לקראת סוף השבוע באירופה: פרנצווארוש, בודוצ'נוסט ושאר ירקות

סוף שבוע מרתק מחכה לחובבי כדוריד הנשים האירופאי, כשנשארו שני מחזורים לסיום שלב הבתים בליגת האלופות.

שבת, 16:00, ליגת האלופות: תורינגר (גרמניה) - ורדאר (מקדוניה) 

ניצחון של תורינגר יבטיח לה את העלייה, אחרת היא תצטרך לנצח במיטיילנד. הפסד של ורדאר והיא לא תהיה תלויה בעצמה (היא תצטרך לקוות לניצחון של תורינגר במיטיילנד).

תורינגר לא היתה אמורה להיות במצב הזה. עם ארבע פצועות מאז תחילת שלב הבתים היא לא היתה אמורה לנצח ב-3 מ-4 משחקיה. רק שלתורינגר יש אקס-פאקטור, הקהל. 1800 צופים שממלאים את האולם ומוחאים כפיים במונוטוניות מחרידה, באותו קצב קבוע בכל ההתקפות של הקבוצה. הם אפילו לא משתמשים בידיים שלהם כדי למחוא כפיים, יש להם מין עיתונים מגולגלים שהם משתמשים בהם, וכך הם לא מתעייפים לעולם. בהתחלה זה נחמד. אחרי שישים דקות רצופות, זה בלתי נסבל. היריבות לא מסוגלות להתמודד עם מחיאות הכפיים המלאכותיות הנוראיות האלה. גם אני לא. אז עם כל ההתלהבות מההתעלות של שחקניות תורינגר, תשאלו את עצמכם: האם אנחנו באמת רוצים שאלפי מוחאי כפיים גרמנים ינהרו לפיינל-פור בבודפשט כדי למחוא שם כפיים?




19:15, ליגת האלופות: לארוויק (נורבגיה) - קרים (סלובניה)

משחק חסר חשיבות בין שתי קבוצות שאיבדו את סיכוייהן לעלות.

21:15, רבע גמר גביע המחזיקות: פרנצווארוש (הונגריה) - ויבורג (דנמרק)

אוהו, כמה שאוהדי פרנצווארוש עצבניים. קודם כל, אוהדי פרצווארוש תמיד עצבניים. שנית, הקבוצה שלהם ספגה ארבעים שערים במשחק הראשון בין הקבוצות, והפסידה 40-32 לקבוצה ששיחקה בלי ארבע שחקניות פצועות. שלישית, כי המאמן של ויבורג, כריסטיאן דלמוסה, היה כל כך מרוצה מהקבוצה שלו שהחליט לעשות שכיבות סמיכה באמצע המשחק:



לא חכם לעצבן את הפרנצווארושים, שהם גם ככה בין האוהדים החמים ביותר באירופה. כדי להרגיע את אוהדיהן ולעלות לשלב הבא, הפרנצווארושיות יצטרכו להתחיל לשמור, ואחרי המשחק הקודם רצוי שייזהרו מהמרכזת השבדית של ויבורג, איסבל "בלה" גוּלדן (Bella Gullden). גולדן פתחה רע את העונה ונשארה בצילן של שתי מרכזות אחרות בקבוצה. שתיהן נפצעו, וגולדן נאלצה לקחת את המושכות. במשחק הראשון נגד ההונגריות היא היתה בשיאה, עם 11 שערים וניהול משחק מבריק. גולדן התפרסמה בזמן האולימפיאדה האחרונה אחרי שביל סימונס, אולי עיתונאי הספורט הפופולרי באמריקה, ציין אותה ואת חברותיה בטור שלו: "ציינתי שבמשחק היו מעורבות נשים דניות ונשים שבדיות? תהיו המומים לשמוע שהיציעים היו מלאים - זה היה כאילו שלחו קריאת חירום לסוטים ברחבי לונדון. למרות שהיו כמה חתיכות בכל קבוצה, איסבל גולדן היתה מי שבלטה לעין: בלונדינית אטרקטיבית שהיא הגירסה השבדית לסטיב נאש, מישהי שהיא מוכשרת לא פחות משהיא יפה".

גולדן, שחקנית מצוינת שמתאמנת קשה ומקדישה את עצמה לכדוריד, ראויה ליותר מהתייחסות כזאת למראה שלה (לזכותו של סימונס ייאמר ששאר הטור שלו מצוין, רק תדלגו על חמש הפסקאות הראשונות שלא קשורות לכדוריד). הפרסום אולי לא הזיק לגולדן,שסרטון פרסומת קצר שלה זכה ליותר מ-80,000 צפיות אחרי שסימונס שלח אליו את הקוראים, אבל היא בוודאי מעדיפה שיתייחסו אליה בזכות היכולת הספורטיבית שלה. אם היא תמשיך ביכולת מהמשחק הראשון, זה בדיוק מה שיקרה.

ראשון, 16:00, ליגת האלופות: סבהוף (שבדיה) - מיטיילנד (דנמרק)

סבהוף איבדה סיכוי לעלות ואיבדה גם שחקנית מפתח, ג'ני אלם, שנפצעה לחודש. מיטיילנד (FCM) חייבת לנצל את זה כדי לנצח, ואז ניצחון בית במחזור האחרון נגד תורינגר יספיק לה כדי לעלות לפיינל-פור.

ראשון, 20:15, ליגת האלופות: בודוצ'נוסט (מונטנגרו) - גיור (הונגריה)

שתי הקבוצות הבטיחו את העלייה לפיינל-פור, והמשחק ביניהן הוא על המקום הראשון. המיקום אמנם חסר חשיבות, בכל מקרה עוד לא ידוע מי תסיים ראשונה בבית המקביל, אבל המשחק הוא תירוץ טוב להיזכר באווירה המטורפת שהיתה במשחק הגמר ביניהן לפני שנתיים:

מכבי ראשל"צ - הפועל פ"ת 18-20

המשחק המכריע על המקום השלישי בליגה, שיוביל גם ליתרון הביתיות במשחקי הדירוג 4-3, בהנחה שבאמת יהיו כאלה.

האווירה בבית מכבי בראשון מנומנמת בדרך כלל. לעומת זאת, במשחקים המכריעים נגד קרית אונו ואתמול היתה כמות שיא של שישים צופים, כולל התלמידים של סיוון אוליאל והפריצה המסורתית למגרש בסיום. לא במפתיע, שני המשחקים האלה היו המשחקים הכי טובים העונה של ראשון.

- המשחק היה אגרסיבי מאוד, כראוי למשחק מכריע והכנה טקטית טובה. פ"ת עשתה בחוכמה והציבה את טלי כנען בתור שומרת אישית של קרן בן הרוש, והמשחק של ראשון לא זרם. אחרי עשר דקות היה רק 2-3 לפ"ת, בעשר הדקות הבאות הובקעו שני שערים בלבד. ראשון הפתיעה עם יעל שילדרמן (בהנחה שאני לא טועה והיא מס' 22), שנתנה הגנה מצוינת וגם בלטה בהתקפת ראשון, אם אפשר לקרוא לשלושה שערים בעשרים דקות התקפה. לקראת סוף המחצית אורטל סלם מפ"ת לקחה את העניינים לידיים עם כמה כניסות נחושות. 8-9 לפ"ת בהפסקה.

- במשחק לחוץ מאוד, האדם שנראה הכי לחוץ על המגרש היה יוסי גבע, שהצעקות שלו מהקווים של ראשון הצליחו להלחיץ אפילו אותי. במחצית השניה הוא היה יותר רגוע, ואולי בגלל זה גם השחקניות היו רגועות יותר. או שפשוט שמעתי אותו פחות טוב כי הוא עבר לספסל הרחוק ממני.

- ראשון עלתה ליתרון בתחילת המחצית השניה, רק כדי לראות את עינת גלעדי בדקות טובות עוזרת לפ"ת לעלות ליתרון 13-14. זה היה היתרון האחרון של פ"ת במשחק. ראשון השוותה, ובדקה ה-43 התוצאה היתה עדיין 14-14. גם בדקה ה-46. ואז נכנסה למשחק נוי נחמיאס, רעננה אחרי מנוחה על הספסל. היא הביאה לבריחה של ראשון עם אינטנסיביות, מסירות ושערים בעזרתן האדיבה של חברותיה ניצן כהן וסיוון אוליאל, בתוספת המשחק הגדול של השוערת דבורית איטין, שהצטיינה לאורך כל המשחק ועצרה עצירה גדולה בכל פעם שהקבוצה היתה זקוקה לאחת כזאת.

