‏הצגת רשומות עם תוויות כללי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כללי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 26 במרץ 2014

לקראת סוף השבוע באירופה: פרנצווארוש, בודוצ'נוסט ושאר ירקות

סוף שבוע מרתק מחכה לחובבי כדוריד הנשים האירופאי, כשנשארו שני מחזורים לסיום שלב הבתים בליגת האלופות.

שבת, 16:00, ליגת האלופות: תורינגר (גרמניה) - ורדאר (מקדוניה) 

ניצחון של תורינגר יבטיח לה את העלייה, אחרת היא תצטרך לנצח במיטיילנד. הפסד של ורדאר והיא לא תהיה תלויה בעצמה (היא תצטרך לקוות לניצחון של תורינגר במיטיילנד).

תורינגר לא היתה אמורה להיות במצב הזה. עם ארבע פצועות מאז תחילת שלב הבתים היא לא היתה אמורה לנצח ב-3 מ-4 משחקיה. רק שלתורינגר יש אקס-פאקטור, הקהל. 1800 צופים שממלאים את האולם ומוחאים כפיים במונוטוניות מחרידה, באותו קצב קבוע בכל ההתקפות של הקבוצה. הם אפילו לא משתמשים בידיים שלהם כדי למחוא כפיים, יש להם מין עיתונים מגולגלים שהם משתמשים בהם, וכך הם לא מתעייפים לעולם. בהתחלה זה נחמד. אחרי שישים דקות רצופות, זה בלתי נסבל. היריבות לא מסוגלות להתמודד עם מחיאות הכפיים המלאכותיות הנוראיות האלה. גם אני לא. אז עם כל ההתלהבות מההתעלות של שחקניות תורינגר, תשאלו את עצמכם: האם אנחנו באמת רוצים שאלפי מוחאי כפיים גרמנים ינהרו לפיינל-פור בבודפשט כדי למחוא שם כפיים?




19:15, ליגת האלופות: לארוויק (נורבגיה) - קרים (סלובניה)

משחק חסר חשיבות בין שתי קבוצות שאיבדו את סיכוייהן לעלות.

21:15, רבע גמר גביע המחזיקות: פרנצווארוש (הונגריה) - ויבורג (דנמרק)

אוהו, כמה שאוהדי פרנצווארוש עצבניים. קודם כל, אוהדי פרצווארוש תמיד עצבניים. שנית, הקבוצה שלהם ספגה ארבעים שערים במשחק הראשון בין הקבוצות, והפסידה 40-32 לקבוצה ששיחקה בלי ארבע שחקניות פצועות. שלישית, כי המאמן של ויבורג, כריסטיאן דלמוסה, היה כל כך מרוצה מהקבוצה שלו שהחליט לעשות שכיבות סמיכה באמצע המשחק:



לא חכם לעצבן את הפרנצווארושים, שהם גם ככה בין האוהדים החמים ביותר באירופה. כדי להרגיע את אוהדיהן ולעלות לשלב הבא, הפרנצווארושיות יצטרכו להתחיל לשמור, ואחרי המשחק הקודם רצוי שייזהרו מהמרכזת השבדית של ויבורג, איסבל "בלה" גוּלדן (Bella Gullden). גולדן פתחה רע את העונה ונשארה בצילן של שתי מרכזות אחרות בקבוצה. שתיהן נפצעו, וגולדן נאלצה לקחת את המושכות. במשחק הראשון נגד ההונגריות היא היתה בשיאה, עם 11 שערים וניהול משחק מבריק. גולדן התפרסמה בזמן האולימפיאדה האחרונה אחרי שביל סימונס, אולי עיתונאי הספורט הפופולרי באמריקה, ציין אותה ואת חברותיה בטור שלו: "ציינתי שבמשחק היו מעורבות נשים דניות ונשים שבדיות? תהיו המומים לשמוע שהיציעים היו מלאים - זה היה כאילו שלחו קריאת חירום לסוטים ברחבי לונדון. למרות שהיו כמה חתיכות בכל קבוצה, איסבל גולדן היתה מי שבלטה לעין: בלונדינית אטרקטיבית שהיא הגירסה השבדית לסטיב נאש, מישהי שהיא מוכשרת לא פחות משהיא יפה".

גולדן, שחקנית מצוינת שמתאמנת קשה ומקדישה את עצמה לכדוריד, ראויה ליותר מהתייחסות כזאת למראה שלה (לזכותו של סימונס ייאמר ששאר הטור שלו מצוין, רק תדלגו על חמש הפסקאות הראשונות שלא קשורות לכדוריד). הפרסום אולי לא הזיק לגולדן,שסרטון פרסומת קצר שלה זכה ליותר מ-80,000 צפיות אחרי שסימונס שלח אליו את הקוראים, אבל היא בוודאי מעדיפה שיתייחסו אליה בזכות היכולת הספורטיבית שלה. אם היא תמשיך ביכולת מהמשחק הראשון, זה בדיוק מה שיקרה.

ראשון, 16:00, ליגת האלופות: סבהוף (שבדיה) - מיטיילנד (דנמרק)

סבהוף איבדה סיכוי לעלות ואיבדה גם שחקנית מפתח, ג'ני אלם, שנפצעה לחודש. מיטיילנד (FCM) חייבת לנצל את זה כדי לנצח, ואז ניצחון בית במחזור האחרון נגד תורינגר יספיק לה כדי לעלות לפיינל-פור.

ראשון, 20:15, ליגת האלופות: בודוצ'נוסט (מונטנגרו) - גיור (הונגריה)

שתי הקבוצות הבטיחו את העלייה לפיינל-פור, והמשחק ביניהן הוא על המקום הראשון. המיקום אמנם חסר חשיבות, בכל מקרה עוד לא ידוע מי תסיים ראשונה בבית המקביל, אבל המשחק הוא תירוץ טוב להיזכר באווירה המטורפת שהיתה במשחק הגמר ביניהן לפני שנתיים:

מכבי ראשל"צ - הפועל פ"ת 18-20

המשחק המכריע על המקום השלישי בליגה, שיוביל גם ליתרון הביתיות במשחקי הדירוג 4-3, בהנחה שבאמת יהיו כאלה.

האווירה בבית מכבי בראשון מנומנמת בדרך כלל. לעומת זאת, במשחקים המכריעים נגד קרית אונו ואתמול היתה כמות שיא של שישים צופים, כולל התלמידים של סיוון אוליאל והפריצה המסורתית למגרש בסיום. לא במפתיע, שני המשחקים האלה היו המשחקים הכי טובים העונה של ראשון.

- המשחק היה אגרסיבי מאוד, כראוי למשחק מכריע והכנה טקטית טובה. פ"ת עשתה בחוכמה והציבה את טלי כנען בתור שומרת אישית של קרן בן הרוש, והמשחק של ראשון לא זרם. אחרי עשר דקות היה רק 2-3 לפ"ת, בעשר הדקות הבאות הובקעו שני שערים בלבד. ראשון הפתיעה עם יעל שילדרמן (בהנחה שאני לא טועה והיא מס' 22), שנתנה הגנה מצוינת וגם בלטה בהתקפת ראשון, אם אפשר לקרוא לשלושה שערים בעשרים דקות התקפה. לקראת סוף המחצית אורטל סלם מפ"ת לקחה את העניינים לידיים עם כמה כניסות נחושות. 8-9 לפ"ת בהפסקה.

- במשחק לחוץ מאוד, האדם שנראה הכי לחוץ על המגרש היה יוסי גבע, שהצעקות שלו מהקווים של ראשון הצליחו להלחיץ אפילו אותי. במחצית השניה הוא היה יותר רגוע, ואולי בגלל זה גם השחקניות היו רגועות יותר. או שפשוט שמעתי אותו פחות טוב כי הוא עבר לספסל הרחוק ממני.

- ראשון עלתה ליתרון בתחילת המחצית השניה, רק כדי לראות את עינת גלעדי בדקות טובות עוזרת לפ"ת לעלות ליתרון 13-14. זה היה היתרון האחרון של פ"ת במשחק. ראשון השוותה, ובדקה ה-43 התוצאה היתה עדיין 14-14. גם בדקה ה-46. ואז נכנסה למשחק נוי נחמיאס, רעננה אחרי מנוחה על הספסל. היא הביאה לבריחה של ראשון עם אינטנסיביות, מסירות ושערים בעזרתן האדיבה של חברותיה ניצן כהן וסיוון אוליאל, בתוספת המשחק הגדול של השוערת דבורית איטין, שהצטיינה לאורך כל המשחק ועצרה עצירה גדולה בכל פעם שהקבוצה היתה זקוקה לאחת כזאת.

ראשון עלתה ל-14-16 ול-16-19 בדקה ה-26. נחמיאס הוסיפה עוד שער נהדר בפריצה מאמצע המגרש, והניסיונות של פ"ת לחזור כבר לא הספיקו. 18-20 בסיום.

הפועל פ"ת - מכבי פ"ת 12-28

הדרבי הגדול של פ"ת! אם כי יחסית לעובדה שמדובר בדרבי (הגדול!) של פ"ת, היו מעט צופים. אולי הם ידעו שמכבי פ"ת תשחק בהרכב חסר מאוד, אני מניח שבגלל שהשחקניות הצעירות שלה שיחקו בחצי גמר התיכונים היום.

כמו שאומר מאמן רומא רודי גרסיה, "דרבי לא משחקים. דרבי מנצחים", וזה בדיוק מה שעשתה היום הפועל פ"ת. ניצחה. היא שוב הציגה משחק קבוצתי ומהיר, גם אם ברור שהיא כבר חושבת על המשחק הגדול בשבוע הבא נגד מכבי ראשל"צ, שיכריע כנראה את גורל המקום השלישי. המאמן עשה הרבה חילופים במהלך המשחק, אולי בשביל להטעות את המרגלים שהגיעו מראשון (למרות שלא ראיתי ביציע אף אחד חשוד. הם כנראה יודעים להסוות את עצמם היטב).


המחצית הראשונה הבליטה את שוערת הפועל חגית אברמוביץ', שפתחה היום בשער, ואת הובלת הכדור של נגה קופשטיין. מכבי החזיקה מעמד עד הדקה ה-13, שבה הפועל הובילה רק 3-5. אז נכנסה קורל דרשן מהפועל לפעולה. חמישה שערים רצופים של הפועל בתוך חמש דקות, שלושה מתוכם של דרשן, העלו את הפועל ל-3-10. המחצית הסתיימה ב-6-13.

