קבוצה מקצוענית לכל דבר. חוץ מזה, בקיץ בנות הרצליה התאמנו מדי פעם בפארק בהרצליה שאני רץ בו כל יום, ויצא לי לרוץ לידן כמה פעמים. אז אני יכול לטעון שהתאמנתי ביחד עם בנות הרצליה וזה אפילו לא יהיה לגמרי שקר. 

מצד שני, ספק אם הייתי מסוגל לעמוד באימון שלם שלהן - המתפרצות שלהן היום היו כל כך מהירות, שלא רק ההגנה של קרית אונו לא הספיקה לרדת, גם אני לא תמיד הספקתי להעביר את המבט מימין לשמאל כדי לראות מי כבשה.

שמחתי לגלות שהשוערת דניאל בורנובסקי עברה מר"ג להרצליה, היא ראויה להיות בקבוצה גדולה, למרות שבינתיים השוערת הראשונה רבקה אזרחי היתה אחת המצטיינות במשחק, ולא אתפלא אם היא סיימה בתור המובילה באסיסטים עם כל המתפרצות שהוציאה. שיר וקראט היתה מצוינת כרגיל, כל כך אירופאית באינטנסיביות שלה, אני מקווה שהיא תחזור לאירופה בעתיד. לא אתחיל לציין כאן את כל ההרצלייניות הטובות כי זה ייקח יותר מדי זמן, אבל הן ראויות למחמאות על הניצחון הגדול על המקום השלישי בליגה, ועל העובדה שהן שיחקו ברצינות מההתחלה ועד הסוף. מקצועניות.

חבל לי שדווקא בגלל שהרצליה כל כך טובה, רוב המשחקים שלה חד צדדיים ומשעממים. אם אני הייתי המדינה, במקום לתת 80 מיליון ש"ח במתנה לליגת העל הכדורגל, הייתי עוזר לקבוצות כמו הרצליה לארח בארץ את המשחקים בגביעי אירופה, ואולי גם להביא יריבות אירופאיות לטורנירים ידידותיים. בקרוב אפרסם כאן מאמר שיראה איך המדינה מקפחת את ספורט הנשים.

משחק העונה בליגה לנשים: מ.כ. חולון - בנות הרצליה 22-21

עם מאות צופים ביציע ואווירה נהדרת, המשחק בין שתי הקבוצות הבכירות בישראל הוכיח שאם עושים דברים נכון, אפשר להביא קהל גם לספורט נשים. זה היה המשחק הראשון העונה שהיה בו עידוד של ממש, כשלקראת הסיום אוהדות הרצליה פרצו בשירת "הר-צ-ליה, אולה אולה", הפעם הראשונה אי פעם שאני שומע אוהדים הרצליינים מעודדים בהתלהבות, בכל ענף ספורט שהוא. בפתיחה היו אלה דווקא אוהדי חולוניה ששרו "חו-לו-ניה, אולה אולה" (אוהדי כדוריד הם לא אנשים מקוריים במיוחד).

מי שהגיע למשחק נהנה ממשחק מותח ואינטנסיבי, שהיה מרגש לא פחות מכל משחק אירופאי. בדקות הראשונות השחקניות עוד התרגשו, ואחרי חמש דקות חולוניה הובילה בדיוק 0-1. במחצית הזאת שתי הקבוצות שיחקו בעיקר לרוחב, רחוק מהשער ובלי אגפים, מה שהקשה עליהן לכבוש. הרצליה נהנתה מהיכולת של שיר וקראט, שקיבלה הרבה מכות היום מההגנה החולונית, ועם קצת עזרה של נטלי ברטו היא הובילה ביתרון קל של 10-11 במחצית.

במחצית השניה השחקניות כבר שכחו מהלחץ ומהקהל ונתנו את כל מה שיש להן, והיה להן הרבה מה להציע. הרצליה ברחה ל-12-16 ונראתה בדרך לניצחון. אבל אז קרו כמה דברים: וקראט קיבלה מנוחה, לוינסון עשתה סדר במשחק החולוני וילנה רוזנשטיין תקפה בנחישות מרשימה, וחולון צמצמה ל-15-16; פיבוטית הרצליה, שהיתה אחת המצטיינות עד אז, קיבלה אדום, אחד מאנשי הספסל של הרצליה התעצבן וגרם לעוד הרחקה של שתי דקות, והרצליה לא שמה לב להרחקה הזאת, נשארה בחמש שחקניות ולכן קיבלה עוד הרחקה לשתי דקות - אחרי כל הבלגן הזה, הרצליה שיחקה שתי דקות בשלוש שחקניות שדה בלבד; חולון השוותה ל-16-16 ושינתה לחלוטין את המומנטום.

עם המומנטום ובלי הפיבוטית של הרצליה, חולון עלתה ל- 18-21 שבע דקות לסיום. עכשיו היא זו שנראתה בדרך לניצחון, וגם כשההתקפה שלה נחלשה, השוערת רווית שושן המשיכה להצטיין כמו שעשתה כל המשחק. דווקא אז הרצליה גילתה אופי של אלופה, לא נשברה וחזרה למשחק. שתיים וחצי דקות לסיום חולון נשארה בארבע שחקניות שדה בלבד, והרצליה השוותה ל-21-21. דקה לסיום הרצליה עלתה ל- 21-22. חולון, בחמש שחקניות שדה בהתקפה האחרונה, הגיעה למצב זריקה אידיאלי של הלימה מוסא, אבל היא החטיאה את השער בהחטאה שעוד תרדוף אחריה ימים רבים.