ראשון עלתה ל-14-16 ול-16-19 בדקה ה-26. נחמיאס הוסיפה עוד שער נהדר בפריצה מאמצע המגרש, והניסיונות של פ"ת לחזור כבר לא הספיקו. 18-20 בסיום.

הפועל פ"ת - מכבי פ"ת 12-28

הדרבי הגדול של פ"ת! אם כי יחסית לעובדה שמדובר בדרבי (הגדול!) של פ"ת, היו מעט צופים. אולי הם ידעו שמכבי פ"ת תשחק בהרכב חסר מאוד, אני מניח שבגלל שהשחקניות הצעירות שלה שיחקו בחצי גמר התיכונים היום.

כמו שאומר מאמן רומא רודי גרסיה, "דרבי לא משחקים. דרבי מנצחים", וזה בדיוק מה שעשתה היום הפועל פ"ת. ניצחה. היא שוב הציגה משחק קבוצתי ומהיר, גם אם ברור שהיא כבר חושבת על המשחק הגדול בשבוע הבא נגד מכבי ראשל"צ, שיכריע כנראה את גורל המקום השלישי. המאמן עשה הרבה חילופים במהלך המשחק, אולי בשביל להטעות את המרגלים שהגיעו מראשון (למרות שלא ראיתי ביציע אף אחד חשוד. הם כנראה יודעים להסוות את עצמם היטב).

המחצית הראשונה הבליטה את שוערת הפועל חגית אברמוביץ', שפתחה היום בשער, ואת הובלת הכדור של נגה קופשטיין. מכבי החזיקה מעמד עד הדקה ה-13, שבה הפועל הובילה רק 3-5. אז נכנסה קורל דרשן מהפועל לפעולה. חמישה שערים רצופים של הפועל בתוך חמש דקות, שלושה מתוכם של דרשן, העלו את הפועל ל-3-10. המחצית הסתיימה ב-6-13.

במחצית השניה הפועל הגדילה בהדרגה את היתרון, עם מסירות חכמות של טלי כנען שושני וגם יכולת טובה של יסמין מקרי. לא אמשיך לפרט כדי לא לספק לראשל"צ יותר מדי פרטים, במקרה שהמרגלים שלה לא יחזרו לראשון בשלום (המרגלים המדומיינים שלי נתקלו בגבול פ"ת במאות אוהדים של הפועל, שמנסים ממש בשעות אלה למנוע מהם להיכנס לכביש גהה). הפועל עשתה את שלה, ניצחה בקלסיקו הפתח תקוואי ומוכנה למשחק העונה שלה.

מכבי ראשל"צ - הפועל אשדוד 26-34

הנחתי שראשל"צ תפתח את המשחק בסערה, אחרי שהניצחון של פ"ת בקרית אונו החזיר אותה לתמונת המקום השלישי, מה גם שאשדוד הופיעה בהרכב חסר, אבל בדקה העשירית התוצאה היתה 6-6. יוסי גבע הזכיר לשחקניות: "הגנה זה לא המלצה, הגנה זה הבסיס". כשגבע צועק משהו, האולם כולו שומע. גם השחקניות של אשדוד שמעו אותו, אבל כנראה שהן החליטו שבגלל שהוא מראשון, הן צריכות לעשות בדיוק ההיפך ממה שהוא אומר. מאותו רגע הן לא ירדו יותר להגנה מול המתפרצות של ראשון. חבל, לרדת להגנה זה אחד הדברים הכי מהנים בספורט - אין כמו לראות את היריבות מפנטזות על שער במתפרצת ואז לחטוף להן את הכדור ולנפץ להן את כל החלומות. אפילו כשאני עובר בספורטק ורואה מישהו שלא יורד להגנה, זה שובר לי את הלב.

בזכות המתפרצות הראשל"ציות, התוצאה הפכה מ-6-6 ל-7-11 בדקה ה-15. מאז אשדוד רדפה אחרי ראשון וגם צמצמה במחצית השניה מ-15-19 ל-18-20, אבל הרדיפה היתה רק אחרי התוצאה ולא אחרי השחקניות המתפרצות של ראשון. שתי מתפרצות של ראשון העלו אותה ל-18-22. אשדוד חזרה עד 22-23 כעשר דקות לסיום, רק כדי לראות את ראשון עולה ל-22-25, כשהפעם רק אחד משני השערים היה במתפרצת. שש דקות לסיום התוצאה היתה 25-28 לראשון, ואז הגיעה חטיפה גדולה של נוי נחמיאס ושער שלה במתפרצת, 25-29 (אני אוהב את השחקנית הפעלתנית הזאת, היא בכל מקום על המגרש). עוד מתפרצת העלתה ל-25-30, אשדוד נשברה וראשל"צ ניצחה 26-34.

בראשל"צ הצטיינו ניצן כהן, שביחד עם השערים שלה הוסיפה מסירות יפות, וכמו תמיד גם קרן בן הרוש, שהיא אחת המועמדות הבולטות לתואר "שחקנית העונה" מחוץ לחולון והרצליה.

הניצחונות של ראשל"צ ושל הפועל פ"ת השבוע אומרים דבר אחד: אם לא יקרה משהו מפתיע, המשחק ביניהן בעוד שבועיים יכריע את גורל המקום השלישי.מי שרוצה לקרוא עוד מידע ועדכונים שוטפים ולהצטרף לדיונים על כדוריד, מוזמן להצטרף לקבוצת הפייסבוק "מתגעגים ל-SHOOTER" ( "מתגעגים" ולא "מתגעגעים", כנראה כי חובבי כדוריד אמיתיים מתעסקים בכדוריד ואין להם זמן לשטויות כמו איות נכון!).

הפועל קרית אונו - הפועל פתח תקווה 25-21

הפועל פ"ת עשתה אתמול "קרית אונו" לקרית אונו. היא עשתה את כל מה שאונו אוהבת לעשות ליריבותיה: הגנה אגרסיבית מצוינת, משחק קבוצתי נהדר בהתקפה והתלהבות כללית, ואתמול היא עשתה את זה פשוט טוב יותר מקרית אונו. ההתלהבות הדביקה גם את לא מעט הצופים שהיו במשחק, מתוכם כמות מכובדת של צופים עצבנים וצעקנים, סוג הצופים האהוב עליי.

במשחק שבו כל הפתח תקוואיות הצטיינו, מי שהתעלתה מעל כולן היתה השוערת רותם גרשון. השוערות הטובות בעולם, כמו קתרין לונדה הרלדסן או קלרה וולטרינג, תופסות לפעמים ימים כל כך טובים שהן נראות בלתי ניתנות להכנעה ושוברות פסיכולוגית את השחקניות היריבות. גרשון גילתה אתמול יכולת "וולטרינגית" כזאת, ובמשחק שהתחיל צמוד, העצירות שלה דיכאו את שחקניות קרית אונו והעניקו ביטחון לפתח תקוואיות.

פ"ת פתחה פער קטן במהלך המשחק, ובסביבות הדקה ה-45 היו כמה רגעים שהכריעו סופית את המשחק. פ"ת הובילה 15-19 ושחקנית קרית אונו קיבלה אדום, לא ברור על מה. המצב התאזן כשדקה לאחר מכן הורחקו שתי פתח תקוואיות לשתי דקות, אחת מהן על עבירה טכנית למאמן, (אני אוהב עבירות טכניות למאמנים!) ושתי דקות אחר כך הורחקה באדום מוצדק שחקנית פ"ת. בכל הבלגן הזה היו בערך 4-3 דקות שבהן אונו היתה ביתרון מספרי ויכלה לצמצם את ההפרש, אבל היא לא הצליחה לנצל זאת ולכבוש. בדקה העשרים התוצאה היתה כבר 15-21 לפ"ת והמשחק היה גמור.

מה שיפה בפ"ת זה השיפור שלה לאורך העונה. עד אתמול היא היתה חביבת המהמרים, כשניצחה את כל המשחקים נגד ארבע הקבוצות שמתחתיה בטבלה, והפסידה את כל המשחקים נגד הארבע שמעליה, כולל הפסד ביתי לקרית אונו. גם באותו הפסד היא ספגה 21 שערים, אבל אז היא כבשה רק 19 והפעם 25, עדוּת לשיפור בתיאום ההתקפי. הפיסה האחרונה בפאזל היתה ההצטרפות של הפיבוטית דור סונגו מר"ג, השחקנית הנכונה במקום הנכון, שהתרומה שלה בהגנה עזרה לחברותיה להגיע רעננות יותר להתקפה ולשחק שם כדוריד מתואם, מהיר וחכם בהשתתפות כל השחקניות.