במחצית השניה הפועל הגדילה בהדרגה את היתרון, עם מסירות חכמות של טלי כנען שושני וגם יכולת טובה של יסמין מקרי. לא אמשיך לפרט כדי לא לספק לראשל"צ יותר מדי פרטים, במקרה שהמרגלים שלה לא יחזרו לראשון בשלום (המרגלים המדומיינים שלי נתקלו בגבול פ"ת במאות אוהדים של הפועל, שמנסים ממש בשעות אלה למנוע מהם להיכנס לכביש גהה). הפועל עשתה את שלה, ניצחה בקלסיקו הפתח תקוואי ומוכנה למשחק העונה שלה.

מכבי ראשל"צ - הפועל אשדוד 26-34

הנחתי שראשל"צ תפתח את המשחק בסערה, אחרי שהניצחון של פ"ת בקרית אונו החזיר אותה לתמונת המקום השלישי, מה גם שאשדוד הופיעה בהרכב חסר, אבל בדקה העשירית התוצאה היתה 6-6. יוסי גבע הזכיר לשחקניות: "הגנה זה לא המלצה, הגנה זה הבסיס". כשגבע צועק משהו, האולם כולו שומע. גם השחקניות של אשדוד שמעו אותו, אבל כנראה שהן החליטו שבגלל שהוא מראשון, הן צריכות לעשות בדיוק ההיפך ממה שהוא אומר. מאותו רגע הן לא ירדו יותר להגנה מול המתפרצות של ראשון. חבל, לרדת להגנה זה אחד הדברים הכי מהנים בספורט - אין כמו לראות את היריבות מפנטזות על שער במתפרצת ואז לחטוף להן את הכדור ולנפץ להן את כל החלומות. אפילו כשאני עובר בספורטק ורואה מישהו שלא יורד להגנה, זה שובר לי את הלב.

בזכות המתפרצות הראשל"ציות, התוצאה הפכה מ-6-6 ל-7-11 בדקה ה-15. מאז אשדוד רדפה אחרי ראשון וגם צמצמה במחצית השניה מ-15-19 ל-18-20, אבל הרדיפה היתה רק אחרי התוצאה ולא אחרי השחקניות המתפרצות של ראשון. שתי מתפרצות של ראשון העלו אותה ל-18-22. אשדוד חזרה עד 22-23 כעשר דקות לסיום, רק כדי לראות את ראשון עולה ל-22-25, כשהפעם רק אחד משני השערים היה במתפרצת. שש דקות לסיום התוצאה היתה 25-28 לראשון, ואז הגיעה חטיפה גדולה של נוי נחמיאס ושער שלה במתפרצת, 25-29 (אני אוהב את השחקנית הפעלתנית הזאת, היא בכל מקום על המגרש). עוד מתפרצת העלתה ל-25-30, אשדוד נשברה וראשל"צ ניצחה 26-34.

בראשל"צ הצטיינו ניצן כהן, שביחד עם השערים שלה הוסיפה מסירות יפות, וכמו תמיד גם קרן בן הרוש, שהיא אחת המועמדות הבולטות לתואר "שחקנית העונה" מחוץ לחולון והרצליה.

הניצחונות של ראשל"צ ושל הפועל פ"ת השבוע אומרים דבר אחד: אם לא יקרה משהו מפתיע, המשחק ביניהן בעוד שבועיים יכריע את גורל המקום השלישי.מי שרוצה לקרוא עוד מידע ועדכונים שוטפים ולהצטרף לדיונים על כדוריד, מוזמן להצטרף לקבוצת הפייסבוק "מתגעגים ל-SHOOTER" ( "מתגעגים" ולא "מתגעגעים", כנראה כי חובבי כדוריד אמיתיים מתעסקים בכדוריד ואין להם זמן לשטויות כמו איות נכון!).

הפועל קרית אונו - הפועל פתח תקווה 25-21

הפועל פ"ת עשתה אתמול "קרית אונו" לקרית אונו. היא עשתה את כל מה שאונו אוהבת לעשות ליריבותיה: הגנה אגרסיבית מצוינת, משחק קבוצתי נהדר בהתקפה והתלהבות כללית, ואתמול היא עשתה את זה פשוט טוב יותר מקרית אונו. ההתלהבות הדביקה גם את לא מעט הצופים שהיו במשחק, מתוכם כמות מכובדת של צופים עצבנים וצעקנים, סוג הצופים האהוב עליי.


במשחק שבו כל הפתח תקוואיות הצטיינו, מי שהתעלתה מעל כולן היתה השוערת רותם גרשון. השוערות הטובות בעולם, כמו קתרין לונדה הרלדסן או קלרה וולטרינג, תופסות לפעמים ימים כל כך טובים שהן נראות בלתי ניתנות להכנעה ושוברות פסיכולוגית את השחקניות היריבות. גרשון גילתה אתמול יכולת "וולטרינגית" כזאת, ובמשחק שהתחיל צמוד, העצירות שלה דיכאו את שחקניות קרית אונו והעניקו ביטחון לפתח תקוואיות.


פ"ת פתחה פער קטן במהלך המשחק, ובסביבות הדקה ה-45 היו כמה רגעים שהכריעו סופית את המשחק. פ"ת הובילה 15-19 ושחקנית קרית אונו קיבלה אדום, לא ברור על מה. המצב התאזן כשדקה לאחר מכן הורחקו שתי פתח תקוואיות לשתי דקות, אחת מהן על עבירה טכנית למאמן, (אני אוהב עבירות טכניות למאמנים!) ושתי דקות אחר כך הורחקה באדום מוצדק שחקנית פ"ת. בכל הבלגן הזה היו בערך 4-3 דקות שבהן אונו היתה ביתרון מספרי ויכלה לצמצם את ההפרש, אבל היא לא הצליחה לנצל זאת ולכבוש. בדקה העשרים התוצאה היתה כבר 15-21 לפ"ת והמשחק היה גמור.


מה שיפה בפ"ת זה השיפור שלה לאורך העונה. עד אתמול היא היתה חביבת המהמרים, כשניצחה את כל המשחקים נגד ארבע הקבוצות שמתחתיה בטבלה, והפסידה את כל המשחקים נגד הארבע שמעליה, כולל הפסד ביתי לקרית אונו. גם באותו הפסד היא ספגה 21 שערים, אבל אז היא כבשה רק 19 והפעם 25, עדוּת לשיפור בתיאום ההתקפי. הפיסה האחרונה בפאזל היתה ההצטרפות של הפיבוטית דור סונגו מר"ג, השחקנית הנכונה במקום הנכון, שהתרומה שלה בהגנה עזרה לחברותיה להגיע רעננות יותר להתקפה ולשחק שם כדוריד מתואם, מהיר וחכם בהשתתפות כל השחקניות.


מבחינה אישית, גיליתי שאתמול שהפכתי סופית לאוהד של קרית אונו, כשהייתי מאוכזב מההפסד. זה לא היה יום טוב בשבילי, עם ההפסד של קרית אונו, הניצחון של ברצלונה במשחק שקיוויתי ששתי הקבוצות יפסידו בו, שאריות פיצה מליגת האלופות ששכחתי במכונית, ושן שנראית רע ותקפיץ אותי לרופא השיניים. אבל כשמגיע אז מגיע: פ"ת היתה מצוינת אתמול וניצחה בצדק, ולמרות ההפסד של קבוצתי האהודה החדשה ושאר הצרות, לא יכולתי שלא ליהנות מהמשחק שלה.


נורה מוֺרק יצאה לאור

בודוצ'נוסט (מונטנגרו) - לארוויק (נורבגיה), אתמול במחזור השלישי של שלב הבתים בליגת האלופות, היה משחק עם כל מה שאפשר לבקש ממשחק כדוריד: מתח עד השניה האחרונה, 5000 צופים פנאטים ואגרסיביות על סף האלימות. יכול להיות שיש תמהונים שמבקשים גם איכות וכמות סבירה של שערים, התמהונים האלה יצטרכו לחפש משחק אחר.

לארוויק הגיעה למשחק במונטנגרו אחרי שני הפסדים ובלי ת'אה מורק והפיבוטית איזבל בלנקו. השחקניות הותיקות שלה, שזכו בכל תואר אפשרי בשנים האחרונות, נראו במשחקים הקודמים עייפות ומבוגרות. אבל בלארוויק יש גם נקודת אור לאורך כל העונה, נורה מוֺרְק (Nora Mørk). מורק  מבינה משהו בפציעות, אחרי שבשנתיים האחרונות נעדרה 18 חודשים רצופים בעקבות שני ניתוחי ברכיים, שהשלימו שישה ניתוחי ברכיים לאורך הקריירה שלה, והיא רק בת 22. "הייתי בגיהנום של הכדוריד", היא אמרה אחרי שחזרה לשחק.



מורק בנורבגית פירושו "dark", ונורה מורק היתה יכולה להיכנע לחשיכה ולהתייאש, אבל עבדה קשה כדי לחזור למגרשים. "חלמתי על זה כל התקופה שהייתי בחוץ", אמרה אחרי שזומנה לנבחרת בתחילת העונה, והיתה השחקנית הטובה ביותר באליפות עולם מאכזבת של נורבגיה. מורק לא בילתה את כל זמן ההחלמה בעבודה פיסית וחלומות, היא גם הפכה להיות מעדכנת הרשתות החברתיות הרשמית של לארוויק, ובזמן משחקים העלתה עדכונים וסטטיסטיקות לפייסבוק וטוויטר בעזרת שני טלפונים ניידים ועט אחת. בזכותם היא היום אחת השחקניות האהובות ביותר בקבוצה, עם יותר מ-37,000 עוקבים בפייסבוק, כמעט כמו מספר כל תושבי לארוויק ביחד (42,000).



