‏הצגת רשומות עם תוויות סרביה כדוריד נשים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סרביה כדוריד נשים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 25 במרץ 2014

היסטוריה באליפות העולם: ברזיל אלופה

לצפייה חוזרת במשחק: http://www.youtube.com/watch?v=_3mj1bMYT-M .



(הברזילאיות חוגגות ומקדישות את התואר לג'סיקה קינטינו, שלא שיחקה באליפות בגלל פציעה.)

מתוך הודעה ועוד הודעה בפורום הכדוריד הבינלאומי handball123:

"שיחקתי כדוריד בברזיל בשנות נעוריי. בזמן האליפות הלאומית (עשרת המחוזות הטובים ביותר משחקים זה נגד זה), היינו צריכות להצמיד את כל המיטות כדי שיהיה מספיק מקום לכולן, כי לא היו מספיק מזרונים בשביל כל הבנות. כשלא שיחקנו, השאלנו את הנעליים שלנו לנערות ממחוזות אחרים שלא היו להן נעליים טובות. [...] התרגלתי לא להתקלח במשך יומיים כי לא היו מים במקלחות.

אני מכירה שחקניות מנבחרת ברזיל שמשחקות כדוריד כי האוניברסיטאות והתיכונים הציעו להן בתמורה מגורים, חינוך ושלוש ארוחות ביום - ולא יותר מזה. הדרך היחידה שלהן להצליח בחיים היתה כדוריד. מי שלא יכלה לקבל מלגה נאלצה לוותר על הכדוריד, כדי להתרכז במבחנים לקבלה לחינוך הציבורי, שבו אין מגמות ספורט.

אין לי מילים להסביר עד כמה הניצחון הזה חשוב לי."

עם תשעה ניצחונות בתשעה משחקים, הניצחון באליפות העולם הוא לא רק חשוב, הוא גם מוצדק מאין כמוהו.  ברזיל עמדה בלחץ וניצחה במשחק צמוד וקשוח, 20-22. הנבחרת השניה בלבד מחוץ לאירופה שזוכה באליפות העולם, אחרי דרום קוריאה ב-1995.

לפעמים יש רגעים קטנים שהופכים לגדולים ומכריעים משחקים. היו היום כמה כאלה, שדווקא היו אמורים להכריע את המשחק לטובת סרביה. הראשון היה במצב של 13-16 לברזיל. היתרון של ברזיל הצטמצם מחמישה שערים לשלושה, כשברזיל קיבלה זריקת שבע. השוערת תומאסביץ' עצרה את הזריקה, עצרה את הריבאונד ועצרה את זריקת השבע הנוספת שניתנה לברזילאיות. אחרי שלוש עצירות רצופות כאלה, כשסרביה גם ככה במומנטום ו-19,467 סרבים דוחפים את נבחרתם, הרגע הזה הכניס את סרביה לטירוף ונראה כמו הרגע שיעשה בדיעבד את המהפך. הסרביות הלהוטות עברו להגנה אגרסיבית במיוחד, בסגנוןגארי אולברייט והסופלקסים שלו, וצמצמו לשער אחד בלבד למרות שנותרו בשלב מסוים רק עם ארבע שחקניות שדה בעקבות הרחקות.

דווקא אז הברזילאיות הראו אופי, והזכירו לי את מה שהייתי אמור כבר לדעת: אסור לדבר על אופי כאילו הוא משהו קבוע. הברזילאיות אולי הפסידו בעבר משחקים קשים וצמודים, אבל אולי המשחקים האלה חישלו את האופי שלהן. כמו שאמרה אלכסנדרה נסימנטו בריאיון לגלובו הלילה: "ההפסד ברבע הגמר לספרד במונדיאל הקודם גרם לי לבכות במשך שבוע. הפסדנו בשער אחד בדקה האחרונה. לא הבנו כלום. התחלנו לחשוב שמשהו חסר לנו. באולימפיאדה בלונדון הפסדנו אחרי שהובלנו בשמונה שערים, מה היה חסר לנו כדי להתפתח? קור רוח וניסיון. את התכונות האלה הבאנו איתנו למונדיאל, ביחד עם השמחה הברזילאית."