מבחינה אישית, גיליתי שאתמול שהפכתי סופית לאוהד של קרית אונו, כשהייתי מאוכזב מההפסד. זה לא היה יום טוב בשבילי, עם ההפסד של קרית אונו, הניצחון של ברצלונה במשחק שקיוויתי ששתי הקבוצות יפסידו בו, שאריות פיצה מליגת האלופות ששכחתי במכונית, ושן שנראית רע ותקפיץ אותי לרופא השיניים. אבל כשמגיע אז מגיע: פ"ת היתה מצוינת אתמול וניצחה בצדק, ולמרות ההפסד של קבוצתי האהודה החדשה ושאר הצרות, לא יכולתי שלא ליהנות מהמשחק שלה.

נורה מוֺרק יצאה לאור

בודוצ'נוסט (מונטנגרו) - לארוויק (נורבגיה), אתמול במחזור השלישי של שלב הבתים בליגת האלופות, היה משחק עם כל מה שאפשר לבקש ממשחק כדוריד: מתח עד השניה האחרונה, 5000 צופים פנאטים ואגרסיביות על סף האלימות. יכול להיות שיש תמהונים שמבקשים גם איכות וכמות סבירה של שערים, התמהונים האלה יצטרכו לחפש משחק אחר.

לארוויק הגיעה למשחק במונטנגרו אחרי שני הפסדים ובלי ת'אה מורק והפיבוטית איזבל בלנקו. השחקניות הותיקות שלה, שזכו בכל תואר אפשרי בשנים האחרונות, נראו במשחקים הקודמים עייפות ומבוגרות. אבל בלארוויק יש גם נקודת אור לאורך כל העונה, נורה מוֺרְק (Nora Mørk). מורק  מבינה משהו בפציעות, אחרי שבשנתיים האחרונות נעדרה 18 חודשים רצופים בעקבות שני ניתוחי ברכיים, שהשלימו שישה ניתוחי ברכיים לאורך הקריירה שלה, והיא רק בת 22. "הייתי בגיהנום של הכדוריד", היא אמרה אחרי שחזרה לשחק.



מורק בנורבגית פירושו "dark", ונורה מורק היתה יכולה להיכנע לחשיכה ולהתייאש, אבל עבדה קשה כדי לחזור למגרשים. "חלמתי על זה כל התקופה שהייתי בחוץ", אמרה אחרי שזומנה לנבחרת בתחילת העונה, והיתה השחקנית הטובה ביותר באליפות עולם מאכזבת של נורבגיה. מורק לא בילתה את כל זמן ההחלמה בעבודה פיסית וחלומות, היא גם הפכה להיות מעדכנת הרשתות החברתיות הרשמית של לארוויק, ובזמן משחקים העלתה עדכונים וסטטיסטיקות לפייסבוק וטוויטר בעזרת שני טלפונים ניידים ועט אחת. בזכותם היא היום אחת השחקניות האהובות ביותר בקבוצה, עם יותר מ-37,000 עוקבים בפייסבוק, כמעט כמו מספר כל תושבי לארוויק ביחד (42,000).



למרות הפציעות הרבות, נורק מורק משחקת בלי פחד והיא כיום הכוכבת הבלתי מעורערת של לארוויק. היום היא שוב היתה נפלאה עם שמונה שערים, 40% מהשערים של קבוצתה במשחק שבו אף שחקנית אחרת לא כבשה יותר מחמישה שערים. אבל יותר מהשערים, זאת חדוות המשחק המדבקת שלה שמלהיבה את כולם, מהשחקניות ועד הצופים בבית. שתי השחקניות האהובות עליי בעולם שיחקו במשחק אתמול, וזה לא היה יום טוב בשבילן: מילנה קנזביץ' מבודוצ'נוסט היתה נוראית עם החטאת שבע ושני איבודים שכמעט הפסידו לבודוצ'נוסט את המשחק, ולינקה ריגלהות' מלארוויק החטיאה את מה שהיה צריך להיות שער הניצחון. במקום להתאכזב בהן, לא יכולתי שלא להתהפנט מהמשחק של מורק, כמו בכל פעם שהיא נמצאת על מגרש כדוריד. היא אמנם החטיאה זריקה בהתקפה האחרונה של לארוויק והמשחק הסתיים בשוויון 19-19, אבל זה כלום לעומת התקופות החשוכות של הפציעות, ולא מאפיל על היכולת הנפלאה שלה בעונה האחרונה. בקצב הזה גם אני אצטרף למועדון המעריצים שלה ואבוא חשוף חזה ליציע כדי לאיית את שמה:

[https://www.youtube.com/watch?v=S2ittYYUr2M?list=UUqmDUoJUJKrXYHigcGw-KbQ]

כי זה כל מה שיכול לבקש חובב כדוריד: מתח, קהל מעודד, אגרסיביות על סף האלימות ונורה מורק אחת, שתחגוג על המגרש:



ותמשיך לחייך גם מחוץ למגרש:

בנות הרצליה - הפועל קרית אונו 10-49

ההרצלייניות האלה חסרות רחמים. איחרתי בשמונה דקות והתוצאה כבר היתה 1-7 להרצליה. הנחתי שהכניסה שלי ליציע תעשה את השינוי, אבל בדקה ה-18 התוצאה היתה 1-17 (זה הזכיר לי משחק נערים בכדורסל ששיחקתי בו לפני עשרים שנה. פתחתי לתדהמתי על הספסל, אז קיוויתי שהקבוצה תיכנס לפיגור כדי שיבינו שאי אפשר בלעדיי. אחרי חמש דקות אכן היינו בפיגור, 0-10, ונכנסתי לשחק. אחרי חמש דקות נוספות כבר היה 0-20. יכול להיות שאני לא טוב בלעשות שינוי). אז אעשה את עצמי כאילו לא שמתי לב לקרית אונו היום, ואתרכז בהרצליה.

אותה קבוצת נערים ששיחקתי בה היתה של בני הרצליה, באחת השנים הראשונות של המועדון, ומרשים לראות איך המועדון גדל מאז. אי אפשר שלא להעריך את ההשקעה של הרצליה בענפי ספורט שונים, ובנות הרצליה נראית ומתנהגת כמו קבוצה מקצוענית לכל דבר. חוץ מזה, בקיץ בנות הרצליה התאמנו מדי פעם בפארק בהרצליה שאני רץ בו כל יום, ויצא לי לרוץ לידן כמה פעמים. אז אני יכול לטעון שהתאמנתי ביחד עם בנות הרצליה וזה אפילו לא יהיה לגמרי שקר. 

מצד שני, ספק אם הייתי מסוגל לעמוד באימון שלם שלהן - המתפרצות שלהן היום היו כל כך מהירות, שלא רק ההגנה של קרית אונו לא הספיקה לרדת, גם אני לא תמיד הספקתי להעביר את המבט מימין לשמאל כדי לראות מי כבשה.

שמחתי לגלות שהשוערת דניאל בורנובסקי עברה מר"ג להרצליה, היא ראויה להיות בקבוצה גדולה, למרות שבינתיים השוערת הראשונה רבקה אזרחי היתה אחת המצטיינות במשחק, ולא אתפלא אם היא סיימה בתור המובילה באסיסטים עם כל המתפרצות שהוציאה. שיר וקראט היתה מצוינת כרגיל, כל כך אירופאית באינטנסיביות שלה, אני מקווה שהיא תחזור לאירופה בעתיד. לא אתחיל לציין כאן את כל ההרצלייניות הטובות כי זה ייקח יותר מדי זמן, אבל הן ראויות למחמאות על הניצחון הגדול על המקום השלישי בליגה, ועל העובדה שהן שיחקו ברצינות מההתחלה ועד הסוף. מקצועניות.

חבל לי שדווקא בגלל שהרצליה כל כך טובה, רוב המשחקים שלה חד צדדיים ומשעממים. אם אני הייתי המדינה, במקום לתת 80 מיליון ש"ח במתנה לליגת העל הכדורגל, הייתי עוזר לקבוצות כמו הרצליה לארח בארץ את המשחקים בגביעי אירופה, ואולי גם להביא יריבות אירופאיות לטורנירים ידידותיים. בקרוב אפרסם כאן מאמר שיראה איך המדינה מקפחת את ספורט הנשים.