למרות הפציעות הרבות, נורק מורק משחקת בלי פחד והיא כיום הכוכבת הבלתי מעורערת של לארוויק. היום היא שוב היתה נפלאה עם שמונה שערים, 40% מהשערים של קבוצתה במשחק שבו אף שחקנית אחרת לא כבשה יותר מחמישה שערים. אבל יותר מהשערים, זאת חדוות המשחק המדבקת שלה שמלהיבה את כולם, מהשחקניות ועד הצופים בבית. שתי השחקניות האהובות עליי בעולם שיחקו במשחק אתמול, וזה לא היה יום טוב בשבילן: מילנה קנזביץ' מבודוצ'נוסט היתה נוראית עם החטאת שבע ושני איבודים שכמעט הפסידו לבודוצ'נוסט את המשחק, ולינקה ריגלהות' מלארוויק החטיאה את מה שהיה צריך להיות שער הניצחון. במקום להתאכזב בהן, לא יכולתי שלא להתהפנט מהמשחק של מורק, כמו בכל פעם שהיא נמצאת על מגרש כדוריד. היא אמנם החטיאה זריקה בהתקפה האחרונה של לארוויק והמשחק הסתיים בשוויון 19-19, אבל זה כלום לעומת התקופות החשוכות של הפציעות, ולא מאפיל על היכולת הנפלאה שלה בעונה האחרונה. בקצב הזה גם אני אצטרף למועדון המעריצים שלה ואבוא חשוף חזה ליציע כדי לאיית את שמה:

[https://www.youtube.com/watch?v=S2ittYYUr2M?list=UUqmDUoJUJKrXYHigcGw-KbQ]

כי זה כל מה שיכול לבקש חובב כדוריד: מתח, קהל מעודד, אגרסיביות על סף האלימות ונורה מורק אחת, שתחגוג על המגרש:



ותמשיך לחייך גם מחוץ למגרש:


בנות הרצליה - הפועל קרית אונו 10-49

ההרצלייניות האלה חסרות רחמים. איחרתי בשמונה דקות והתוצאה כבר היתה 1-7 להרצליה. הנחתי שהכניסה שלי ליציע תעשה את השינוי, אבל בדקה ה-18 התוצאה היתה 1-17 (זה הזכיר לי משחק נערים בכדורסל ששיחקתי בו לפני עשרים שנה. פתחתי לתדהמתי על הספסל, אז קיוויתי שהקבוצה תיכנס לפיגור כדי שיבינו שאי אפשר בלעדיי. אחרי חמש דקות אכן היינו בפיגור, 0-10, ונכנסתי לשחק. אחרי חמש דקות נוספות כבר היה 0-20. יכול להיות שאני לא טוב בלעשות שינוי). אז אעשה את עצמי כאילו לא שמתי לב לקרית אונו היום, ואתרכז בהרצליה.

אותה קבוצת נערים ששיחקתי בה היתה של בני הרצליה, באחת השנים הראשונות של המועדון, ומרשים לראות איך המועדון גדל מאז. אי אפשר שלא להעריך את ההשקעה של הרצליה בענפי ספורט שונים, ובנות הרצליה נראית ומתנהגת כמו קבוצה מקצוענית לכל דבר. חוץ מזה, בקיץ בנות הרצליה התאמנו מדי פעם בפארק בהרצליה שאני רץ בו כל יום, ויצא לי לרוץ לידן כמה פעמים. אז אני יכול לטעון שהתאמנתי ביחד עם בנות הרצליה וזה אפילו לא יהיה לגמרי שקר. 

מצד שני, ספק אם הייתי מסוגל לעמוד באימון שלם שלהן - המתפרצות שלהן היום היו כל כך מהירות, שלא רק ההגנה של קרית אונו לא הספיקה לרדת, גם אני לא תמיד הספקתי להעביר את המבט מימין לשמאל כדי לראות מי כבשה.

שמחתי לגלות שהשוערת דניאל בורנובסקי עברה מר"ג להרצליה, היא ראויה להיות בקבוצה גדולה, למרות שבינתיים השוערת הראשונה רבקה אזרחי היתה אחת המצטיינות במשחק, ולא אתפלא אם היא סיימה בתור המובילה באסיסטים עם כל המתפרצות שהוציאה. שיר וקראט היתה מצוינת כרגיל, כל כך אירופאית באינטנסיביות שלה, אני מקווה שהיא תחזור לאירופה בעתיד. לא אתחיל לציין כאן את כל ההרצלייניות הטובות כי זה ייקח יותר מדי זמן, אבל הן ראויות למחמאות על הניצחון הגדול על המקום השלישי בליגה, ועל העובדה שהן שיחקו ברצינות מההתחלה ועד הסוף. מקצועניות.

חבל לי שדווקא בגלל שהרצליה כל כך טובה, רוב המשחקים שלה חד צדדיים ומשעממים. אם אני הייתי המדינה, במקום לתת 80 מיליון ש"ח במתנה לליגת העל הכדורגל, הייתי עוזר לקבוצות כמו הרצליה לארח בארץ את המשחקים בגביעי אירופה, ואולי גם להביא יריבות אירופאיות לטורנירים ידידותיים. בקרוב אפרסם כאן מאמר שיראה איך המדינה מקפחת את ספורט הנשים.

משחק העונה בליגה לנשים: מ.כ. חולון - בנות הרצליה 22-21

עם מאות צופים ביציע ואווירה נהדרת, המשחק בין שתי הקבוצות הבכירות בישראל הוכיח שאם עושים דברים נכון, אפשר להביא קהל גם לספורט נשים. זה היה המשחק הראשון העונה שהיה בו עידוד של ממש, כשלקראת הסיום אוהדות הרצליה פרצו בשירת "הר-צ-ליה, אולה אולה", הפעם הראשונה אי פעם שאני שומע אוהדים הרצליינים מעודדים בהתלהבות, בכל ענף ספורט שהוא. בפתיחה היו אלה דווקא אוהדי חולוניה ששרו "חו-לו-ניה, אולה אולה" (אוהדי כדוריד הם לא אנשים מקוריים במיוחד).

מי שהגיע למשחק נהנה ממשחק מותח ואינטנסיבי, שהיה מרגש לא פחות מכל משחק אירופאי. בדקות הראשונות השחקניות עוד התרגשו, ואחרי חמש דקות חולוניה הובילה בדיוק 0-1. במחצית הזאת שתי הקבוצות שיחקו בעיקר לרוחב, רחוק מהשער ובלי אגפים, מה שהקשה עליהן לכבוש. הרצליה נהנתה מהיכולת של שיר וקראט, שקיבלה הרבה מכות היום מההגנה החולונית, ועם קצת עזרה של נטלי ברטו היא הובילה ביתרון קל של 10-11 במחצית.

במחצית השניה השחקניות כבר שכחו מהלחץ ומהקהל ונתנו את כל מה שיש להן, והיה להן הרבה מה להציע. הרצליה ברחה ל-12-16 ונראתה בדרך לניצחון. אבל אז קרו כמה דברים: וקראט קיבלה מנוחה, לוינסון עשתה סדר במשחק החולוני וילנה רוזנשטיין תקפה בנחישות מרשימה, וחולון צמצמה ל-15-16; פיבוטית הרצליה, שהיתה אחת המצטיינות עד אז, קיבלה אדום, אחד מאנשי הספסל של הרצליה התעצבן וגרם לעוד הרחקה של שתי דקות, והרצליה לא שמה לב להרחקה הזאת, נשארה בחמש שחקניות ולכן קיבלה עוד הרחקה לשתי דקות - אחרי כל הבלגן הזה, הרצליה שיחקה שתי דקות בשלוש שחקניות שדה בלבד; חולון השוותה ל-16-16 ושינתה לחלוטין את המומנטום.

עם המומנטום ובלי הפיבוטית של הרצליה, חולון עלתה ל- 18-21 שבע דקות לסיום. עכשיו היא זו שנראתה בדרך לניצחון, וגם כשההתקפה שלה נחלשה, השוערת רווית שושן המשיכה להצטיין כמו שעשתה כל המשחק. דווקא אז הרצליה גילתה אופי של אלופה, לא נשברה וחזרה למשחק. שתיים וחצי דקות לסיום חולון נשארה בארבע שחקניות שדה בלבד, והרצליה השוותה ל-21-21. דקה לסיום הרצליה עלתה ל- 21-22. חולון, בחמש שחקניות שדה בהתקפה האחרונה, הגיעה למצב זריקה אידיאלי של הלימה מוסא, אבל היא החטיאה את השער בהחטאה שעוד תרדוף אחריה ימים רבים.

הרצליה עם המון אופי ניצחה ניצחון גדול. חולוניה הוכיחה שהתבוסה במשחק הקודם ביניהן היתה מוגזמת, ושיש למה לצפות בגביע ובסדרת הפלייאוף בין הקבוצות. אחרי המשחק הקודם הכרזתי שחולון מאבדת את הזכות להיקרא "חולוניה" עד להודעה חדשה. היום היא הרוויחה אותה בחזרה בגדול, למרות ההפסד.

הפועל קרית אונו - הפועל אשדוד 18-27

הייתי צריך אתמול עידוד, ואין דבר מעודד יותר ממשחק של קרית אונו, ועוד דרבי בין הקבוצות האדומות-שחורות של הליגה. המחצית הראשונה היתה קצת מטושטשת, אולי בגלל שהתנגשתי בצורה מביכה בדלת המכונית שלי ונשארתי מטושטש. אשדוד היא קבוצה נחמדה להפליא, מלאה בפוטנציאל שמתישהו עוד יפרוץ, אם כי אולם צ'יינין הוא לא מקום מאיר פנים לפוטנציאלים אורחים שמחפשים מקום לפרוץ. 

היתרון אצל קרית אונו הוא שכל פעם יש שחקנית מצטיינת אחרת, אז אף פעם לא משעמם. הפעם ה-MVP היתה רחלי אברהם, בהגנה נהדרת על נוגה שמעוני. במשחקים קודמים של אשדוד ציינתי עד כמה שחקניות מתקשות לשמור על שמעוני, ואברהם עשתה את זה מצוין כשפשוט לא נתנה לה להגיע עם הכדור למצב זריקה. אני עדיין לא מבין מספיק בכדוריד, ולראות את השמירה של אברהם, ובכלל את ההגנה המרכזית של אונו, היה כמו שיעור מזורז באיך לעשות הגנה. גם הכניסה של לאה סטפנוב, שתמיד עושה עבודה סולידית וטובה, עזרה להגנה הזאת. רחלי אברהם בלטה גם בנחישות בהתקפה, כשהמשיכה לתקוף באגרסיביות אפילו כשסבלה מנחת זרוען הכואבת של האשדודיות, מה שקרה לא מעט. דקה לסיום המשחק המאמן דרוקר החליף אותה לכבוד הופעה שהיתה ראויה ל-standing ovation, אם כי אני הסתפקתי בלמחוא כפיים בישיבה, פחדתי שייראה מוזר אם אעמוד פתאום ואמחא כפיים.