הרצליה עם המון אופי ניצחה ניצחון גדול. חולוניה הוכיחה שהתבוסה במשחק הקודם ביניהן היתה מוגזמת, ושיש למה לצפות בגביע ובסדרת הפלייאוף בין הקבוצות. אחרי המשחק הקודם הכרזתי שחולון מאבדת את הזכות להיקרא "חולוניה" עד להודעה חדשה. היום היא הרוויחה אותה בחזרה בגדול, למרות ההפסד.

הפועל קרית אונו - הפועל אשדוד 18-27

הייתי צריך אתמול עידוד, ואין דבר מעודד יותר ממשחק של קרית אונו, ועוד דרבי בין הקבוצות האדומות-שחורות של הליגה. המחצית הראשונה היתה קצת מטושטשת, אולי בגלל שהתנגשתי בצורה מביכה בדלת המכונית שלי ונשארתי מטושטש. אשדוד היא קבוצה נחמדה להפליא, מלאה בפוטנציאל שמתישהו עוד יפרוץ, אם כי אולם צ'יינין הוא לא מקום מאיר פנים לפוטנציאלים אורחים שמחפשים מקום לפרוץ. 

היתרון אצל קרית אונו הוא שכל פעם יש שחקנית מצטיינת אחרת, אז אף פעם לא משעמם. הפעם ה-MVP היתה רחלי אברהם, בהגנה נהדרת על נוגה שמעוני. במשחקים קודמים של אשדוד ציינתי עד כמה שחקניות מתקשות לשמור על שמעוני, ואברהם עשתה את זה מצוין כשפשוט לא נתנה לה להגיע עם הכדור למצב זריקה. אני עדיין לא מבין מספיק בכדוריד, ולראות את השמירה של אברהם, ובכלל את ההגנה המרכזית של אונו, היה כמו שיעור מזורז באיך לעשות הגנה. גם הכניסה של לאה סטפנוב, שתמיד עושה עבודה סולידית וטובה, עזרה להגנה הזאת. רחלי אברהם בלטה גם בנחישות בהתקפה, כשהמשיכה לתקוף באגרסיביות אפילו כשסבלה מנחת זרוען הכואבת של האשדודיות, מה שקרה לא מעט. דקה לסיום המשחק המאמן דרוקר החליף אותה לכבוד הופעה שהיתה ראויה ל-standing ovation, אם כי אני הסתפקתי בלמחוא כפיים בישיבה, פחדתי שייראה מוזר אם אעמוד פתאום ואמחא כפיים.

עוד אברהם שבלטה היתה שירלי אברהם, שהיציאה שלה למתפרצות החזיקה את אונו במשחק בדקות הפחות טובות של הקבוצה, והיא המשיכה לכבוש גם בדקות בהן אונו ברחה. אם כבר מתפרצות, הרי שחייבים לציין את השוערת לי-אור לנג, במשחק הכי טוב שראיתי ממנה העונה, עם הרבה עצירות מרשימות ומסירות ארוכות מדויקות שהובילו לשערים קלים במתפרצות.

 

ליגת האלופות, שלב הבתים המרכזי: בית א'

אחרי שסקרנו את בית ב', הגיע הזמן לסקירת בית א', הבית הקל יותר. נזכיר קודם שאפשר לצפות בכל משחקי ליגת האלופות באיכות טובה, בשידורים ישירים וגם מוקלטים באתר השידורים הרשמי (כדי לא להסתבך, אפשר פשוט ללחוץ שם על כפתור ה-LIVE שלמעלה מימין, ואז תיפתח רשימת המשחקים שמשודרים באותו זמן). כדי להתכונן מראש: לוח המשחקים.
SCT וַרְדַאר (מקדוניה): יש כאלה שחושבים שהבסיס של כל קבוצה הוא השחקניות, הקהל או המאמנת. בוורדאר לעומת זאת יודעים שהבסיס החשוב ביותר הוא אוליגרך איכותי. בגלל המחסור באוליגרכים איכותיים במקדוניה, ורדאר ייבאה אוליגרך רוסי, סרגיי סמסוננקו. למי אכפת שאף אחד לא יודע בדיוק מי הוא, מה המטרות שלו ומאיפה הכסף שלו? כשהבסיס שלך הוא אוליגרך, שמביא תקציב של 3.2 מיליון יורו ובונה אולם חדש ב-40 מיליון יורו, הכל כבר יסתדר מעצמו. עד לפני שנה וחצי ורדאר היתה קבוצה בינונית שמעולם לא זכתה באליפות? סמסוננקו ידאג להביא עשר שחקניות חדשות, ביניהן קפטנית נבחרת סרביה אנדראה לקיץ', הקיצונית הימנית הנהדרת של מונטנגרו יובנקה "יוקה" רדיצ'ביץ', המקשרת הצרפתיה אליסון פינאו והפיבוטית הספרדיה בגוניה פרננדז, אחת משחקניות ההגנה הטובות באירופה. עד לפני כמה חודשים לא היו יותר מכמה מאות אוהדים במשחקים? ההצלחות בליגת האלופות כבר מביאות אלפי אוהדים למגרש.
              