משחק העונה בליגה לנשים: מ.כ. חולון - בנות הרצליה 22-21

עם מאות צופים ביציע ואווירה נהדרת, המשחק בין שתי הקבוצות הבכירות בישראל הוכיח שאם עושים דברים נכון, אפשר להביא קהל גם לספורט נשים. זה היה המשחק הראשון העונה שהיה בו עידוד של ממש, כשלקראת הסיום אוהדות הרצליה פרצו בשירת "הר-צ-ליה, אולה אולה", הפעם הראשונה אי פעם שאני שומע אוהדים הרצליינים מעודדים בהתלהבות, בכל ענף ספורט שהוא. בפתיחה היו אלה דווקא אוהדי חולוניה ששרו "חו-לו-ניה, אולה אולה" (אוהדי כדוריד הם לא אנשים מקוריים במיוחד).

מי שהגיע למשחק נהנה ממשחק מותח ואינטנסיבי, שהיה מרגש לא פחות מכל משחק אירופאי. בדקות הראשונות השחקניות עוד התרגשו, ואחרי חמש דקות חולוניה הובילה בדיוק 0-1. במחצית הזאת שתי הקבוצות שיחקו בעיקר לרוחב, רחוק מהשער ובלי אגפים, מה שהקשה עליהן לכבוש. הרצליה נהנתה מהיכולת של שיר וקראט, שקיבלה הרבה מכות היום מההגנה החולונית, ועם קצת עזרה של נטלי ברטו היא הובילה ביתרון קל של 10-11 במחצית.

במחצית השניה השחקניות כבר שכחו מהלחץ ומהקהל ונתנו את כל מה שיש להן, והיה להן הרבה מה להציע. הרצליה ברחה ל-12-16 ונראתה בדרך לניצחון. אבל אז קרו כמה דברים: וקראט קיבלה מנוחה, לוינסון עשתה סדר במשחק החולוני וילנה רוזנשטיין תקפה בנחישות מרשימה, וחולון צמצמה ל-15-16; פיבוטית הרצליה, שהיתה אחת המצטיינות עד אז, קיבלה אדום, אחד מאנשי הספסל של הרצליה התעצבן וגרם לעוד הרחקה של שתי דקות, והרצליה לא שמה לב להרחקה הזאת, נשארה בחמש שחקניות ולכן קיבלה עוד הרחקה לשתי דקות - אחרי כל הבלגן הזה, הרצליה שיחקה שתי דקות בשלוש שחקניות שדה בלבד; חולון השוותה ל-16-16 ושינתה לחלוטין את המומנטום.

עם המומנטום ובלי הפיבוטית של הרצליה, חולון עלתה ל- 18-21 שבע דקות לסיום. עכשיו היא זו שנראתה בדרך לניצחון, וגם כשההתקפה שלה נחלשה, השוערת רווית שושן המשיכה להצטיין כמו שעשתה כל המשחק. דווקא אז הרצליה גילתה אופי של אלופה, לא נשברה וחזרה למשחק. שתיים וחצי דקות לסיום חולון נשארה בארבע שחקניות שדה בלבד, והרצליה השוותה ל-21-21. דקה לסיום הרצליה עלתה ל- 21-22. חולון, בחמש שחקניות שדה בהתקפה האחרונה, הגיעה למצב זריקה אידיאלי של הלימה מוסא, אבל היא החטיאה את השער בהחטאה שעוד תרדוף אחריה ימים רבים.

הרצליה עם המון אופי ניצחה ניצחון גדול. חולוניה הוכיחה שהתבוסה במשחק הקודם ביניהן היתה מוגזמת, ושיש למה לצפות בגביע ובסדרת הפלייאוף בין הקבוצות. אחרי המשחק הקודם הכרזתי שחולון מאבדת את הזכות להיקרא "חולוניה" עד להודעה חדשה. היום היא הרוויחה אותה בחזרה בגדול, למרות ההפסד.

הפועל קרית אונו - הפועל אשדוד 18-27

הייתי צריך אתמול עידוד, ואין דבר מעודד יותר ממשחק של קרית אונו, ועוד דרבי בין הקבוצות האדומות-שחורות של הליגה. המחצית הראשונה היתה קצת מטושטשת, אולי בגלל שהתנגשתי בצורה מביכה בדלת המכונית שלי ונשארתי מטושטש. אשדוד היא קבוצה נחמדה להפליא, מלאה בפוטנציאל שמתישהו עוד יפרוץ, אם כי אולם צ'יינין הוא לא מקום מאיר פנים לפוטנציאלים אורחים שמחפשים מקום לפרוץ. 

היתרון אצל קרית אונו הוא שכל פעם יש שחקנית מצטיינת אחרת, אז אף פעם לא משעמם. הפעם ה-MVP היתה רחלי אברהם, בהגנה נהדרת על נוגה שמעוני. במשחקים קודמים של אשדוד ציינתי עד כמה שחקניות מתקשות לשמור על שמעוני, ואברהם עשתה את זה מצוין כשפשוט לא נתנה לה להגיע עם הכדור למצב זריקה. אני עדיין לא מבין מספיק בכדוריד, ולראות את השמירה של אברהם, ובכלל את ההגנה המרכזית של אונו, היה כמו שיעור מזורז באיך לעשות הגנה. גם הכניסה של לאה סטפנוב, שתמיד עושה עבודה סולידית וטובה, עזרה להגנה הזאת. רחלי אברהם בלטה גם בנחישות בהתקפה, כשהמשיכה לתקוף באגרסיביות אפילו כשסבלה מנחת זרוען הכואבת של האשדודיות, מה שקרה לא מעט. דקה לסיום המשחק המאמן דרוקר החליף אותה לכבוד הופעה שהיתה ראויה ל-standing ovation, אם כי אני הסתפקתי בלמחוא כפיים בישיבה, פחדתי שייראה מוזר אם אעמוד פתאום ואמחא כפיים.

עוד אברהם שבלטה היתה שירלי אברהם, שהיציאה שלה למתפרצות החזיקה את אונו במשחק בדקות הפחות טובות של הקבוצה, והיא המשיכה לכבוש גם בדקות בהן אונו ברחה. אם כבר מתפרצות, הרי שחייבים לציין את השוערת לי-אור לנג, במשחק הכי טוב שראיתי ממנה העונה, עם הרבה עצירות מרשימות ומסירות ארוכות מדויקות שהובילו לשערים קלים במתפרצות.

 

ליגת האלופות, שלב הבתים המרכזי: בית א'

אחרי שסקרנו את בית ב', הגיע הזמן לסקירת בית א', הבית הקל יותר. נזכיר קודם שאפשר לצפות בכל משחקי ליגת האלופות באיכות טובה, בשידורים ישירים וגם מוקלטים באתר השידורים הרשמי (כדי לא להסתבך, אפשר פשוט ללחוץ שם על כפתור ה-LIVE שלמעלה מימין, ואז תיפתח רשימת המשחקים שמשודרים באותו זמן). כדי להתכונן מראש: לוח המשחקים.
SCT וַרְדַאר (מקדוניה): יש כאלה שחושבים שהבסיס של כל קבוצה הוא השחקניות, הקהל או המאמנת. בוורדאר לעומת זאת יודעים שהבסיס החשוב ביותר הוא אוליגרך איכותי. בגלל המחסור באוליגרכים איכותיים במקדוניה, ורדאר ייבאה אוליגרך רוסי, סרגיי סמסוננקו. למי אכפת שאף אחד לא יודע בדיוק מי הוא, מה המטרות שלו ומאיפה הכסף שלו? כשהבסיס שלך הוא אוליגרך, שמביא תקציב של 3.2 מיליון יורו ובונה אולם חדש ב-40 מיליון יורו, הכל כבר יסתדר מעצמו. עד לפני שנה וחצי ורדאר היתה קבוצה בינונית שמעולם לא זכתה באליפות? סמסוננקו ידאג להביא עשר שחקניות חדשות, ביניהן קפטנית נבחרת סרביה אנדראה לקיץ', הקיצונית הימנית הנהדרת של מונטנגרו יובנקה "יוקה" רדיצ'ביץ', המקשרת הצרפתיה אליסון פינאו והפיבוטית הספרדיה בגוניה פרננדז, אחת משחקניות ההגנה הטובות באירופה. עד לפני כמה חודשים לא היו יותר מכמה מאות אוהדים במשחקים? ההצלחות בליגת האלופות כבר מביאות אלפי אוהדים למגרש.