עוד אברהם שבלטה היתה שירלי אברהם, שהיציאה שלה למתפרצות החזיקה את אונו במשחק בדקות הפחות טובות של הקבוצה, והיא המשיכה לכבוש גם בדקות בהן אונו ברחה. אם כבר מתפרצות, הרי שחייבים לציין את השוערת לי-אור לנג, במשחק הכי טוב שראיתי ממנה העונה, עם הרבה עצירות מרשימות ומסירות ארוכות מדויקות שהובילו לשערים קלים במתפרצות.

 

ליגת האלופות, שלב הבתים המרכזי: בית א'

אחרי שסקרנו את בית ב', הגיע הזמן לסקירת בית א', הבית הקל יותר. נזכיר קודם שאפשר לצפות בכל משחקי ליגת האלופות באיכות טובה, בשידורים ישירים וגם מוקלטים באתר השידורים הרשמי (כדי לא להסתבך, אפשר פשוט ללחוץ שם על כפתור ה-LIVE שלמעלה מימין, ואז תיפתח רשימת המשחקים שמשודרים באותו זמן). כדי להתכונן מראש: לוח המשחקים.
SCT וַרְדַאר (מקדוניה): יש כאלה שחושבים שהבסיס של כל קבוצה הוא השחקניות, הקהל או המאמנת. בוורדאר לעומת זאת יודעים שהבסיס החשוב ביותר הוא אוליגרך איכותי. בגלל המחסור באוליגרכים איכותיים במקדוניה, ורדאר ייבאה אוליגרך רוסי, סרגיי סמסוננקו. למי אכפת שאף אחד לא יודע בדיוק מי הוא, מה המטרות שלו ומאיפה הכסף שלו? כשהבסיס שלך הוא אוליגרך, שמביא תקציב של 3.2 מיליון יורו ובונה אולם חדש ב-40 מיליון יורו, הכל כבר יסתדר מעצמו. עד לפני שנה וחצי ורדאר היתה קבוצה בינונית שמעולם לא זכתה באליפות? סמסוננקו ידאג להביא עשר שחקניות חדשות, ביניהן קפטנית נבחרת סרביה אנדראה לקיץ', הקיצונית הימנית הנהדרת של מונטנגרו יובנקה "יוקה" רדיצ'ביץ', המקשרת הצרפתיה אליסון פינאו והפיבוטית הספרדיה בגוניה פרננדז, אחת משחקניות ההגנה הטובות באירופה. עד לפני כמה חודשים לא היו יותר מכמה מאות אוהדים במשחקים? ההצלחות בליגת האלופות כבר מביאות אלפי אוהדים למגרש.
              
                (בתמונה: סרגיי סמסוננקו על רקע התוכניות לאולם חדש)
המאמנת היא שחקנית העבר המקדונית אינדירה קסטרטוביץ'. היא אשתו של זוראן קסטרטוביץ', שהיה העונה מאמן קבוצת הגברים של ורדאר עד שפוטר במפתיע וללא הסבר, אחרי שלושה חודשים בלבד, על ידי... סרגיי סמסוננקו. מתחילת העונה היו שמועות שגם מעמדה של אינדירה במועדון לא בטוח, אבל אחרי שהובילה את קבוצת הגלקטיקאס שלה למקום הראשון בבית המוקדם, היא הבטיחה לעצמה עוד כמה חודשים בתפקיד.  
FC מיטיילנד (דנמרק): FC Midtjylland כותבים את השם בדנית, ואפילו הדנים בעצמם מתקשים לבטא את השם ומעדיפים לקרוא לקבוצה FCM. היה הרבה נוח עד 2008, כשהקבוצה נקראה IKAST על שם העיירה בת 15,000 התושבים שבה היא משחקת, אך אז אימצה אותה קבוצת הכדורגל של האיזור, שנקראת גם היא FC Midtjylland, וסיבכה לכולנו את החיים כשהעניקה לה את שמה.
את שמות השחקניות של הקבוצה כבר יותר קל לבטא, ולו רק בגלל שהכרנו אותן באליפות העולם. לין יורגנסן, סטינה יורגנסן (אין קשר משפחתי ככל הידוע לי), טרינה אוסטרגרד ינסן ((Ø וסוזן תורסגארד הובילו את נבחרת דנמרק למקום השלישי באליפות. ביחד איתן משחקות שוערת נבחרת גרמניה הנהדרת סַבִּין אנגלרט והמרכזת ההולנדית ניקֶה גרוּט, ביחד עם עוד שחקניות דניות מוכשרות. FCM, קבוצה שתמיד כיף לראות, הפתיעה בשלב הקודם כשסיימה במקום הראשון בבית עם פרנצווארוש ובודוצ'נוסט, וקיבלה בתמורה את הבית הקל יחסית הנוכחי. עכשיו זאת כבר תהיה אכזבה אם לא תעפיל לפיינל-פור.
סֵבְהוֺף (שבדיה): סבהוף אינה קבוצה חזקה במיוחד, אבל אף קבוצה לא תרצה לבקר שם בחורף השבדי. קר שם!
                    
השחקנית בתמונה היא לין בלום, אחת הכוכבות של סבהוף ונבחרת שבדיה, שנפצעה ולא תשחק בשלב הבתים. גם בלעדיה יש לקבוצה כמה שחקניות טובות, ביניהן ג'ני אלם, אידה אודן והאנה פוגלשטרום. חוץ מלהתכסות בבגדים חמים, אין יותר מדי מה לעשות למבקרים במקום ממנו מגיעה הקבוצה, פרטילה, ישוב של 60 קמ"ר שהאטרקציה היחידה בו היא הקניון, והחלום הכי גדול שלו הוא להיות פרבר של גטבורג. בגטבורג סבהוף מקיימת את משחקי ליגת האלופות, לאחר שזכתה באליפות שבדיה בחמש השנים האחרונות. היא גם מקיימת בכל חודש יולי את טורניר הנוער הגדול ביותר בעולם, עם יותר מאלף קבוצות שמגיעות מיותר מחמישים מדינות.  
תורינגר (גרמניה): תורינגר חלמה לנצל את הבית הקל היחסית שלה ולעלות לפיינל-פור, אבל נראה שהחלום עומד להתנפץ. הניפוץ התחיל עם הפציעה של כוכבת הקבוצה והמנוע שלה בהתקפה, קרסטין ווֺלבּוֺלד, שגמרה את העונה. הוא המשיך עם עוד שתי שחקניות שנפצעו וייעדרו לזמן ארוך. בינתיים, המאמן הרברט מילר מושעה מהמשחק הראשון אחרי שהאשים בשחיתות את השופטים במשחק החוץ בבאיה מארה (למען הפרוטוקול, השיפוט שם באמת היה ביתי מאוד). וכאילו זה לא מספיק, כוכבת נבחרת גרמניה אניה אלטהאוס פצועה ותיעדר מספר שבועות.
תורינגר תנסה איכשהו להתמודד עם הצרות ועם היריבות, ותיעזר לשם כך בספרדייה המוכשרת אלכסנדרינה ברבוסה, באוסטרית סוניה פריי ובגרמניות פרנזיסקה מיאצנר ונדיה נדגורנַיָיה. טובות ככל שיהיו, קשה להאמין שזה יספיק.

ליגת האלופות: שלב הבתים המרכזי, בית ב'

בסוף השבוע הקרוב ליגת האלופות חוזרת עם שלב הבתים המרכזי. שני בתים, ארבע קבוצות בכל אחד, שתי הראשונות בכל בית עולות לפיינל-פור שייערך בבודפשט. נתחיל את הסקירה עם קבוצות בית ב', שהוא הבית הקשה יותר. משחקות בו שתי הקבוצות שהגיעו לגמר בעונה שעברה, לארוויק והאלופה גיור, ביחד עם בודוצ'נוסט, האלופה לפני שנתיים, וקרים לובליאנה, שהיתה בעונה שעברה בחצי הגמר.

גיורי (הונגריה): השם הוא גיורי. אאודי גיורי. וכשאחד השמות שלך הוא אאודי, על שם מפעל המכוניות בעיר והספונסר של הקבוצה, כסף לא יהיה חסר לך. עם תקציב של 3.5 מיליון יורו, התקציב הגבוה ביותר בליגת האלופות, גיורי היא קבוצת גלקטיקאס אמיתית. משחקות בה בין השאר אניטה גרביץ, המרכזת הטובה בעולם; לונדה הרלדסן הנורבגית, השוערת הטובה בעולם; קתרינה בולאטוביץ', המקשרת הימנית הטובה בעולם; אדוארדה אמורים, המקשרת השמאלית הברזילאית, ה-MVP של אליפות העולם האחרונה; והיידי לוקה הנורבגית, אחת מהפיבוטיות הטובות בעולם.                                 
 עד השנה שעברה, גיורי נחשבה לקבוצה הלוזרית ביותר באירופה. מאז 1999 היא הצליחה להפסיד בשבעה גמרים אירופאים שונים בלי לזכות בתואר. הכל השתנה בעונה שעברה, עם הגעתו של המאמן הספרדי אמברוס מרטין. גיור זכתה סוף סוף בליגת האלופות כשהיא מנצחת 17 מ-18 המשחקים שלה בטורניר. בטורניר הזה היא כבר פייבוריטית ברורה לזכייה.

בודוצ'נוסט (מונטנגרו): בודוצ'נוסט במונטנגרינית זה "עתיד", ובבודוצ'נוסט חולמים על בחזרה לעתיד. בחזרה, כי לפני שנתיים הקבוצה זכתה בליגת האלופות. לעתיד, כי בקיץ יחזרו אליה האחיות קתרינה ואנדז'לה בולאטוביץ', שתיים מכוכבות הזכייה ההיא, ויהפכו אותה למועמדת החזקה ביותר לזכייה בתואר. עד אז בבודוצ'נוסט בונים קבוצה, ובקיץ האחרון הגיעו שתי שחקניות מבטיחות, כריסטינה נאגו (Neagu) הרומניה וקמילה דאלבי הדנית. בודוצ'נוסט עדיין לא חזקה כמו שהיא אמורה להיות, בעיקר בגלל שנאגו ומילנה קנזביץ' סחבו פציעה ודאלבי עוד לא הסתגלה לחיים מחוץ לדנמרק, אבל נהנית מכמה שחקניות מעולות: השוערת הגרמניה קלרה וולטרינג, הפיבוטית דרגנה צבייץ' שהוכיחה באליפות העולם שהיא אולי הטובה בעולם בתפקידה, והקיצוניות רדמילה פטרוביץ' ומיידה מהמדוביץ'. לבודוצ'נוסט יש גם את האוהדים הטובים ביותר בבית. אם הכול יתחבר, יכול להיות שהמונטנגריניות יגלו שהעתיד הקדים להגיע.