ביתרון שמצטמצם, מול קהל שיא ביציעים, הברזילאיות נתנו הגנה מצוינת וכבשו שערים מכריעים בכל פעם שהסרביות עמדו לעשות מהפך. דוּדה אמורים אפילו הצליחה לפצוע את צבייץ' בעבירה גסה ולהוציא אותה מהמגרש לכמה דקות. אלה היו הדקות של השחקניות הפחות בולטות של ברזיל: השוערת המחליפה מייארה פסואה (Pessoa), ששהתה בצילה של באבי ארנהרט רוב הטורניר למרות מחצית שניה והארכה אדירה נגד הונגריה, הצילה הצלות גדולות בשער בכל פעם שהסרביות ניסו להשוות. דבורה נונש (Nunes) כבשה שער תוך התפתלות בין ההגנה הסרבית, ואף סחטה זריקת שבע או שתיים. מעל הכול, ברזיל הוכיחה שוב שהיא נבחרת קבוצתית שלא תלויה בשחקנית אחת. נסימנטו כבשה שישה שערים, ואף שחקנית חוץ ממנה לא כבשה יותר מארבעה שערים.



הרגע הגדול השני של המשחק היה שתי דקות לסיום, ביתרון של שער לברזיל, כשברזיל משחקת עם שש שחקניות בלבד אחרי שאמוֺרים הורחקה לשתי דקות. צבייץ' קיבלה כדור חופשייה על קו השש, מסוג המצבים שהפכו אותה לכובשת המצטיינת של סרביה, עם חמישה שערים במאה אחוז הצלחה עד הרגע הזה. דווקא ברגע הזה היא פספסה את השער ואת ההזדמנות להשוות, וברזיל עלתה לאחר מכן ליתרון שני שערים שהבטיח את ניצחונה. צבייץ', למרות ההחטאה, היתה שוב המצטיינת של סרביה. האכזבה היתה סאניה דמיאנוביץ', שכבשה 4 שערים מ-15 זריקות, אחוז הצלחה נוראי. לקיץ' הסתפקה ב-4 שערים מ-7 זריקות ב-35 דקות משחק בלבד, ואולי הפציעה שלה גרמה לה לבלוט פחות מבדרך כלל. למען האמת, אי אפשר להאשים אף אחת בהפסד הסרבי - עם קצת יותר מזל, עם זריקה אחת טובה יותר או עצירה אחת נוספת, סרביה היתה יכולה לנצח. השחקניות המאוכזבות שלה חגגו בסיום את מדליית הכסף, באקט שיהיו אנשים שיקראו לו לוזריות (נדמה לי שבעברית קוראים לאנשים האלה "אוהדי מכבי"), אבל הן ראויות לחגוג טורניר נהדר. מונטנגרו חגגה באולימפיאדה את מדליית הכסף וזה לא הפריע לה לזכות חצי שנה מאוחר יותר באליפות אירופה. אולי גם סרביה תלמד ממונטנגרו ומברזיל, תצבור ניסיון מההפסדים הכואבים בחצי גמר היורו ובגמר אליפות העולם, ותזכה בתארים בטורנירים הבאים, אפילו שהם לא יתקיימו בסרביה.

הברזילאיות היו מספיק טובות כדי להרוויח את הזכות להיקרא רק בכינויים שלהן, כמו כדורגלנים ברזילאים, ולא רק בגלל שככה קצר יותר לכתוב. כך נכתבה השביעייה הפותחת באתרי אינטרנט ברזילאים:   Babi; Dara, Duda, Deonise, Alê, Fernanda e Ana Paula. והמחליפות: Mayara, Déborah Hannah, Samira e Dani Piedade. לפני שנתיים, במונדיאל בברזיל, הנבחרת הפסידה ברבע הגמר לספרד לעיני 6000 צופים בלבד, כשחצי אולם נשאר ריק. אולי גם אז קראו להן בשמותיהן הפרטיים, אבל עכשיו כולם כבר יכירו אותן.