              

                (בתמונה: סרגיי סמסוננקו על רקע התוכניות לאולם חדש)

המאמנת היא שחקנית העבר המקדונית אינדירה קסטרטוביץ'. היא אשתו של זוראן קסטרטוביץ', שהיה העונה מאמן קבוצת הגברים של ורדאר עד שפוטר במפתיע וללא הסבר, אחרי שלושה חודשים בלבד, על ידי... סרגיי סמסוננקו. מתחילת העונה היו שמועות שגם מעמדה של אינדירה במועדון לא בטוח, אבל אחרי שהובילה את קבוצת הגלקטיקאס שלה למקום הראשון בבית המוקדם, היא הבטיחה לעצמה עוד כמה חודשים בתפקיד.  

FC מיטיילנד (דנמרק): FC Midtjylland כותבים את השם בדנית, ואפילו הדנים בעצמם מתקשים לבטא את השם ומעדיפים לקרוא לקבוצה FCM. היה הרבה נוח עד 2008, כשהקבוצה נקראה IKAST על שם העיירה בת 15,000 התושבים שבה היא משחקת, אך אז אימצה אותה קבוצת הכדורגל של האיזור, שנקראת גם היא FC Midtjylland, וסיבכה לכולנו את החיים כשהעניקה לה את שמה.

את שמות השחקניות של הקבוצה כבר יותר קל לבטא, ולו רק בגלל שהכרנו אותן באליפות העולם. לין יורגנסן, סטינה יורגנסן (אין קשר משפחתי ככל הידוע לי), טרינה אוסטרגרד ינסן ((Ø וסוזן תורסגארד הובילו את נבחרת דנמרק למקום השלישי באליפות. ביחד איתן משחקות שוערת נבחרת גרמניה הנהדרת סַבִּין אנגלרט והמרכזת ההולנדית ניקֶה גרוּט, ביחד עם עוד שחקניות דניות מוכשרות. FCM, קבוצה שתמיד כיף לראות, הפתיעה בשלב הקודם כשסיימה במקום הראשון בבית עם פרנצווארוש ובודוצ'נוסט, וקיבלה בתמורה את הבית הקל יחסית הנוכחי. עכשיו זאת כבר תהיה אכזבה אם לא תעפיל לפיינל-פור.

סֵבְהוֺף (שבדיה): סבהוף אינה קבוצה חזקה במיוחד, אבל אף קבוצה לא תרצה לבקר שם בחורף השבדי. קר שם!

                    

השחקנית בתמונה היא לין בלום, אחת הכוכבות של סבהוף ונבחרת שבדיה, שנפצעה ולא תשחק בשלב הבתים. גם בלעדיה יש לקבוצה כמה שחקניות טובות, ביניהן ג'ני אלם, אידה אודן והאנה פוגלשטרום. חוץ מלהתכסות בבגדים חמים, אין יותר מדי מה לעשות למבקרים במקום ממנו מגיעה הקבוצה, פרטילה, ישוב של 60 קמ"ר שהאטרקציה היחידה בו היא הקניון, והחלום הכי גדול שלו הוא להיות פרבר של גטבורג. בגטבורג סבהוף מקיימת את משחקי ליגת האלופות, לאחר שזכתה באליפות שבדיה בחמש השנים האחרונות. היא גם מקיימת בכל חודש יולי את טורניר הנוער הגדול ביותר בעולם, עם יותר מאלף קבוצות שמגיעות מיותר מחמישים מדינות.  

תורינגר (גרמניה): תורינגר חלמה לנצל את הבית הקל היחסית שלה ולעלות לפיינל-פור, אבל נראה שהחלום עומד להתנפץ. הניפוץ התחיל עם הפציעה של כוכבת הקבוצה והמנוע שלה בהתקפה, קרסטין ווֺלבּוֺלד, שגמרה את העונה. הוא המשיך עם עוד שתי שחקניות שנפצעו וייעדרו לזמן ארוך. בינתיים, המאמן הרברט מילר מושעה מהמשחק הראשון אחרי שהאשים בשחיתות את השופטים במשחק החוץ בבאיה מארה (למען הפרוטוקול, השיפוט שם באמת היה ביתי מאוד). וכאילו זה לא מספיק, כוכבת נבחרת גרמניה אניה אלטהאוס פצועה ותיעדר מספר שבועות.

תורינגר תנסה איכשהו להתמודד עם הצרות ועם היריבות, ותיעזר לשם כך בספרדייה המוכשרת אלכסנדרינה ברבוסה, באוסטרית סוניה פריי ובגרמניות פרנזיסקה מיאצנר ונדיה נדגורנַיָיה. טובות ככל שיהיו, קשה להאמין שזה יספיק.

ליגת האלופות: שלב הבתים המרכזי, בית ב'

בסוף השבוע הקרוב ליגת האלופות חוזרת עם שלב הבתים המרכזי. שני בתים, ארבע קבוצות בכל אחד, שתי הראשונות בכל בית עולות לפיינל-פור שייערך בבודפשט. נתחיל את הסקירה עם קבוצות בית ב', שהוא הבית הקשה יותר. משחקות בו שתי הקבוצות שהגיעו לגמר בעונה שעברה, לארוויק והאלופה גיור, ביחד עם בודוצ'נוסט, האלופה לפני שנתיים, וקרים לובליאנה, שהיתה בעונה שעברה בחצי הגמר.

גיורי (הונגריה): השם הוא גיורי. אאודי גיורי. וכשאחד השמות שלך הוא אאודי, על שם מפעל המכוניות בעיר והספונסר של הקבוצה, כסף לא יהיה חסר לך. עם תקציב של 3.5 מיליון יורו, התקציב הגבוה ביותר בליגת האלופות, גיורי היא קבוצת גלקטיקאס אמיתית. משחקות בה בין השאר אניטה גרביץ, המרכזת הטובה בעולם; לונדה הרלדסן הנורבגית, השוערת הטובה בעולם; קתרינה בולאטוביץ', המקשרת הימנית הטובה בעולם; אדוארדה אמורים, המקשרת השמאלית הברזילאית, ה-MVP של אליפות העולם האחרונה; והיידי לוקה הנורבגית, אחת מהפיבוטיות הטובות בעולם.                                 

 עד השנה שעברה, גיורי נחשבה לקבוצה הלוזרית ביותר באירופה. מאז 1999 היא הצליחה להפסיד בשבעה גמרים אירופאים שונים בלי לזכות בתואר. הכל השתנה בעונה שעברה, עם הגעתו של המאמן הספרדי אמברוס מרטין. גיור זכתה סוף סוף בליגת האלופות כשהיא מנצחת 17 מ-18 המשחקים שלה בטורניר. בטורניר הזה היא כבר פייבוריטית ברורה לזכייה.

בודוצ'נוסט (מונטנגרו): בודוצ'נוסט במונטנגרינית זה "עתיד", ובבודוצ'נוסט חולמים על בחזרה לעתיד. בחזרה, כי לפני שנתיים הקבוצה זכתה בליגת האלופות. לעתיד, כי בקיץ יחזרו אליה האחיות קתרינה ואנדז'לה בולאטוביץ', שתיים מכוכבות הזכייה ההיא, ויהפכו אותה למועמדת החזקה ביותר לזכייה בתואר. עד אז בבודוצ'נוסט בונים קבוצה, ובקיץ האחרון הגיעו שתי שחקניות מבטיחות, כריסטינה נאגו (Neagu) הרומניה וקמילה דאלבי הדנית. בודוצ'נוסט עדיין לא חזקה כמו שהיא אמורה להיות, בעיקר בגלל שנאגו ומילנה קנזביץ' סחבו פציעה ודאלבי עוד לא הסתגלה לחיים מחוץ לדנמרק, אבל נהנית מכמה שחקניות מעולות: השוערת הגרמניה קלרה וולטרינג, הפיבוטית דרגנה צבייץ' שהוכיחה באליפות העולם שהיא אולי הטובה בעולם בתפקידה, והקיצוניות רדמילה פטרוביץ' ומיידה מהמדוביץ'. לבודוצ'נוסט יש גם את האוהדים הטובים ביותר בבית. אם הכול יתחבר, יכול להיות שהמונטנגריניות יגלו שהעתיד הקדים להגיע.