 לַארְוויק (נורבגיה): השוערת ססיליֶה לגאנגר סיימה את לימודי הרפואה שלה לפני שנה, ובגיל 37 תכננה לפרוש מכדוריד. היא החליטה להמשיך עוד עונה, והזכירה שוב למה היא עדיין נחשבת בעיני רבים לשוערת הטובה בעולם. כשהיא נפצעה במשחק חוץ במקדוניה, אפילו כישורי הרפואה שלה לא עזרו והיא נעדרה חודשיים מהמגרשים, חודשיים שהספיקו כדי שלארוויק תאבד את המקום הראשון בבית, וכתוצאה מכך תגיע לבית המוות בשלב הבתים המרכזי. עכשיו לגאגנר חוזרת וביחד איתה התקווה של לארביק, קבוצה שאף פעם לא מוותרת. היא נוסדה רק ב-1990, הפכה לאלופה הנצחית של נורבגיה וזכתה בכל תואר אפשרי, כולל ליגת האלופות לפני שנתיים. עם "לינקה" (לין קריסטין ריגלהות' קורן), לין סולאנד, איזבל בלנקו ונורה מורק, לארוויק תקווה לפחות לשחזר את ההישג של העונה שעברה ולהגיע לגמר.                              

קרים לובליאנה (סלובניה): גילוי נאות: עד אמצע העונה שעברה לא יצא לי לראות את קרים, ולא ידעתי שהיא מגיעה מלובליאנה. הייתי בטוח שהיא קבוצה רוסית מחצי האי קרים.

קרים ניצחה בקלות את הבית שלה בשלב הראשון, והיתה אמורה להגיע לשלב הבתים המרכזי כשוות כוחות לבודוצ'נוסט ולארוויק. זה לא יקרה, כי הקבוצה נכנסה לצרות כלכליות וחברתיות. זה התחיל עם הקיצונית הספרדייה כרמן מרטין, שהיתה קצת פצועה לפני אליפות העולם, וקרים איימה עליה שאם תשחק באליפות היא תשוחרר מהקבוצה. כרמן שיחקה באליפות, שברה את היד במשחק הראשון, וקרים זרקה אותה מהקבוצה. זה המשיך עם השחרור לפני שבוע של שתי שחקניות חשובות נוספות, ויזיטיו וטורסטנסון, כשוויזיטיו הרומניה טוענת שהמאמן לא נתן לה לשחק בכוונה כדי שלא תוזמן לאליפות העולם. בלי השלוש האלה, ועם קרע בין המועדון לשאר השחקניות, קשה להאמין שקרים תוכל להעפיל לחצי הגמר, גם אם עדיין משחקת אצלה אחת השחקניות הטובות בעולם, הקרואטית אנדראה פֶּנֶזִיץ'.

יום שלישי, 25 במרץ 2014

גמר אליפות אפריקה: תוניסיה אלופה

זה לא היה אמור להיות הגמר. המארגנים עשו הכול כדי שהמארחת אלג'יריה תהיה בגמר, וסידרו לה הגרלה קלה שתמנע ממנה לפגוש את שתי היריבות החזקות בטורניר, תוניסיה ואנגולה. אבל אלג'יריה פישלה והפסידה בחצי הגמר לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ותוניסיה הדהימה בחצי הגמר את אנגולה, האלופה בשמונת הטורנירים האחרונים. אז קיבלנו את תוניסיה - קונגו בגמר, ולא התאכזבנו אפילו לרגע אחד.

6000 צופים מילאו בגמר את האולם עד אפס מקום ועודדו נפלא. אלפי אלג'יראים התאחדו עם מאות תוניסאים ביציע כדי לעודד את הנבחרת התוניסאית בשירה וכוריאוגרפיה. אלפי גברים מוסלמים שמעודדים נשים ספורטאיות, בבגדים קצרים ובלי רעלות. אולי יש עוד תקווה לעולם, והרבה ממנה שייכת למונהChebbah, ה-MVP של הטורניר ושחקנית הקבוצה הדנית ויבורג, שחקנית שאי אפשר שלא לאהוב.

קונגו התפרסמה במאה האחרונה שלא בטובתה: קודם הבלגים טבחו באזרחים, אחר כך הדיקטטור מובוטו טבח באזרחים בתמיכת הבלגים והאמריקאים, וב-1998 פרצה מלחמת אזרחים שגבתה 5.4 מיליון קורבנות ועדיין לא לגמרי נגמרה. בזמן שבתוניסיה התרחשה מהפכה דמוקרטית מרשימה, הנשים בקונגו הן כנראה האומללות בעולם, במדינה ששוברת שיאים של אלימות מינית מחרידה. 

בתנאים כאלה, מפתיע שבכלל יש נבחרת נשים קונגולזית בכדוריד. מפתיע עוד יותר שהנבחרת הזאת הולכת ומשתפרת, סיימה במקום השלישי את אליפות אפריקה הקודמת, השתתפה במונדיאל האחרון ועכשיו כאמור הפתיעה את אלג'יריה המארחת והגיעה לגמר. עם שחקניות שכמעט כולן משחקות בליגות הנמוכות בצרפת או בליגה המקומית בקונגו, קונגו הראתה לב ענק ונתנה פייט אדיר גם בגמר. אף פעם לא קראתי על נשות קונגו מלבד בהקשר של אלימות נגדן, עד אתמול. אתמול הנשים קונגולזיות הוכיחו שהן יכולות לככב גם בחדשות טובות, באומץ ובנחישות.

הפייט האדיר של קונגו, נגד נבחרת טובה ממנה ונגד הקהל, הספיק עד ל-19-19 כעשר דקות לסיום. אולם קצת לפני כן נפצעה אחת הכוכבות של קונגו, אוקוקו, בהתנגשות עם שחקנית קבוצתה. בלעדיה, הקפטנית והכוכבת הגדולה כריסטיאן Mwasesa, שנבחרה בעבר שלוש שנים ברציפות למקשרת השמאלית הטובה ביותר בליגה הצרפתית, לא הספיקה. תוניסיה ניצלה את המומנטום כדי לכבוש ארבעה שערים רצופים, לעלות ל-19-23 ולנצח את המשחק 20-23, תואר ראשון מאז 1976. החגיגות בסיום היו מרגשות, כשהתוניסאיות חוגגות עם אוהדיהן וגם מתחבקות עם הגברים ששייכים לצוות ההנהלה והאימון.

 

 

 זה היה גמר של שתי נבחרות עם לב ענק, שהוכיחו שוב שספורט הוא לפעמים הרבה יותר מספורט, ונותנות תקווה והשראה לנשים בכל העולם.

 

 

ליגה לאומית: הפועל קרית אונו - מכבי ראשל"צ 21-24

מדי כמה שנים מגיעה קבוצה עם התכונה החמקמקה של לעשות את הצופים שלה מאושרים, בלי קשר לתוצאות. בכדורגל בשנים האחרונות אלה היו בורוסיה דורטמונד או אתלטיק בילבאו של מרסלו ביאלסה. בכדוריד נשים אירופאי זאת באיה מארה הרומנית. בכדוריד נשים ישראלי זאת הפועל קרית אונו. ארבעה משחקים שלה ראיתי, שלושה ניצחונות והפסד אחד, ומכולם יצאתי עם חיוך על הפרצוף.

קרית אונו פשוט עושה את הדברים נכון. יש לה את הסגל הכי עמוק בליגה כנראה, ורובו ככולו גם מקבל דקות משחק, לא מתוך נחמדוּת של המאמן אלא כי הן מוכיחות על המגרש שמגיע להן לשחק. לא משנה מי משחקת, הכדוריד של קרית אונו חכם, ורואים שהשחקניות יודעות בדיוק מה הן רוצות וצריכות לעשות. קרית אונו אולי לא איכותית כמו קבוצה אירופאית, אבל נראית כמו קבוצה אירופאית מבחינת היסודות, הארגון והנחישות על המגרש, עם שילוב של שחקניות צעירות וכמה שחקניות מנוסות יותר.

היום קרית אונו אירחה את מכבי ראשל"צ לקרב על המקום השלישי, הובילה מהתחלה ועד הסוף וניצחה בצדק. שובל טויטו היתה אדירה כמו במשחק הקודם בין הקבוצות לפני שבועיים, אבל היה הבדל בין שני המשחקים: בראשל"צ ההתקפה התבססה עליה, היום לעומת זאת הכדורים עברו דרך כל השחקניות, והשערים והבישולים של טויטו השתלבו במשחק הקבוצתי. היא הצטיינה גם בהגנה ביחד עם כל השחקניות, ואורפז פישל ראויה לשבח על הסגירה המצוינת על קרן בן הרוש במחצית הראשונה, שהסתיימה ב-7-12 לקרית אונו.

הבעיה היחידה עם הסגל העמוק של קרית אונו היא שאני כל פעם מגלה שיש עוד שחקניות שלא הכרתי עד עכשיו. אז עכשיו אני מכיר גם את גאיה נגב, שהרשימה במחצית השניה עם כמה הפצצות שערים אדירות. המחצית הזאת היתה מבולגנת יותר, ובדקה ה-14 הורחקה המרכזת אברהם (אני חושד שלא בצדק, אבל קשה לדעת בלי שידורים חוזרים). קרית אונו עדיין הובילה בחמישה שערים, והיה חשש שההרחקה תגרום לפאניקה, אבל לא בקרית אונו של היום. בת זוארץ נכנסה ועשתה סדר במגרש, וקרית אונו שמרה על היתרון עד הסיום.

יהיה עוול לבחור שחקנית מצטיינת במשחק כזה. כל הסגל של קרית אונו ראוי להיות היום ברשימת המצטיינות ולקבל את הקרדיט. האכזבה היחידה היתה הקהל, שלא הגיע בהמוניו ואפילו לא בעשרותיו, עם פחות מעשרים צופים. השחקניות האלה ראויות ליותר.

ליגה לאומית: מכבי ראשל"צ - הפועל קרית אונו 23-24

אתמול היה מפגש בין שתי הקבוצות הכי מאומנות, אטרקטיביות ומלהיבות בליגה (הרצליה וחולון בליגה אחרת), שהוביל למשחק הכי אטרקטיבי ומלהיב שראיתי השנה.
עוד לפני המשחק היתה אווירה מיוחדת ביציעים עם קהל שיא של שישים צופים, ביניהם גם תלמידי כיתתה הצעירים של שחקנית ראשל"צ סיוון אוליאל, שהרימו תצוגת עידוד מרשימה לכבוד מורתם עם שלטים וקריאות עידוד.