לסיום נחגוג עם השיר שאיתו ביקשה Alê, אלכסנדרה נסימנטו, לחגוג:

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=naZgKZOIDhU]

לקראת גמר אליפות העולם: סרביה - ברזיל

שתי נבחרות שמעולם לא היו בגמר אליפות העולם. אחת שיודעת שזה הסיכוי הגדול שלה באולם הביתי, אחת שבכלל מתכוננת לאולימפיאדת ריו 2016 ומופתעת להיות כאן. שתי נבחרות שהיו ללא ספק הנבחרות הטובות ביותר בטורניר. היום, 18:15, גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.



תראו אותה, את הפיבוטית דרגנה צְבִייץ' (Cvijic). עם פנים של ילדה וחיוך תמים, היא נראית כמו אחת השחקניות הנחמדות ביותר בכדוריד. אולי זה נכון מחוץ למגרש. על המגרש, עם 95 ק"ג ו-1.85 מטר גובה, היא אחת השחקניות המפחידות ביותר בכדוריד. היא גם אולי השחקנית האלימה ביותר, ידועה בעבודת הרגליים שלה (כלומר, היא אוהבת לבעוט ביריבות), ופותחת כל משחק בעבירה קשה שמזכה אותה בכרטיס צהוב ואת היריבה בפחד מתמיד.



צבייץ' היתה ידועה עד עכשיו בעיקר באלימות שלה. אחרי הטורניר הזה, היא ידועה גם בזכות הכישרון ההתקפי. כאשר כל חברותיה נראו משותקות ברבע הגמר נגד נורבגיה, והכוכבות לקיץ' ודמיאנוביץ' החטיאו זריקות שבע, צבייץ' לקחה אחריות. שלוש זריקות שבע מדויקות מול השוערת הטובה בעולם, ועוד חמישה שערים במאה אחוז מהשדה, החזירו את סרביה למשחק. שאר השחקניות יכולות לרעוד מגודל המעמד, צבייץ' לא פוחדת מכלום. היא לא פחדה לפני שנתיים, כשתושבי מונטנגרו כעסו עליה שהיא מעדיפה לשחק בנבחרת סרביה, ותושבי סרביה כעסו עליה בגלל שמועות כוזבות שהיא מתכננת לשחק בנבחרת מונטנגרו. היא גם לא נעלבה השבוע, כששדר נורבגי אמר עליה: "בגובה 1.85 מטר, היא לא פספסה ארוחה מאז שנולדה לפני 23 שנים", ועורר סערה גדולה בנורבגיה ובסרביה. את צבייץ' הדברים האלה לא מעניינים. הדבר היחיד שמעניין אותה זה לנצח, וזה מה שהיא מתכוונת לעשות גם בגמר. טוב, זה ולהרביץ ליריבות.

כל הכרטיסים לגמר נמכרו, ו-19,500 אוהדים סרבים יעודדו את צבייץ' וחברותיה. הקפטנית אנדראה לקיץ' כתבה בבלוג שלה (בסרבית) אחרי רבע הגמר: "כשאני נזכרת איך היינו משחקות באולמות ריקים או חצי ריקים לפני 200 צופים, מתוכם 150 בני משפחה וחברים, וחושבת על 16,000 הצופים שהיו אתמול באולם... ההרגשה נפלאה." אפשר להבין את חשיבות הטורניר בשבילה: "כל שנות האימונים שלי מתנקזות למשחק אחד. אני לא יכולה להסביר את הגאווה שלי בקבוצה ובשחקניות." לצידה בקו האחורי תשחק כרגיל סאניה דמיאנוביץ', עוד אחת ממצטיינות הטורניר, כששתיהן מדורגות במקום הרביעי בטבלת המבקיעות המצטיינות. דמיאנוביץ' משחקת מתחילת הטורניר עם פציעה טורדנית בברך, אבל למרות הסיכון היא ממשיכה לשחק למען נבחרתה. זה גם מה שתעשה לקיץ' במשחק, אחרי שנפצעה בחצי הגמר ועברה טיפולים אינטנסיביים כדי להיות כשירה לגמר. צבייץ', דמיאנוביץ' ולקיץ' מהוות את מרכז הקבוצה הסרבית ביחד עם השוערת קתרינה תומאסביץ', שנחשבה לשוערת בינונית לפני הטורניר, ובינתיים היא השוערת הטובה ביותר בו עם אחוזי עצירות מדהימים. האגפים הם נקודת החולשה של הסרביות והיתרון של ברזיל.