 לַארְוויק (נורבגיה): השוערת ססיליֶה לגאנגר סיימה את לימודי הרפואה שלה לפני שנה, ובגיל 37 תכננה לפרוש מכדוריד. היא החליטה להמשיך עוד עונה, והזכירה שוב למה היא עדיין נחשבת בעיני רבים לשוערת הטובה בעולם. כשהיא נפצעה במשחק חוץ במקדוניה, אפילו כישורי הרפואה שלה לא עזרו והיא נעדרה חודשיים מהמגרשים, חודשיים שהספיקו כדי שלארוויק תאבד את המקום הראשון בבית, וכתוצאה מכך תגיע לבית המוות בשלב הבתים המרכזי. עכשיו לגאגנר חוזרת וביחד איתה התקווה של לארביק, קבוצה שאף פעם לא מוותרת. היא נוסדה רק ב-1990, הפכה לאלופה הנצחית של נורבגיה וזכתה בכל תואר אפשרי, כולל ליגת האלופות לפני שנתיים. עם "לינקה" (לין קריסטין ריגלהות' קורן), לין סולאנד, איזבל בלנקו ונורה מורק, לארוויק תקווה לפחות לשחזר את ההישג של העונה שעברה ולהגיע לגמר.                              

קרים לובליאנה (סלובניה): גילוי נאות: עד אמצע העונה שעברה לא יצא לי לראות את קרים, ולא ידעתי שהיא מגיעה מלובליאנה. הייתי בטוח שהיא קבוצה רוסית מחצי האי קרים.

קרים ניצחה בקלות את הבית שלה בשלב הראשון, והיתה אמורה להגיע לשלב הבתים המרכזי כשוות כוחות לבודוצ'נוסט ולארוויק. זה לא יקרה, כי הקבוצה נכנסה לצרות כלכליות וחברתיות. זה התחיל עם הקיצונית הספרדייה כרמן מרטין, שהיתה קצת פצועה לפני אליפות העולם, וקרים איימה עליה שאם תשחק באליפות היא תשוחרר מהקבוצה. כרמן שיחקה באליפות, שברה את היד במשחק הראשון, וקרים זרקה אותה מהקבוצה. זה המשיך עם השחרור לפני שבוע של שתי שחקניות חשובות נוספות, ויזיטיו וטורסטנסון, כשוויזיטיו הרומניה טוענת שהמאמן לא נתן לה לשחק בכוונה כדי שלא תוזמן לאליפות העולם. בלי השלוש האלה, ועם קרע בין המועדון לשאר השחקניות, קשה להאמין שקרים תוכל להעפיל לחצי הגמר, גם אם עדיין משחקת אצלה אחת השחקניות הטובות בעולם, הקרואטית אנדראה פֶּנֶזִיץ'.

גמר אליפות אפריקה: תוניסיה אלופה

זה לא היה אמור להיות הגמר. המארגנים עשו הכול כדי שהמארחת אלג'יריה תהיה בגמר, וסידרו לה הגרלה קלה שתמנע ממנה לפגוש את שתי היריבות החזקות בטורניר, תוניסיה ואנגולה. אבל אלג'יריה פישלה והפסידה בחצי הגמר לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ותוניסיה הדהימה בחצי הגמר את אנגולה, האלופה בשמונת הטורנירים האחרונים. אז קיבלנו את תוניסיה - קונגו בגמר, ולא התאכזבנו אפילו לרגע אחד.

6000 צופים מילאו בגמר את האולם עד אפס מקום ועודדו נפלא. אלפי אלג'יראים התאחדו עם מאות תוניסאים ביציע כדי לעודד את הנבחרת התוניסאית בשירה וכוריאוגרפיה. אלפי גברים מוסלמים שמעודדים נשים ספורטאיות, בבגדים קצרים ובלי רעלות. אולי יש עוד תקווה לעולם, והרבה ממנה שייכת למונהChebbah, ה-MVP של הטורניר ושחקנית הקבוצה הדנית ויבורג, שחקנית שאי אפשר שלא לאהוב.

קונגו התפרסמה במאה האחרונה שלא בטובתה: קודם הבלגים טבחו באזרחים, אחר כך הדיקטטור מובוטו טבח באזרחים בתמיכת הבלגים והאמריקאים, וב-1998 פרצה מלחמת אזרחים שגבתה 5.4 מיליון קורבנות ועדיין לא לגמרי נגמרה. בזמן שבתוניסיה התרחשה מהפכה דמוקרטית מרשימה, הנשים בקונגו הן כנראה האומללות בעולם, במדינה ששוברת שיאים של אלימות מינית מחרידה. 

בתנאים כאלה, מפתיע שבכלל יש נבחרת נשים קונגולזית בכדוריד. מפתיע עוד יותר שהנבחרת הזאת הולכת ומשתפרת, סיימה במקום השלישי את אליפות אפריקה הקודמת, השתתפה במונדיאל האחרון ועכשיו כאמור הפתיעה את אלג'יריה המארחת והגיעה לגמר. עם שחקניות שכמעט כולן משחקות בליגות הנמוכות בצרפת או בליגה המקומית בקונגו, קונגו הראתה לב ענק ונתנה פייט אדיר גם בגמר. אף פעם לא קראתי על נשות קונגו מלבד בהקשר של אלימות נגדן, עד אתמול. אתמול הנשים קונגולזיות הוכיחו שהן יכולות לככב גם בחדשות טובות, באומץ ובנחישות.

הפייט האדיר של קונגו, נגד נבחרת טובה ממנה ונגד הקהל, הספיק עד ל-19-19 כעשר דקות לסיום. אולם קצת לפני כן נפצעה אחת הכוכבות של קונגו, אוקוקו, בהתנגשות עם שחקנית קבוצתה. בלעדיה, הקפטנית והכוכבת הגדולה כריסטיאן Mwasesa, שנבחרה בעבר שלוש שנים ברציפות למקשרת השמאלית הטובה ביותר בליגה הצרפתית, לא הספיקה. תוניסיה ניצלה את המומנטום כדי לכבוש ארבעה שערים רצופים, לעלות ל-19-23 ולנצח את המשחק 20-23, תואר ראשון מאז 1976. החגיגות בסיום היו מרגשות, כשהתוניסאיות חוגגות עם אוהדיהן וגם מתחבקות עם הגברים ששייכים לצוות ההנהלה והאימון.

 

 

 זה היה גמר של שתי נבחרות עם לב ענק, שהוכיחו שוב שספורט הוא לפעמים הרבה יותר מספורט, ונותנות תקווה והשראה לנשים בכל העולם.

 

 

ליגה לאומית: הפועל קרית אונו - מכבי ראשל"צ 21-24

מדי כמה שנים מגיעה קבוצה עם התכונה החמקמקה של לעשות את הצופים שלה מאושרים, בלי קשר לתוצאות. בכדורגל בשנים האחרונות אלה היו בורוסיה דורטמונד או אתלטיק בילבאו של מרסלו ביאלסה. בכדוריד נשים אירופאי זאת באיה מארה הרומנית. בכדוריד נשים ישראלי זאת הפועל קרית אונו. ארבעה משחקים שלה ראיתי, שלושה ניצחונות והפסד אחד, ומכולם יצאתי עם חיוך על הפרצוף.

קרית אונו פשוט עושה את הדברים נכון. יש לה את הסגל הכי עמוק בליגה כנראה, ורובו ככולו גם מקבל דקות משחק, לא מתוך נחמדוּת של המאמן אלא כי הן מוכיחות על המגרש שמגיע להן לשחק. לא משנה מי משחקת, הכדוריד של קרית אונו חכם, ורואים שהשחקניות יודעות בדיוק מה הן רוצות וצריכות לעשות. קרית אונו אולי לא איכותית כמו קבוצה אירופאית, אבל נראית כמו קבוצה אירופאית מבחינת היסודות, הארגון והנחישות על המגרש, עם שילוב של שחקניות צעירות וכמה שחקניות מנוסות יותר.

היום קרית אונו אירחה את מכבי ראשל"צ לקרב על המקום השלישי, הובילה מהתחלה ועד הסוף וניצחה בצדק. שובל טויטו היתה אדירה כמו במשחק הקודם בין הקבוצות לפני שבועיים, אבל היה הבדל בין שני המשחקים: בראשל"צ ההתקפה התבססה עליה, היום לעומת זאת הכדורים עברו דרך כל השחקניות, והשערים והבישולים של טויטו השתלבו במשחק הקבוצתי. היא הצטיינה גם בהגנה ביחד עם כל השחקניות, ואורפז פישל ראויה לשבח על הסגירה המצוינת על קרן בן הרוש במחצית הראשונה, שהסתיימה ב-7-12 לקרית אונו.