על המגרש התפתח משחק אגרסיבי, כראוי לקרב על המקום השלישי בליגה. ראשל"צ סובלת העונה מהגנה בינונית, והיום היא ידעה שהיא חייבת להתחיל לשמור. זה התבטא בעבירות רבות, צהובים וזריקות שבע לטובת קרית אונו (כשהשופט דואג לאזן את השריקות בצד השני). המחצית הסתיימה בתוצאה 9-12 לקרית אונו.

במחצית השניה נכנסה לשער ראשל"צ ליאור גורין. קרית אונו עוד הובילה 10-13, לפני שעצירות של גורין עזרו לראשל"צ לעשות ריצה של ארבעה שערים רצופים ולעלות ל-13-14. קרית אונו נשארה במשחק עד 17-17, עם יכולת פנטסטית של שובל טויטו, שלקחה את המשחק על עצמה והיתה בלתי ניתנת לעצירה. בשוויון 17 נכנסה ענת גורנשטיין הראשונית לפעולה עם כמה חטיפות ומסירות מבריקות בהתקפה, שהזכירו למה היא לדעתי השחקנית החכמה ביותר בליגה. ראשון עלתה ליתרון 17-20.

קרית אונו, או כמו שקוראים לה בספרדית, "דפורטיבו טויטו", הראתה אופי ונשארה צמודה לראשון. שתי דקות לסיום, במצב של 22-24 לראשון, קרית אונו קיבלה זריקת שבע ולראשל"צ הורחקה שחקנית לשתי דקות. טויטו, מי אם לא היא, כבשה וצמצמה ל-23-24. ראשל"צ לא כבשה בהתקפה הבאה שלה, וקרית אונו יצאה להתקפה המכריעה של המשחק. דווקא בהתקפה הזאת טויטו העייפה איבדה את הכדור, וראשל"צ בזבזה את הזמן עד עשר שניות לסיום. לקרית אונו כבר לא היה מספיק זמן כדי להשוות, ולי נשבר הלב כי לאף אחת מהקבוצות לא הגיע להפסיד את המשחק.

בסיום המשחק הראו התלמידים של אוליאל שיש עתיד לחוליגניות הישראלית ופרצו למגרש, והשחקניות שמחו להצטלם איתם. אין ספק שמי שהיה במשחק הנהדר הזה ירצה לחזור ולראות עוד משחקים.




המצטיינת במשחק היתה טויטו, במשחק ענק למרות ההפסד. בראשל"צ המצטיינת שלי היא אוליאל בזכות משחק ההגנה המצוין. 

ליגה לאומית: הפועל פ"ת - הפועל אשדוד 24-38

הפועל פ"ת וההתקפה של הפועל אשדוד נפגשו היום במשחק השלמה. ההגנה של אשדוד נשארה באשדוד, אולי בגלל האנגאובר מחגיגות הסילבסטר. בהתחלה האשדודיות עוד עמדו בקצב ההבקעה של פ"ת ובתוך ארבע דקות התוצאה היתה 4-4. לאחר מכן הפתח תקוואיות עלו ליתרון והגיעו עד ל-8-13, כשבהתקפה הן עושות מה שמתחשק להן, ובהגנה הן לומדות איך להתמודד עם נגה שמעוני (בכל פעם שהכדור הגיע אליה, שחקנית פ"ת, בדרך כלל יסמין מַקרי, נתלתה לה על הכתף ולא נתנה לה לזוז. זה עבד לא רע).

הרגעים החשובים של המשחק הגיעו כבר במחצית הראשונה. אשדוד צמצמה בדקה ה-22 ל-10-13 והגיעה למספר הזדמנויות נוספות לכבוש. דווקא אז התעלתה שוערת פ"ת, חגית אברמוביץ', עם שלוש עצירות גדולות, ומיד אחריה נכנסה לשער רותם גרשון ועצרה עוד שתי עצירות גדולות. העצירות הובילו את פ"ת למתפרצות, כולל ארבעה שערים בחמש דקות של קורל דרשן. פ"ת כבשה חמישה שערים רצופים, עלתה ל-10-18 ו-12-19 במחצית.

המחצית השניה נמשכה בדיוק כמו הראשונה, כשקהל שיא של עשרים צופים וצופות ביציע, לא כולל שחקני מכבי פ"ת שהגיעו לאימון, נהנה מהמבצעים של הפתח תקוואיות מול האין-הגנה של אשדוד. כמו שאפשר לראות בתמונה, גם שחקניות אשדוד בעיקר הסתכלו על השערים של פ"ת.


האירוע המסעיר של המחצית התרחש לקראת הסיום, כשמספר 4 של פ"ת עצרה בעבירה שחקנית אשדודית חופשייה והורחקה מהמגרש בכרטיס אדום. מהזווית שלנו אי אפשר היה לראות אם העבירה אכן היתה חמורה מספיק לכרטיס אדום, אבל לא אכפת לי, אני אוהב כרטיסים אדומים!

בסיום 24-38 להפועל פ"ת, במשחק שקשה לבחור בו מצטיינת כי כולן חגגו. אבחר בכל זאת ביסמין מקרי, שהצטיינה גם בהגנה על נגה שמעוני וגם בהתקפה. 

ליגה לאומית: הפועל פ"ת - מכבי ראשל"צ 21-19

אליפות העולם הסתיימה, והגיע הזמן לחזור למשחקי הליגה שלנו. אם כבר לחזור, אין כמו לחזור היישר למשחק של מכבי ראשל"צ, הקבוצה הכי אטרקטיבית בליגה. 

החדשות הטובות בתחילת המשחק היו שהיציע המקופל נשאר מקופל, והצופים זכו לשבת על כיסאות פלסטיק נוחים על הפרקט, ממש סמוך למגרש, במקום על המושבים הקשים ביציע הכי לא נוח בארץ. אפילו הצלחתי להחזיר בצורה מדויקת לשחקניות כדור שהתגלגל אלי על הפרקט, במה שהיה כנראה הפעולה הספורטיבית המוצלחת ביותר שלי בעשור האחרון. 

כרגיל במשחקים של ראשל"צ, קיבלנו הרבה שערים. פ"ת הובילה במחצית הראשונה ביתרון של ארבעה שערים, עד שראשל"צ התעשתה וסיימה את המחצית ביתרון של שני שערים.

סליחה אם אין לי פרטים מדויקים, אבל רוב המשחק הייתי עסוק בלהפסיד לבתה של מספר 2 של פ"ת, טלי (הבת שלה אמרה לי ששם המשפחה שלהן הוא מעלולה, אבל יש לי הרגשה מוזרה שהיא עבדה עליי), באבן נייר ומספריים, ולא הייתי מרוכז במשחק. הילדה הזאת יודעת לשחק! 

במחצית השניה ראשל"צ עלתה ליתרון של 5 ואולי גם 6 שערים, עם יכולת טובה של ניצן כהן. היא היתה המצטיינת גם במשחק נגד מכבי פ"ת, ונראה שהעיר פ"ת כולה לא מסוגלת להתמודד איתה. אולי צריך להוציא לה צו הרחקה מפ"ת.

בעשר הדקות האחרונות פ"ת עשתה קאמבק מרשים עם יכולת מצוינת של יסמין מקרי, וצמצמה עד להפרש של שער אחד חמש דקות לסיום. אולם דווקא אז פ"ת איבדה כדורים, דבורית איטין התעוררה בשער ראשל"צ ועצרה כל כדור, ואורטל סלם התקשתה להבקיע עם יד ימין מאגף ימין. ראשל"צ ברחה בחזרה וניצחה את המשחק.

שחקנית-מאמנת מכבי ראשל"צ, קרן בן הרוש, ראויה למחמאות על הקבוצה האטרקטיבית שהיא בנתה. היום התייצב על הקווים אדם נוסף, שלא הפסיק לצעוק על השחקניות והשופט. אני מקווה שהשחקניות של ראשון נהנו בכל זאת, כמו הצופים שנהנו מהמשחק שלהן.

היסטוריה באליפות העולם: ברזיל אלופה

לצפייה חוזרת במשחק: http://www.youtube.com/watch?v=_3mj1bMYT-M .



(הברזילאיות חוגגות ומקדישות את התואר לג'סיקה קינטינו, שלא שיחקה באליפות בגלל פציעה.)

מתוך הודעה ועוד הודעה בפורום הכדוריד הבינלאומי handball123:

"שיחקתי כדוריד בברזיל בשנות נעוריי. בזמן האליפות הלאומית (עשרת המחוזות הטובים ביותר משחקים זה נגד זה), היינו צריכות להצמיד את כל המיטות כדי שיהיה מספיק מקום לכולן, כי לא היו מספיק מזרונים בשביל כל הבנות. כשלא שיחקנו, השאלנו את הנעליים שלנו לנערות ממחוזות אחרים שלא היו להן נעליים טובות. [...] התרגלתי לא להתקלח במשך יומיים כי לא היו מים במקלחות.

אני מכירה שחקניות מנבחרת ברזיל שמשחקות כדוריד כי האוניברסיטאות והתיכונים הציעו להן בתמורה מגורים, חינוך ושלוש ארוחות ביום - ולא יותר מזה. הדרך היחידה שלהן להצליח בחיים היתה כדוריד. מי שלא יכלה לקבל מלגה נאלצה לוותר על הכדוריד, כדי להתרכז במבחנים לקבלה לחינוך הציבורי, שבו אין מגמות ספורט.

אין לי מילים להסביר עד כמה הניצחון הזה חשוב לי."

עם תשעה ניצחונות בתשעה משחקים, הניצחון באליפות העולם הוא לא רק חשוב, הוא גם מוצדק מאין כמוהו.  ברזיל עמדה בלחץ וניצחה במשחק צמוד וקשוח, 20-22. הנבחרת השניה בלבד מחוץ לאירופה שזוכה באליפות העולם, אחרי דרום קוריאה ב-1995.