          

ברזיל ניצלה את היתרון באגפים במשחק בין שתי הנבחרות בשלב הבתים. היא ניצחה 23-25, כשעשרה שערים שלה מגיעים מהאגפים. חמישה מתוכם של הקיצונית הימנית אלכסנדרה נסימנטו (Nascimento), השלישית בטבלת המבקיעות המצטיינות. בניגוד לסרביה, שמתבססת על הכוכבות שלה, לברזיל יש נבחרת מאוזנת יותר, עם שחקניות טובות בכל עמדה: בנוסף לנסימנטו, אולי הקיצונית הימנית הטובה בעולם, משחקות בה שחקניות מצליחות כמו אדוארדה "דוּדה" אַמוֺרים (Amorim) הגבוהה והחזקה שזכתה בליגת האלופות עם גיור, המרכזת אנה רודריגז, דאוניס קבאליירו, פרננדה דה סילבה והקפטנית פביאנה "דארה" דיניז. האיזון בסגל מהווה יתרון, כשכל שחקנית יכולה לבלוט, וגם חיסרון, כאשר צריך שחקנית שתיקח אחריות. בברזיל לא תמיד יש מי שתיקח אחריות, וזה בלט במשחק נגד הונגריה ובמשחקים של הקבוצה האוסטרית הייפו, שרוב השחקניות של ברזיל משחקות בה (כמדיניות, ברזיל משתפת פעולה עם הייפו כדי שהשחקניות הברזילאיות יקבלו ניסיון באירופה, ומאמן ברזיל, הדני מורטן סובאק, מאמן גם את הייפו). כשהמצב קשה, הקהל לוחץ והיריבה במומנטום, לברזילאיות לא תמיד יש תשובה. מצד שני, באליפות הזאת תמיד היתה להן תשובה, גם אחרי שתי הארכות נגד הונגריה, והן מגיעות לגמר עם מאזן מושלם של ניצחונות בכל המשחקים.





("דנמרק כבר מאחורינו. עכשיו חסר רק התואר")

מי שתמיד נמצאת שם בשביל ברזיל היא השוערת ברברה ארנהרט, שהעונה עשתה את הקפיצה משוערת טובה לשוערת מעולה. שחקניות הקבוצה הרומנית באיה מארה לא ישכחו את המשחק שלהן נגד קבוצתה הייפו, שבו היא היתה פשוט בלתי ניתנת להכנעה, כולל חמש עצירות של זריקות שבע. משחק דומה היא הציגה בחצי הגמר שלשום נגד דנמרק, כשהדניות נראו חסרות אונים מולה. הדנית קריסטיאנסן תיארה זאת היטב: "ארנהרט עקרה לנו את השיניים". ביומיים האחרונים היא קיבלה 2000 לייקים חדשים בדף הפייסבוק שלה. ברברה, או "באבי" (Babi) כפי שמכנים אותה, איבדה את אמה לפני שלושה חודשים בגלל מחלת הסרטן. היא מספרת שעדיין לא התאוששה, אבל משפחתה וחבריה תמכו בה כדי שתוכל להמשיך. "אני יודעת שהיא מסתכלת עליי מלמעלה", היא אומרת על אמה, ואולי זה מה שמעניק לה את היכולת להתעלות בחודשים האחרונים.

אחת המצטיינות בחצי הגמר נגד דנמרק היתה הפיבוטית דני פיידדה (Piedade). בגיל 34, היא יודעת שזה עשוי להיות הטורניר הגדול האחרון שלה, אם כי היא מקווה להגיע גם לאולימפיאדת ריו 2016, המטרה הגדולה של הברזילאיות. פיידדה כמעט לא הגיעה אפילו לאליפות העולם הזאת. לפני שנה, במשחק של קבוצתה הסלובנית קרים, היא הרגישה לפתע מטושטשת, איבדה את התחושה ברגליים והתעלפה. היא התעוררה משותקת בבית החולים, שם התברר לה שהיא עברה שבץ. בהתאוששות מופלאה, פיידדה חזרה לעצמה ולמגרשים, ואמנם לא באותו כושר של לפני השבץ, היא עדיין שחקנית משמעותית בנבחרת הברזילאית.