הבעיה היחידה עם הסגל העמוק של קרית אונו היא שאני כל פעם מגלה שיש עוד שחקניות שלא הכרתי עד עכשיו. אז עכשיו אני מכיר גם את גאיה נגב, שהרשימה במחצית השניה עם כמה הפצצות שערים אדירות. המחצית הזאת היתה מבולגנת יותר, ובדקה ה-14 הורחקה המרכזת אברהם (אני חושד שלא בצדק, אבל קשה לדעת בלי שידורים חוזרים). קרית אונו עדיין הובילה בחמישה שערים, והיה חשש שההרחקה תגרום לפאניקה, אבל לא בקרית אונו של היום. בת זוארץ נכנסה ועשתה סדר במגרש, וקרית אונו שמרה על היתרון עד הסיום.

יהיה עוול לבחור שחקנית מצטיינת במשחק כזה. כל הסגל של קרית אונו ראוי להיות היום ברשימת המצטיינות ולקבל את הקרדיט. האכזבה היחידה היתה הקהל, שלא הגיע בהמוניו ואפילו לא בעשרותיו, עם פחות מעשרים צופים. השחקניות האלה ראויות ליותר.

ליגה לאומית: מכבי ראשל"צ - הפועל קרית אונו 23-24

אתמול היה מפגש בין שתי הקבוצות הכי מאומנות, אטרקטיביות ומלהיבות בליגה (הרצליה וחולון בליגה אחרת), שהוביל למשחק הכי אטרקטיבי ומלהיב שראיתי השנה.
עוד לפני המשחק היתה אווירה מיוחדת ביציעים עם קהל שיא של שישים צופים, ביניהם גם תלמידי כיתתה הצעירים של שחקנית ראשל"צ סיוון אוליאל, שהרימו תצוגת עידוד מרשימה לכבוד מורתם עם שלטים וקריאות עידוד.



על המגרש התפתח משחק אגרסיבי, כראוי לקרב על המקום השלישי בליגה. ראשל"צ סובלת העונה מהגנה בינונית, והיום היא ידעה שהיא חייבת להתחיל לשמור. זה התבטא בעבירות רבות, צהובים וזריקות שבע לטובת קרית אונו (כשהשופט דואג לאזן את השריקות בצד השני). המחצית הסתיימה בתוצאה 9-12 לקרית אונו.

במחצית השניה נכנסה לשער ראשל"צ ליאור גורין. קרית אונו עוד הובילה 10-13, לפני שעצירות של גורין עזרו לראשל"צ לעשות ריצה של ארבעה שערים רצופים ולעלות ל-13-14. קרית אונו נשארה במשחק עד 17-17, עם יכולת פנטסטית של שובל טויטו, שלקחה את המשחק על עצמה והיתה בלתי ניתנת לעצירה. בשוויון 17 נכנסה ענת גורנשטיין הראשונית לפעולה עם כמה חטיפות ומסירות מבריקות בהתקפה, שהזכירו למה היא לדעתי השחקנית החכמה ביותר בליגה. ראשון עלתה ליתרון 17-20.

קרית אונו, או כמו שקוראים לה בספרדית, "דפורטיבו טויטו", הראתה אופי ונשארה צמודה לראשון. שתי דקות לסיום, במצב של 22-24 לראשון, קרית אונו קיבלה זריקת שבע ולראשל"צ הורחקה שחקנית לשתי דקות. טויטו, מי אם לא היא, כבשה וצמצמה ל-23-24. ראשל"צ לא כבשה בהתקפה הבאה שלה, וקרית אונו יצאה להתקפה המכריעה של המשחק. דווקא בהתקפה הזאת טויטו העייפה איבדה את הכדור, וראשל"צ בזבזה את הזמן עד עשר שניות לסיום. לקרית אונו כבר לא היה מספיק זמן כדי להשוות, ולי נשבר הלב כי לאף אחת מהקבוצות לא הגיע להפסיד את המשחק.

בסיום המשחק הראו התלמידים של אוליאל שיש עתיד לחוליגניות הישראלית ופרצו למגרש, והשחקניות שמחו להצטלם איתם. אין ספק שמי שהיה במשחק הנהדר הזה ירצה לחזור ולראות עוד משחקים.



המצטיינת במשחק היתה טויטו, במשחק ענק למרות ההפסד. בראשל"צ המצטיינת שלי היא אוליאל בזכות משחק ההגנה המצוין. 

ליגה לאומית: הפועל פ"ת - הפועל אשדוד 24-38

הפועל פ"ת וההתקפה של הפועל אשדוד נפגשו היום במשחק השלמה. ההגנה של אשדוד נשארה באשדוד, אולי בגלל האנגאובר מחגיגות הסילבסטר. בהתחלה האשדודיות עוד עמדו בקצב ההבקעה של פ"ת ובתוך ארבע דקות התוצאה היתה 4-4. לאחר מכן הפתח תקוואיות עלו ליתרון והגיעו עד ל-8-13, כשבהתקפה הן עושות מה שמתחשק להן, ובהגנה הן לומדות איך להתמודד עם נגה שמעוני (בכל פעם שהכדור הגיע אליה, שחקנית פ"ת, בדרך כלל יסמין מַקרי, נתלתה לה על הכתף ולא נתנה לה לזוז. זה עבד לא רע).

הרגעים החשובים של המשחק הגיעו כבר במחצית הראשונה. אשדוד צמצמה בדקה ה-22 ל-10-13 והגיעה למספר הזדמנויות נוספות לכבוש. דווקא אז התעלתה שוערת פ"ת, חגית אברמוביץ', עם שלוש עצירות גדולות, ומיד אחריה נכנסה לשער רותם גרשון ועצרה עוד שתי עצירות גדולות. העצירות הובילו את פ"ת למתפרצות, כולל ארבעה שערים בחמש דקות של קורל דרשן. פ"ת כבשה חמישה שערים רצופים, עלתה ל-10-18 ו-12-19 במחצית.

המחצית השניה נמשכה בדיוק כמו הראשונה, כשקהל שיא של עשרים צופים וצופות ביציע, לא כולל שחקני מכבי פ"ת שהגיעו לאימון, נהנה מהמבצעים של הפתח תקוואיות מול האין-הגנה של אשדוד. כמו שאפשר לראות בתמונה, גם שחקניות אשדוד בעיקר הסתכלו על השערים של פ"ת.

האירוע המסעיר של המחצית התרחש לקראת הסיום, כשמספר 4 של פ"ת עצרה בעבירה שחקנית אשדודית חופשייה והורחקה מהמגרש בכרטיס אדום. מהזווית שלנו אי אפשר היה לראות אם העבירה אכן היתה חמורה מספיק לכרטיס אדום, אבל לא אכפת לי, אני אוהב כרטיסים אדומים!

בסיום 24-38 להפועל פ"ת, במשחק שקשה לבחור בו מצטיינת כי כולן חגגו. אבחר בכל זאת ביסמין מקרי, שהצטיינה גם בהגנה על נגה שמעוני וגם בהתקפה. 

ליגה לאומית: הפועל פ"ת - מכבי ראשל"צ 21-19

אליפות העולם הסתיימה, והגיע הזמן לחזור למשחקי הליגה שלנו. אם כבר לחזור, אין כמו לחזור היישר למשחק של מכבי ראשל"צ, הקבוצה הכי אטרקטיבית בליגה. 

החדשות הטובות בתחילת המשחק היו שהיציע המקופל נשאר מקופל, והצופים זכו לשבת על כיסאות פלסטיק נוחים על הפרקט, ממש סמוך למגרש, במקום על המושבים הקשים ביציע הכי לא נוח בארץ. אפילו הצלחתי להחזיר בצורה מדויקת לשחקניות כדור שהתגלגל אלי על הפרקט, במה שהיה כנראה הפעולה הספורטיבית המוצלחת ביותר שלי בעשור האחרון. 

כרגיל במשחקים של ראשל"צ, קיבלנו הרבה שערים. פ"ת הובילה במחצית הראשונה ביתרון של ארבעה שערים, עד שראשל"צ התעשתה וסיימה את המחצית ביתרון של שני שערים.

סליחה אם אין לי פרטים מדויקים, אבל רוב המשחק הייתי עסוק בלהפסיד לבתה של מספר 2 של פ"ת, טלי (הבת שלה אמרה לי ששם המשפחה שלהן הוא מעלולה, אבל יש לי הרגשה מוזרה שהיא עבדה עליי), באבן נייר ומספריים, ולא הייתי מרוכז במשחק. הילדה הזאת יודעת לשחק! 

במחצית השניה ראשל"צ עלתה ליתרון של 5 ואולי גם 6 שערים, עם יכולת טובה של ניצן כהן. היא היתה המצטיינת גם במשחק נגד מכבי פ"ת, ונראה שהעיר פ"ת כולה לא מסוגלת להתמודד איתה. אולי צריך להוציא לה צו הרחקה מפ"ת.