לפעמים יש רגעים קטנים שהופכים לגדולים ומכריעים משחקים. היו היום כמה כאלה, שדווקא היו אמורים להכריע את המשחק לטובת סרביה. הראשון היה במצב של 13-16 לברזיל. היתרון של ברזיל הצטמצם מחמישה שערים לשלושה, כשברזיל קיבלה זריקת שבע. השוערת תומאסביץ' עצרה את הזריקה, עצרה את הריבאונד ועצרה את זריקת השבע הנוספת שניתנה לברזילאיות. אחרי שלוש עצירות רצופות כאלה, כשסרביה גם ככה במומנטום ו-19,467 סרבים דוחפים את נבחרתם, הרגע הזה הכניס את סרביה לטירוף ונראה כמו הרגע שיעשה בדיעבד את המהפך. הסרביות הלהוטות עברו להגנה אגרסיבית במיוחד, בסגנוןגארי אולברייט והסופלקסים שלו, וצמצמו לשער אחד בלבד למרות שנותרו בשלב מסוים רק עם ארבע שחקניות שדה בעקבות הרחקות.

דווקא אז הברזילאיות הראו אופי, והזכירו לי את מה שהייתי אמור כבר לדעת: אסור לדבר על אופי כאילו הוא משהו קבוע. הברזילאיות אולי הפסידו בעבר משחקים קשים וצמודים, אבל אולי המשחקים האלה חישלו את האופי שלהן. כמו שאמרה אלכסנדרה נסימנטו בריאיון לגלובו הלילה: "ההפסד ברבע הגמר לספרד במונדיאל הקודם גרם לי לבכות במשך שבוע. הפסדנו בשער אחד בדקה האחרונה. לא הבנו כלום. התחלנו לחשוב שמשהו חסר לנו. באולימפיאדה בלונדון הפסדנו אחרי שהובלנו בשמונה שערים, מה היה חסר לנו כדי להתפתח? קור רוח וניסיון. את התכונות האלה הבאנו איתנו למונדיאל, ביחד עם השמחה הברזילאית."



ביתרון שמצטמצם, מול קהל שיא ביציעים, הברזילאיות נתנו הגנה מצוינת וכבשו שערים מכריעים בכל פעם שהסרביות עמדו לעשות מהפך. דוּדה אמורים אפילו הצליחה לפצוע את צבייץ' בעבירה גסה ולהוציא אותה מהמגרש לכמה דקות. אלה היו הדקות של השחקניות הפחות בולטות של ברזיל: השוערת המחליפה מייארה פסואה (Pessoa), ששהתה בצילה של באבי ארנהרט רוב הטורניר למרות מחצית שניה והארכה אדירה נגד הונגריה, הצילה הצלות גדולות בשער בכל פעם שהסרביות ניסו להשוות. דבורה נונש (Nunes) כבשה שער תוך התפתלות בין ההגנה הסרבית, ואף סחטה זריקת שבע או שתיים. מעל הכול, ברזיל הוכיחה שוב שהיא נבחרת קבוצתית שלא תלויה בשחקנית אחת. נסימנטו כבשה שישה שערים, ואף שחקנית חוץ ממנה לא כבשה יותר מארבעה שערים.



הרגע הגדול השני של המשחק היה שתי דקות לסיום, ביתרון של שער לברזיל, כשברזיל משחקת עם שש שחקניות בלבד אחרי שאמוֺרים הורחקה לשתי דקות. צבייץ' קיבלה כדור חופשייה על קו השש, מסוג המצבים שהפכו אותה לכובשת המצטיינת של סרביה, עם חמישה שערים במאה אחוז הצלחה עד הרגע הזה. דווקא ברגע הזה היא פספסה את השער ואת ההזדמנות להשוות, וברזיל עלתה לאחר מכן ליתרון שני שערים שהבטיח את ניצחונה. צבייץ', למרות ההחטאה, היתה שוב המצטיינת של סרביה. האכזבה היתה סאניה דמיאנוביץ', שכבשה 4 שערים מ-15 זריקות, אחוז הצלחה נוראי. לקיץ' הסתפקה ב-4 שערים מ-7 זריקות ב-35 דקות משחק בלבד, ואולי הפציעה שלה גרמה לה לבלוט פחות מבדרך כלל. למען האמת, אי אפשר להאשים אף אחת בהפסד הסרבי - עם קצת יותר מזל, עם זריקה אחת טובה יותר או עצירה אחת נוספת, סרביה היתה יכולה לנצח. השחקניות המאוכזבות שלה חגגו בסיום את מדליית הכסף, באקט שיהיו אנשים שיקראו לו לוזריות (נדמה לי שבעברית קוראים לאנשים האלה "אוהדי מכבי"), אבל הן ראויות לחגוג טורניר נהדר. מונטנגרו חגגה באולימפיאדה את מדליית הכסף וזה לא הפריע לה לזכות חצי שנה מאוחר יותר באליפות אירופה. אולי גם סרביה תלמד ממונטנגרו ומברזיל, תצבור ניסיון מההפסדים הכואבים בחצי גמר היורו ובגמר אליפות העולם, ותזכה בתארים בטורנירים הבאים, אפילו שהם לא יתקיימו בסרביה.

הברזילאיות היו מספיק טובות כדי להרוויח את הזכות להיקרא רק בכינויים שלהן, כמו כדורגלנים ברזילאים, ולא רק בגלל שככה קצר יותר לכתוב. כך נכתבה השביעייה הפותחת באתרי אינטרנט ברזילאים:   Babi; Dara, Duda, Deonise, Alê, Fernanda e Ana Paula. והמחליפות: Mayara, Déborah Hannah, Samira e Dani Piedade. לפני שנתיים, במונדיאל בברזיל, הנבחרת הפסידה ברבע הגמר לספרד לעיני 6000 צופים בלבד, כשחצי אולם נשאר ריק. אולי גם אז קראו להן בשמותיהן הפרטיים, אבל עכשיו כולם כבר יכירו אותן.

לסיום נחגוג עם השיר שאיתו ביקשה Alê, אלכסנדרה נסימנטו, לחגוג:

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=naZgKZOIDhU]

לקראת גמר אליפות העולם: סרביה - ברזיל

שתי נבחרות שמעולם לא היו בגמר אליפות העולם. אחת שיודעת שזה הסיכוי הגדול שלה באולם הביתי, אחת שבכלל מתכוננת לאולימפיאדת ריו 2016 ומופתעת להיות כאן. שתי נבחרות שהיו ללא ספק הנבחרות הטובות ביותר בטורניר. היום, 18:15, גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.



תראו אותה, את הפיבוטית דרגנה צְבִייץ' (Cvijic). עם פנים של ילדה וחיוך תמים, היא נראית כמו אחת השחקניות הנחמדות ביותר בכדוריד. אולי זה נכון מחוץ למגרש. על המגרש, עם 95 ק"ג ו-1.85 מטר גובה, היא אחת השחקניות המפחידות ביותר בכדוריד. היא גם אולי השחקנית האלימה ביותר, ידועה בעבודת הרגליים שלה (כלומר, היא אוהבת לבעוט ביריבות), ופותחת כל משחק בעבירה קשה שמזכה אותה בכרטיס צהוב ואת היריבה בפחד מתמיד.



צבייץ' היתה ידועה עד עכשיו בעיקר באלימות שלה. אחרי הטורניר הזה, היא ידועה גם בזכות הכישרון ההתקפי. כאשר כל חברותיה נראו משותקות ברבע הגמר נגד נורבגיה, והכוכבות לקיץ' ודמיאנוביץ' החטיאו זריקות שבע, צבייץ' לקחה אחריות. שלוש זריקות שבע מדויקות מול השוערת הטובה בעולם, ועוד חמישה שערים במאה אחוז מהשדה, החזירו את סרביה למשחק. שאר השחקניות יכולות לרעוד מגודל המעמד, צבייץ' לא פוחדת מכלום. היא לא פחדה לפני שנתיים, כשתושבי מונטנגרו כעסו עליה שהיא מעדיפה לשחק בנבחרת סרביה, ותושבי סרביה כעסו עליה בגלל שמועות כוזבות שהיא מתכננת לשחק בנבחרת מונטנגרו. היא גם לא נעלבה השבוע, כששדר נורבגי אמר עליה: "בגובה 1.85 מטר, היא לא פספסה ארוחה מאז שנולדה לפני 23 שנים", ועורר סערה גדולה בנורבגיה ובסרביה. את צבייץ' הדברים האלה לא מעניינים. הדבר היחיד שמעניין אותה זה לנצח, וזה מה שהיא מתכוונת לעשות גם בגמר. טוב, זה ולהרביץ ליריבות.

כל הכרטיסים לגמר נמכרו, ו-19,500 אוהדים סרבים יעודדו את צבייץ' וחברותיה. הקפטנית אנדראה לקיץ' כתבה בבלוג שלה (בסרבית) אחרי רבע הגמר: "כשאני נזכרת איך היינו משחקות באולמות ריקים או חצי ריקים לפני 200 צופים, מתוכם 150 בני משפחה וחברים, וחושבת על 16,000 הצופים שהיו אתמול באולם... ההרגשה נפלאה." אפשר להבין את חשיבות הטורניר בשבילה: "כל שנות האימונים שלי מתנקזות למשחק אחד. אני לא יכולה להסביר את הגאווה שלי בקבוצה ובשחקניות." לצידה בקו האחורי תשחק כרגיל סאניה דמיאנוביץ', עוד אחת ממצטיינות הטורניר, כששתיהן מדורגות במקום הרביעי בטבלת המבקיעות המצטיינות. דמיאנוביץ' משחקת מתחילת הטורניר עם פציעה טורדנית בברך, אבל למרות הסיכון היא ממשיכה לשחק למען נבחרתה. זה גם מה שתעשה לקיץ' במשחק, אחרי שנפצעה בחצי הגמר ועברה טיפולים אינטנסיביים כדי להיות כשירה לגמר. צבייץ', דמיאנוביץ' ולקיץ' מהוות את מרכז הקבוצה הסרבית ביחד עם השוערת קתרינה תומאסביץ', שנחשבה לשוערת בינונית לפני הטורניר, ובינתיים היא השוערת הטובה ביותר בו עם אחוזי עצירות מדהימים. האגפים הם נקודת החולשה של הסרביות והיתרון של ברזיל.