אנדראה לקיץ' מרגישה שכל האימונים בחייה היו הכנה ליום הזה. דאוניס קבאליירו עזבה את ביתה ומשפחתה בגיל 15 כדי להתאמן בכדוריד. כמוהן, כל השחקניות בגמר יודעות שזה הרגע שאליו התכוננו כל חייהן, משחק אחד, הזדמנות אחת לעשות היסטוריה. גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.

אליפות העולם בכדוריד נשים: סרביה וברזיל בגמר





אחרי ארבעה רבעי גמר דרמטיים וצמודים, קיבלנו שני חצי גמר חד-צדדיים לחלוטין, שלא השאירו ספק: סרביה וברזיל הן הנבחרות הטובות ביותר בטורניר הזה, ואחת מהן תהיה האלופה.






אחרי שהאוהדים הסרבים קבעו שיא קהל למשחק כדוריד נשים, עם 16,200 צופים ברבע הגמר, הם שיפרו כצפוי את השיא בחצי הגמר. 18,500 צופים הגיעו למשחק נגד פולין ותמכו בנבחרתם. הנבחרת עצמה עשתה את שלה עם משחק מצוין, בעיקר של הפיבוטית צבייץ' ושל השוערת קתרינה תומאסביץ'. אז ביציע היו 18,500 צופים, על המגרש היו שבע סרביות לוחמות, על הספסל היו עוד תשע סרביות מוכנות לקרב. היחידות שלא הגיעו למשחק היו הפולניות. הן פשוט לא היו שם. שחקניות הקו האחורי שלהן לא הצליחו להגיע למצבי זריקה טובים, ושחקניות הכנף לא הצליחו להבקיע ממצבי זריקה טובים. רק שישה שערים כבשה פולין בכל המחצית הראשונה. הגרוע מכול היה שהפולניות נראו לא מרוכזות, ומספר פעמים השאירו שחקניות סרביות חופשיות פשוט כי חלמו בהגנה. בחצי גמר אליפות העולם אמורים לשחק, לא לחלום!

הכוכבת הפולניה אלינה וויטאס שיחקה רק 15 דקות כל המשחק, ולא ברור למה. בלעדיה לפולניות לא היה שום סיכוי, ועצוב לראות את מי שהובילה את הנבחרת עד חצי הגמר מבלה את רוב הזמן על הספסל. גם אם היא לא היתה טובה (והיא לא היתה טובה - שער אחד מתוך שבעה ניסיונות), היא היתה ראויה להיות על המגרש. 2.5 מיליון פולנים צפו במשחק בטלוויזיה, וברגעי השיא היו 4 מיליון צופים. אולי אם חלק הם היו ביציע ואלינה וויטאס היתה על המגרש, המשחק היה נראה אחרת.

חצי הגמר השני היה חגיגה של ה-Samba Girls הברזילאיות, שהובילו לכל אורך המשחק על נבחרת דנמרק. הדניות לא שמרו בהגנה והחטיאו שוב ושוב בהתקפה. הן עוד צעירות ובשנים הבאות בוודאי לא ישתנקו באותה מידה. ברזיל שיחקה היטב עד 15 הדקות האחרונות שבהן התעייפה והפסיקה לשחק, אבל הדניות לא הצליחו לחזור למשחק.  בברזיל היתה התרגשות גדולה כמובן מהעלייה, ותמונה אחת שווה אלף מילים:



(אלכסנדרה נסימנטו חוגגת, דני פיידדה בוכה מהתרגשות מאחור)

אלסנדרה נסימנטו דווקא היתה רגועה למדי רוב המשחק, ונתנה למרכזת אנה רודריגז ולמקשרת דאוניס קאבליירו לחגוג בהתקפה, ביחד עם יכולת נפלאה בשער של ברברה ארנהרט. אם תמונה אחת שווה אלף מילים, הרי שווידאו אחד של פרשנית ברזילאית בוכה מהתרגשות שווה אלף תמונות (רק צריך לחכות שהפרסומת תיגמר, ואז הווידאו מתחיל).