                (בתמונה: סרגיי סמסוננקו על רקע התוכניות לאולם חדש)
המאמנת היא שחקנית העבר המקדונית אינדירה קסטרטוביץ'. היא אשתו של זוראן קסטרטוביץ', שהיה העונה מאמן קבוצת הגברים של ורדאר עד שפוטר במפתיע וללא הסבר, אחרי שלושה חודשים בלבד, על ידי... סרגיי סמסוננקו. מתחילת העונה היו שמועות שגם מעמדה של אינדירה במועדון לא בטוח, אבל אחרי שהובילה את קבוצת הגלקטיקאס שלה למקום הראשון בבית המוקדם, היא הבטיחה לעצמה עוד כמה חודשים בתפקיד.  
FC מיטיילנד (דנמרק): FC Midtjylland כותבים את השם בדנית, ואפילו הדנים בעצמם מתקשים לבטא את השם ומעדיפים לקרוא לקבוצה FCM. היה הרבה נוח עד 2008, כשהקבוצה נקראה IKAST על שם העיירה בת 15,000 התושבים שבה היא משחקת, אך אז אימצה אותה קבוצת הכדורגל של האיזור, שנקראת גם היא FC Midtjylland, וסיבכה לכולנו את החיים כשהעניקה לה את שמה.
את שמות השחקניות של הקבוצה כבר יותר קל לבטא, ולו רק בגלל שהכרנו אותן באליפות העולם. לין יורגנסן, סטינה יורגנסן (אין קשר משפחתי ככל הידוע לי), טרינה אוסטרגרד ינסן ((Ø וסוזן תורסגארד הובילו את נבחרת דנמרק למקום השלישי באליפות. ביחד איתן משחקות שוערת נבחרת גרמניה הנהדרת סַבִּין אנגלרט והמרכזת ההולנדית ניקֶה גרוּט, ביחד עם עוד שחקניות דניות מוכשרות. FCM, קבוצה שתמיד כיף לראות, הפתיעה בשלב הקודם כשסיימה במקום הראשון בבית עם פרנצווארוש ובודוצ'נוסט, וקיבלה בתמורה את הבית הקל יחסית הנוכחי. עכשיו זאת כבר תהיה אכזבה אם לא תעפיל לפיינל-פור.
סֵבְהוֺף (שבדיה): סבהוף אינה קבוצה חזקה במיוחד, אבל אף קבוצה לא תרצה לבקר שם בחורף השבדי. קר שם!
                    
השחקנית בתמונה היא לין בלום, אחת הכוכבות של סבהוף ונבחרת שבדיה, שנפצעה ולא תשחק בשלב הבתים. גם בלעדיה יש לקבוצה כמה שחקניות טובות, ביניהן ג'ני אלם, אידה אודן והאנה פוגלשטרום. חוץ מלהתכסות בבגדים חמים, אין יותר מדי מה לעשות למבקרים במקום ממנו מגיעה הקבוצה, פרטילה, ישוב של 60 קמ"ר שהאטרקציה היחידה בו היא הקניון, והחלום הכי גדול שלו הוא להיות פרבר של גטבורג. בגטבורג סבהוף מקיימת את משחקי ליגת האלופות, לאחר שזכתה באליפות שבדיה בחמש השנים האחרונות. היא גם מקיימת בכל חודש יולי את טורניר הנוער הגדול ביותר בעולם, עם יותר מאלף קבוצות שמגיעות מיותר מחמישים מדינות.  
תורינגר (גרמניה): תורינגר חלמה לנצל את הבית הקל היחסית שלה ולעלות לפיינל-פור, אבל נראה שהחלום עומד להתנפץ. הניפוץ התחיל עם הפציעה של כוכבת הקבוצה והמנוע שלה בהתקפה, קרסטין ווֺלבּוֺלד, שגמרה את העונה. הוא המשיך עם עוד שתי שחקניות שנפצעו וייעדרו לזמן ארוך. בינתיים, המאמן הרברט מילר מושעה מהמשחק הראשון אחרי שהאשים בשחיתות את השופטים במשחק החוץ בבאיה מארה (למען הפרוטוקול, השיפוט שם באמת היה ביתי מאוד). וכאילו זה לא מספיק, כוכבת נבחרת גרמניה אניה אלטהאוס פצועה ותיעדר מספר שבועות.
תורינגר תנסה איכשהו להתמודד עם הצרות ועם היריבות, ותיעזר לשם כך בספרדייה המוכשרת אלכסנדרינה ברבוסה, באוסטרית סוניה פריי ובגרמניות פרנזיסקה מיאצנר ונדיה נדגורנַיָיה. טובות ככל שיהיו, קשה להאמין שזה יספיק.