          

ברזיל ניצלה את היתרון באגפים במשחק בין שתי הנבחרות בשלב הבתים. היא ניצחה 23-25, כשעשרה שערים שלה מגיעים מהאגפים. חמישה מתוכם של הקיצונית הימנית אלכסנדרה נסימנטו (Nascimento), השלישית בטבלת המבקיעות המצטיינות. בניגוד לסרביה, שמתבססת על הכוכבות שלה, לברזיל יש נבחרת מאוזנת יותר, עם שחקניות טובות בכל עמדה: בנוסף לנסימנטו, אולי הקיצונית הימנית הטובה בעולם, משחקות בה שחקניות מצליחות כמו אדוארדה "דוּדה" אַמוֺרים (Amorim) הגבוהה והחזקה שזכתה בליגת האלופות עם גיור, המרכזת אנה רודריגז, דאוניס קבאליירו, פרננדה דה סילבה והקפטנית פביאנה "דארה" דיניז. האיזון בסגל מהווה יתרון, כשכל שחקנית יכולה לבלוט, וגם חיסרון, כאשר צריך שחקנית שתיקח אחריות. בברזיל לא תמיד יש מי שתיקח אחריות, וזה בלט במשחק נגד הונגריה ובמשחקים של הקבוצה האוסטרית הייפו, שרוב השחקניות של ברזיל משחקות בה (כמדיניות, ברזיל משתפת פעולה עם הייפו כדי שהשחקניות הברזילאיות יקבלו ניסיון באירופה, ומאמן ברזיל, הדני מורטן סובאק, מאמן גם את הייפו). כשהמצב קשה, הקהל לוחץ והיריבה במומנטום, לברזילאיות לא תמיד יש תשובה. מצד שני, באליפות הזאת תמיד היתה להן תשובה, גם אחרי שתי הארכות נגד הונגריה, והן מגיעות לגמר עם מאזן מושלם של ניצחונות בכל המשחקים.





("דנמרק כבר מאחורינו. עכשיו חסר רק התואר")

מי שתמיד נמצאת שם בשביל ברזיל היא השוערת ברברה ארנהרט, שהעונה עשתה את הקפיצה משוערת טובה לשוערת מעולה. שחקניות הקבוצה הרומנית באיה מארה לא ישכחו את המשחק שלהן נגד קבוצתה הייפו, שבו היא היתה פשוט בלתי ניתנת להכנעה, כולל חמש עצירות של זריקות שבע. משחק דומה היא הציגה בחצי הגמר שלשום נגד דנמרק, כשהדניות נראו חסרות אונים מולה. הדנית קריסטיאנסן תיארה זאת היטב: "ארנהרט עקרה לנו את השיניים". ביומיים האחרונים היא קיבלה 2000 לייקים חדשים בדף הפייסבוק שלה. ברברה, או "באבי" (Babi) כפי שמכנים אותה, איבדה את אמה לפני שלושה חודשים בגלל מחלת הסרטן. היא מספרת שעדיין לא התאוששה, אבל משפחתה וחבריה תמכו בה כדי שתוכל להמשיך. "אני יודעת שהיא מסתכלת עליי מלמעלה", היא אומרת על אמה, ואולי זה מה שמעניק לה את היכולת להתעלות בחודשים האחרונים.

אחת המצטיינות בחצי הגמר נגד דנמרק היתה הפיבוטית דני פיידדה (Piedade). בגיל 34, היא יודעת שזה עשוי להיות הטורניר הגדול האחרון שלה, אם כי היא מקווה להגיע גם לאולימפיאדת ריו 2016, המטרה הגדולה של הברזילאיות. פיידדה כמעט לא הגיעה אפילו לאליפות העולם הזאת. לפני שנה, במשחק של קבוצתה הסלובנית קרים, היא הרגישה לפתע מטושטשת, איבדה את התחושה ברגליים והתעלפה. היא התעוררה משותקת בבית החולים, שם התברר לה שהיא עברה שבץ. בהתאוששות מופלאה, פיידדה חזרה לעצמה ולמגרשים, ואמנם לא באותו כושר של לפני השבץ, היא עדיין שחקנית משמעותית בנבחרת הברזילאית.

אנדראה לקיץ' מרגישה שכל האימונים בחייה היו הכנה ליום הזה. דאוניס קבאליירו עזבה את ביתה ומשפחתה בגיל 15 כדי להתאמן בכדוריד. כמוהן, כל השחקניות בגמר יודעות שזה הרגע שאליו התכוננו כל חייהן, משחק אחד, הזדמנות אחת לעשות היסטוריה. גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.

אליפות העולם בכדוריד נשים: סרביה וברזיל בגמר





אחרי ארבעה רבעי גמר דרמטיים וצמודים, קיבלנו שני חצי גמר חד-צדדיים לחלוטין, שלא השאירו ספק: סרביה וברזיל הן הנבחרות הטובות ביותר בטורניר הזה, ואחת מהן תהיה האלופה.






אחרי שהאוהדים הסרבים קבעו שיא קהל למשחק כדוריד נשים, עם 16,200 צופים ברבע הגמר, הם שיפרו כצפוי את השיא בחצי הגמר. 18,500 צופים הגיעו למשחק נגד פולין ותמכו בנבחרתם. הנבחרת עצמה עשתה את שלה עם משחק מצוין, בעיקר של הפיבוטית צבייץ' ושל השוערת קתרינה תומאסביץ'. אז ביציע היו 18,500 צופים, על המגרש היו שבע סרביות לוחמות, על הספסל היו עוד תשע סרביות מוכנות לקרב. היחידות שלא הגיעו למשחק היו הפולניות. הן פשוט לא היו שם. שחקניות הקו האחורי שלהן לא הצליחו להגיע למצבי זריקה טובים, ושחקניות הכנף לא הצליחו להבקיע ממצבי זריקה טובים. רק שישה שערים כבשה פולין בכל המחצית הראשונה. הגרוע מכול היה שהפולניות נראו לא מרוכזות, ומספר פעמים השאירו שחקניות סרביות חופשיות פשוט כי חלמו בהגנה. בחצי גמר אליפות העולם אמורים לשחק, לא לחלום!

הכוכבת הפולניה אלינה וויטאס שיחקה רק 15 דקות כל המשחק, ולא ברור למה. בלעדיה לפולניות לא היה שום סיכוי, ועצוב לראות את מי שהובילה את הנבחרת עד חצי הגמר מבלה את רוב הזמן על הספסל. גם אם היא לא היתה טובה (והיא לא היתה טובה - שער אחד מתוך שבעה ניסיונות), היא היתה ראויה להיות על המגרש. 2.5 מיליון פולנים צפו במשחק בטלוויזיה, וברגעי השיא היו 4 מיליון צופים. אולי אם חלק הם היו ביציע ואלינה וויטאס היתה על המגרש, המשחק היה נראה אחרת.

חצי הגמר השני היה חגיגה של ה-Samba Girls הברזילאיות, שהובילו לכל אורך המשחק על נבחרת דנמרק. הדניות לא שמרו בהגנה והחטיאו שוב ושוב בהתקפה. הן עוד צעירות ובשנים הבאות בוודאי לא ישתנקו באותה מידה. ברזיל שיחקה היטב עד 15 הדקות האחרונות שבהן התעייפה והפסיקה לשחק, אבל הדניות לא הצליחו לחזור למשחק.  בברזיל היתה התרגשות גדולה כמובן מהעלייה, ותמונה אחת שווה אלף מילים:



(אלכסנדרה נסימנטו חוגגת, דני פיידדה בוכה מהתרגשות מאחור)

אלסנדרה נסימנטו דווקא היתה רגועה למדי רוב המשחק, ונתנה למרכזת אנה רודריגז ולמקשרת דאוניס קאבליירו לחגוג בהתקפה, ביחד עם יכולת נפלאה בשער של ברברה ארנהרט. אם תמונה אחת שווה אלף מילים, הרי שווידאו אחד של פרשנית ברזילאית בוכה מהתרגשות שווה אלף תמונות (רק צריך לחכות שהפרסומת תיגמר, ואז הווידאו מתחיל).




חצי גמר אליפות העולם

19:00 סרביה - פולין

21:45 דנמרק - ברזיל

- 16,080 צופים נכחו ברבע הגמר בין סרביה לנורבגיה, וקבעו בכך שיא עולם חדש לכמות צופים במשחק כדוריד נשים. היום בחצי הגמר נגד פולין הם אמורים לשפר את השיא של עצמם.

- בין 1996 ל-2004 דנמרק זכתה שלוש פעמים ברציפות במדליית הזהב באולימפיאדה. מאז, כמעט עשור שדנמרק לא עוברת את המקום הרביעי בטורניר כלשהו. הדניות החליטו לקחת את עצמן בידיים ולבנות דור חדש, במטרה להגיע עם סיכוי לתואר באליפות העולם 2015 שתיערך בדנמרק, ולזכות במדליה באולימפיאדת ריו. התוצאות הגיעו מוקדם מהצפוי: דנמרק, עם שש שחקניות מפתח בנות פחות מ-24, תשחק היום בחצי הגמר, והקפטנית לין יורגנסן כבר הכריזה: "נמאס לנו מהמקום הרביעי".

- מאמצי השיפור הדני עוזרים גם לשאר העולם. לשלוש מבין ארבע הנבחרות בחצי הגמר יש מאמן דני. פייטליק בדנמרק, מורטן סובאק בברזיל, רסמוסן בפולין.

- אלה יהיו חצאי הגמר המפתיעים והפתוחים ביותר אי פעם. פולין וסרביה מעולם לא הגיעו לחצי הגמר באליפות העולם, ברזיל הגיעה לחצי הגמר רק בטורניר הקודם שנערך בביתה. דנמרק כאמור לא עברה את המקום הרביעי בעשור האחרון.

- במונדיאל הגברים ב-2007, נבחרת פולין הדהימה את העולם והגיעה עד לגמר, שבו הפסידה לגרמניה. נבחרת הנשים של פולין מקווה לפחות לשחזר את ההישג.

- דנמרק הפסידה לברזיל בקלות בשלב הבתים, אבל מאז השחקניות שלה קיבלו ביטחון ומאמינות שהפעם התוצאה תהיה שונה. בברזיל כדאי לשים לב לאלסנדרה נסימנטו, שנחשבת כיום לקיצונית הימנית הטובה בעולם. היתרון של ברזיל הוא העובדה שרוב השחקניות שלה משחקות ביחד בקבוצה האוסטרית הייפו (Hypo), ויודעות לשחק זו עם זו. היתרון של דנמרק הוא הווינריות המפתיעה שהתגלתה אצל השחקניות הצעירות שלה, שלמדו לקחת אחריות במשחקים האחרונים.



אין יותר מה לכתוב, רק לצפות במשחקים וליהנות.