רבע גמר אליפות העולם: סרביה - נורבגיה

ביום רביעי יתקיימו ארבעת משחקי רבע הגמר באליפות העולם בכדוריד נשים. ארבעה משחקים ענקיים ופתוחים: צרפת - פולין, גרמניה - דנמרק, ברזיל - הונגריה וסרביה - נורבגיה. מאחר שעל פולין, דנמרק והונגריה כבר כתבתי כאן, ואת צרפת וגרמניה איני מכיר היטב, אתרכז כאן בסרביה - נורבגיה.

נורבגיה


מדליית זהב באולימפיאדת בייג'ין 2008. מדליית זהב באולימפיאדת לונדון 2012. מדליית זהב באליפות העולם בברזיל 2011. מדליית זהב באליפויות אירופה 2004, 2006, 2008, 2010. הן די טובות, הנורבגיות האלה. התואר היחיד שנורבגיה הפסידה בארבע השנים האחרונות היה ביורו 2012, וגם זה רק אחרי שתי הארכות בגמר נגד מונטנגרו.

נורבגיה היא המועמדת הבכירה לניצחון גם באליפות העולם הנוכחית. אמנם הסגל שלה מזדקן ולא נראה בשיאו לפני הטורניר, אבל נורה מורק בת ה-22 התאוששה מהפציעות הרבות שלה ומזרימה דם חדש לנבחרת. שאר שחקניות המפתח מבוגרות יחסית: הפיבוטיות הן איזבל בלנקו בת ה-34 והיידי לוקה בת ה-30, שתיהן עדיין בין הפיבוטיות הטובות בעולם; השוערת קתרין לונדה בת 33, ועדיין השוערת הטובה בעולם; שחקניות ההגנה הקשוחות, ברייוואנג ואניה אדין-המרסנג, הן בנות 33 ו-30 (אדין, אגב, הוסיפה לשם משפחתה את ה"המרסנג" לאחר שהתחתנה עם שחקנית קבוצתה, גרו המרסנג, עוד שחקנית נורבגית אדירה שכבר פרשה מהנבחרת. הן מגדלות ילד ביחד ומשחקות ביחד באלופת נורבגיה, לארוויק); המקשרת הימנית לין סולאנד, כמו גם הקיצונית הימנית לין קריסטין ריגלהות' קורן, בנות 29. הן די מבוגרות, הנורבגיות האלה, אבל הן עדיין נחושות, קשוחות וחזקות. עדיין הנבחרת שצריך לנצח כדי לזכות בתואר.

נבחרת נורבגיה, ביחד עם נבחרת מונטנגרו, גרמה לי להתאהב בכדוריד בזמן האולימפיאדה. זה קרה בעיקר בזכות לין סולאנד, שיד שמאל שלה קיבלה אצלי את הכינוי "יד הנפץ" לאחר שהשוערות היריבות לא הצליחו לעצור את הזריקות האדירות שלה. ההערכה שלי אליה קצת ירדה אחרי שגיליתי בקיץ שהיא קוראת את "חמישים גוונים של אפור", אבל היכולת שלה בכדוריד חשובה יותר מהטעם הספרותי שלה. היא גם תמיד מנסה לעזור לחברותיה לקבוצה, ולפני שנתיים פתחה קבוצת פייסבוק בשם "מועדון השידוכים של לין סולאנד", שניסתה לשדך בין רווקים פנויים לבין שחקניות פנויות מקבוצתה. אולי בגלל עודף רומנטיקה בחייה, סולאנד לא הציגה יכולת מרשימה בשנה האחרונה, אבל באליפות העולם נראה שהיא חוזרת לעצמה.

