איך המדינה מקפחת את ספורט הנשים, חלק ב'

באיחור של כמה חודשים, הנה המאמר השני והאחרון בסדרה המצליחה "איך המדינה מקפחת את ספורט הנשים".

במאמר הקודם הראיתי איך הטוטו מקפח את ספורט הנשים, כשהוא מעניק שמונים מיליון ש"ח לספורט הגברים על חשבון הנשים. עכשיו הזמן לדבר על ערוץ 1, עוד גוף ציבורי שמשתמש בכספי ציבור כדי לשלם לספורט גברים: 15 מיליון ש"ח לעונה תמורת השידורים של ליגת העל לגברים בכדורגל, 6 מיליון ש"ח לעונה תמורת השידורים של ליגת העל לגברים בכדורסל. מה עם ליגות הנשים? מבחינת ערוץ 1 הן אינן קיימות.

בניגוד לטוטו, רשות השידור לפחות לא מעודדת הימורים (חוץ מאשר בחסויות של הטוטו, שבמשך שנים רבות היה אחד הגופים היחידים שהורשה לשדר פרסומות בערוץ 1 במסווה של "תשדירי חסות"). אולם בדיוק כמו הרווחים של הטוטו, גם הכספים של רשות השידור אמורים לשרת את האינטרס הציבורי, ובמקרה הזה השאלה היא אם האינטרס הציבורי הוא דווקא שידור של משחקי ליגות העל לגברים. לכאורה, התשובה ברורה וחיובית. לספורט הגברי יש יותר רייטינג מאשר לספורט הנשי, הציבור מתעניין בו יותר, ולכן מתבקש לשדר אותו. זה שיקול מעניין, אבל זה לא השיקול הנכון: המטרה הרשמית של ערוץ 1 היא להוות אלטרנטיבה לערוצים המסחריים, לא להתחרות איתם על רייטינג. שיקול הרייטינג פשוט לא אמור להיות רלוונטי. אם הרייטינג שווה את הכסף, הערוצים המסחריים הם אלה שאמורים לשלם בשבילו.

גם בלי שיקול הרייטינג, עדיין אפשר למצוא נימוקים חשובים לשידור משחקי הליגות לגברים בערוץ הממלכתי. חשוב לעודד את הציבור לעשות ספורט, והספורטאים וקבוצותיהם יכולים להוות מודל לחיקוי, להראות לצעירים שיש להם לאן לשאוף ולעזור להם להשתפר בספורט דרך הצפייה במשחקים. אולם הנימוקים האלה מתאימים לנשים בדיוק כמו שהם מתאימים לגברים, הרי גם הן זקוקות לאותם מודלים לחיקוי. מי יודע מה היה קורה אם במקום לשדר רק את מכבי ת"א בתקופת הערוץ היחיד, ערוץ 1 היה משדר גם משחק נשים פעם בשבוע? מי יודע אם במקום לשדר רק ליגות גברים בשנים האחרונות, ערוץ 1 היה משדר גם ליגות נשים? אולי תדמית הספורט הנשי היתה משתפרת, ילדות ונערות היו רואות ספורטאיות שהן מודלים לחיקוי, קבוצות נשים היו יוצרות מסורת, והרייטינג של הספורט הנשי היה עולה בהתאם. לעולם לא נוכל לדעת.

מה שאנחנו יודעים הוא שספורט גברים קיבל כסף ציבורי מערוץ 1 במשך עשורים רבים, בזמן שספורט נשים לא קיבל כמעט כלום. גם אם אפשר להבין את ערוץ 1 שמעדיף כיום לשדר ספורט גברים בשעות השיא, אי אפשר להבין מדוע ספורט הנשים מקבל פחות כסף מספורט הגברים, כשהנימוקים הרלוונטיים לשידור המשחקים נכונים לספורט נשים לא פחות מאשר לגברים.    

ובכן, אם מסכמים את הוצאות הטוטו וערוץ 1, מדובר ביותר ממאה מיליון ש"ח ששייכים למדינה, אבל הולכים לפי אינטרסים שלא קשורים למדינה אלא לגופים שמנהלים אותם. מאה מיליון ש"ח ששייכים לגברים ולנשים במדינה, אבל הולכים רק לגברים, בזמן שספורטאיות אולימפיות נאלצות להתחנן שיאמצו אותן ספונסרים, שחקניות כדורגל לא מוצאות מגרשים לשחק בהם, ושחקניות כדוריד לא חולמות לקבל משכורת. פרוייקט אתנה, שמיועד לקדם ספורט נשי, מקבל 10 מיליון ש"ח בשנה מהמדינה, בערך עשירית מהסכומים שהולכים רק לספורט גברים. ספורט הגברים קיבל מאז הקמת המדינה מיליארדי שקלים של כסף ציבורי, בזמן שהנשים נשארו בצד. הגיע הזמן, אחרי עשורים רבים של קיפוח, שהנשים יזכו לקבל חלק נכבד יותר מהכספים האלה.