 



השחקנית האהובה עליי בנורבגיה, והשחקנית השניה האהובה עליי בעולם כולו, היא "לינקה", לין קריסטין ריגלהות' קורן. היא היתה פעם רק ריגלהות', עד שהתחתנה עם הכדורידן אנדרו קורן וצירפה לשמה את שם משפחתו, בזמן שהוא מוכיח שהוא פמיניסט אמיתי וצירף את שם משפחתה לשמו שלו. מה שיותר חשוב לענייננו הוא היכולת של לינקה על המגרש. המהירות שלה עדיין שם בגיל 29, כמו גם ההגנה המצוינת והמשחק הקבוצתי. לינקה, עם העיניים הגדולות, החיוך הנצחי והמבט הקבוע של "אני לא מאמינה שהבקעתי עכשיו" אחרי שהבקיעה עוד שער, היא אחת השחקניות האהובות ביותר שאפשר למצוא.



 

סרביה


 סרביה היא מארחת הטורניר וזה היתרון הגדול שלה, כי מבחינת כישרון היא נבחרת לא רעה אך לא שווה מדליה. יורו 2012 נערך גם הוא אצלה, והיא הגיעה למקום הרביעי המכובד והמאכזב בו זמנית. עכשיו היא רוצה מדליה, אבל בינתיים לא מפגינה יכולת שראויה למדליה. בשמינית הגמר היא ניצחה את דרום קוריאה המאכזבת רק בזכות שער בשניה האחרונה של המשחק. גם הקהל הסרבי מתנהג בנימוס מוגזם ובקושי מעודד, לא משהו שאנחנו מכירים מאולם פיוניר. עם זאת, לסרביה יש מספיק קהל ומספיק כישרון כדי להקשות על כל נבחרת אחרת.

בראש הנבחרת עומדת הקפטנית והמנהיגה הבלתי מעורערת, המקשרת השמאלית אנדראה לקיץ'. לֶקיץ' הקשוחה לוקחת אחריות ברגעים החשובים ומובילה את חברותיה. בעונה שעברה היא זכתה בליגת האלופות עם גיור ההונגרית. עם חגורה כחולה בקאראטה, ואהבה לכדורעף וכדורסל, לקיץ' היא ספורטאית אמיתית. באתר הרשמי שלה היא מספרת על אהבתה לכדוריד: "מהיום הראשון שעליתי על המגרש, הכדוריד מילא אותי בשמחה כל יום. הוא עדיין עושה את זה. כדוריד נעשה החיים שלי וזה לא השתנה מאז." היא מתלוננת על חוסר הפופולריות של הכדוריד בסרביה ועושה הכול כדי לקדם אותו, בין השאר בעזרת קייטנת כדוריד לילדות שהיא מנהלת.



חוסר הפופולריות של הכדוריד בסרביה גרם לשחקנית חשובה נוספת, המקשרת הימנית סאניה דמיאנוביץ', לעבור לשחק בקבוצות זרות, וכיום היא משחקת בוויבורג הדנית. כשחקנית מקצוענית במדינה זרה, סאניה מספרת על קשיי החיים. היא שונאת להתעורר מוקדם בבוקר לאימונים, וכמו כדורגלן ישראלי טיפוסי, 8:30 בבוקר נחשבת אצלה שעה מוקדמת מדי להתעורר. כמו חובבת ספורט אמיתית, פותחת את הבוקר בקריאת מדור הספורט של העיתון, ולאחר מכן מקיימת סדר יום שגרתי של אימון, ארוחה, שינה, אימון, ארוחה, שינה. "אבל אני לא מתלוננת, ספורט מביא גם דברים נפלאים. ספורט מקצועני מחייב הקרבות ומשמעת. אני שמחה להתפרנס ממשהו שאני אוהבת." אוהבת וטובה בזה. בגובה 1.82 וזריקה אדירה ביד ימין, דמיאנוביץ' כמעט בלתי ניתנת לעצירה.

                      

שחקניות חשובות נוספות הן הפיבוטית דראגנה צְבִייץ' (Cvijic), שלמרות הפנים הילדותיות והחיוך התמים היא השחקנית האלימה ביותר בכדוריד כיום, והשוערת קתרינה תומאסביץ', שאומרים שאין לה ימים בינוניים, רק ימים גדולים או גרועים, ועד עכשיו באליפות יש לה רק ימים גדולים.

המשחק:  נורבגיה טובה ועמוקה יותר, סרביה עם הקהל והנחישות מסוגלת להפתיע.