בעשר הדקות האחרונות פ"ת עשתה קאמבק מרשים עם יכולת מצוינת של יסמין מקרי, וצמצמה עד להפרש של שער אחד חמש דקות לסיום. אולם דווקא אז פ"ת איבדה כדורים, דבורית איטין התעוררה בשער ראשל"צ ועצרה כל כדור, ואורטל סלם התקשתה להבקיע עם יד ימין מאגף ימין. ראשל"צ ברחה בחזרה וניצחה את המשחק.

שחקנית-מאמנת מכבי ראשל"צ, קרן בן הרוש, ראויה למחמאות על הקבוצה האטרקטיבית שהיא בנתה. היום התייצב על הקווים אדם נוסף, שלא הפסיק לצעוק על השחקניות והשופט. אני מקווה שהשחקניות של ראשון נהנו בכל זאת, כמו הצופים שנהנו מהמשחק שלהן.

היסטוריה באליפות העולם: ברזיל אלופה

לצפייה חוזרת במשחק: http://www.youtube.com/watch?v=_3mj1bMYT-M .



(הברזילאיות חוגגות ומקדישות את התואר לג'סיקה קינטינו, שלא שיחקה באליפות בגלל פציעה.)

מתוך הודעה ועוד הודעה בפורום הכדוריד הבינלאומי handball123:

"שיחקתי כדוריד בברזיל בשנות נעוריי. בזמן האליפות הלאומית (עשרת המחוזות הטובים ביותר משחקים זה נגד זה), היינו צריכות להצמיד את כל המיטות כדי שיהיה מספיק מקום לכולן, כי לא היו מספיק מזרונים בשביל כל הבנות. כשלא שיחקנו, השאלנו את הנעליים שלנו לנערות ממחוזות אחרים שלא היו להן נעליים טובות. [...] התרגלתי לא להתקלח במשך יומיים כי לא היו מים במקלחות.

אני מכירה שחקניות מנבחרת ברזיל שמשחקות כדוריד כי האוניברסיטאות והתיכונים הציעו להן בתמורה מגורים, חינוך ושלוש ארוחות ביום - ולא יותר מזה. הדרך היחידה שלהן להצליח בחיים היתה כדוריד. מי שלא יכלה לקבל מלגה נאלצה לוותר על הכדוריד, כדי להתרכז במבחנים לקבלה לחינוך הציבורי, שבו אין מגמות ספורט.

אין לי מילים להסביר עד כמה הניצחון הזה חשוב לי."

עם תשעה ניצחונות בתשעה משחקים, הניצחון באליפות העולם הוא לא רק חשוב, הוא גם מוצדק מאין כמוהו.  ברזיל עמדה בלחץ וניצחה במשחק צמוד וקשוח, 20-22. הנבחרת השניה בלבד מחוץ לאירופה שזוכה באליפות העולם, אחרי דרום קוריאה ב-1995.

לפעמים יש רגעים קטנים שהופכים לגדולים ומכריעים משחקים. היו היום כמה כאלה, שדווקא היו אמורים להכריע את המשחק לטובת סרביה. הראשון היה במצב של 13-16 לברזיל. היתרון של ברזיל הצטמצם מחמישה שערים לשלושה, כשברזיל קיבלה זריקת שבע. השוערת תומאסביץ' עצרה את הזריקה, עצרה את הריבאונד ועצרה את זריקת השבע הנוספת שניתנה לברזילאיות. אחרי שלוש עצירות רצופות כאלה, כשסרביה גם ככה במומנטום ו-19,467 סרבים דוחפים את נבחרתם, הרגע הזה הכניס את סרביה לטירוף ונראה כמו הרגע שיעשה בדיעבד את המהפך. הסרביות הלהוטות עברו להגנה אגרסיבית במיוחד, בסגנוןגארי אולברייט והסופלקסים שלו, וצמצמו לשער אחד בלבד למרות שנותרו בשלב מסוים רק עם ארבע שחקניות שדה בעקבות הרחקות.

דווקא אז הברזילאיות הראו אופי, והזכירו לי את מה שהייתי אמור כבר לדעת: אסור לדבר על אופי כאילו הוא משהו קבוע. הברזילאיות אולי הפסידו בעבר משחקים קשים וצמודים, אבל אולי המשחקים האלה חישלו את האופי שלהן. כמו שאמרה אלכסנדרה נסימנטו בריאיון לגלובו הלילה: "ההפסד ברבע הגמר לספרד במונדיאל הקודם גרם לי לבכות במשך שבוע. הפסדנו בשער אחד בדקה האחרונה. לא הבנו כלום. התחלנו לחשוב שמשהו חסר לנו. באולימפיאדה בלונדון הפסדנו אחרי שהובלנו בשמונה שערים, מה היה חסר לנו כדי להתפתח? קור רוח וניסיון. את התכונות האלה הבאנו איתנו למונדיאל, ביחד עם השמחה הברזילאית."



ביתרון שמצטמצם, מול קהל שיא ביציעים, הברזילאיות נתנו הגנה מצוינת וכבשו שערים מכריעים בכל פעם שהסרביות עמדו לעשות מהפך. דוּדה אמורים אפילו הצליחה לפצוע את צבייץ' בעבירה גסה ולהוציא אותה מהמגרש לכמה דקות. אלה היו הדקות של השחקניות הפחות בולטות של ברזיל: השוערת המחליפה מייארה פסואה (Pessoa), ששהתה בצילה של באבי ארנהרט רוב הטורניר למרות מחצית שניה והארכה אדירה נגד הונגריה, הצילה הצלות גדולות בשער בכל פעם שהסרביות ניסו להשוות. דבורה נונש (Nunes) כבשה שער תוך התפתלות בין ההגנה הסרבית, ואף סחטה זריקת שבע או שתיים. מעל הכול, ברזיל הוכיחה שוב שהיא נבחרת קבוצתית שלא תלויה בשחקנית אחת. נסימנטו כבשה שישה שערים, ואף שחקנית חוץ ממנה לא כבשה יותר מארבעה שערים.



הרגע הגדול השני של המשחק היה שתי דקות לסיום, ביתרון של שער לברזיל, כשברזיל משחקת עם שש שחקניות בלבד אחרי שאמוֺרים הורחקה לשתי דקות. צבייץ' קיבלה כדור חופשייה על קו השש, מסוג המצבים שהפכו אותה לכובשת המצטיינת של סרביה, עם חמישה שערים במאה אחוז הצלחה עד הרגע הזה. דווקא ברגע הזה היא פספסה את השער ואת ההזדמנות להשוות, וברזיל עלתה לאחר מכן ליתרון שני שערים שהבטיח את ניצחונה. צבייץ', למרות ההחטאה, היתה שוב המצטיינת של סרביה. האכזבה היתה סאניה דמיאנוביץ', שכבשה 4 שערים מ-15 זריקות, אחוז הצלחה נוראי. לקיץ' הסתפקה ב-4 שערים מ-7 זריקות ב-35 דקות משחק בלבד, ואולי הפציעה שלה גרמה לה לבלוט פחות מבדרך כלל. למען האמת, אי אפשר להאשים אף אחת בהפסד הסרבי - עם קצת יותר מזל, עם זריקה אחת טובה יותר או עצירה אחת נוספת, סרביה היתה יכולה לנצח. השחקניות המאוכזבות שלה חגגו בסיום את מדליית הכסף, באקט שיהיו אנשים שיקראו לו לוזריות (נדמה לי שבעברית קוראים לאנשים האלה "אוהדי מכבי"), אבל הן ראויות לחגוג טורניר נהדר. מונטנגרו חגגה באולימפיאדה את מדליית הכסף וזה לא הפריע לה לזכות חצי שנה מאוחר יותר באליפות אירופה. אולי גם סרביה תלמד ממונטנגרו ומברזיל, תצבור ניסיון מההפסדים הכואבים בחצי גמר היורו ובגמר אליפות העולם, ותזכה בתארים בטורנירים הבאים, אפילו שהם לא יתקיימו בסרביה.

הברזילאיות היו מספיק טובות כדי להרוויח את הזכות להיקרא רק בכינויים שלהן, כמו כדורגלנים ברזילאים, ולא רק בגלל שככה קצר יותר לכתוב. כך נכתבה השביעייה הפותחת באתרי אינטרנט ברזילאים:   Babi; Dara, Duda, Deonise, Alê, Fernanda e Ana Paula. והמחליפות: Mayara, Déborah Hannah, Samira e Dani Piedade. לפני שנתיים, במונדיאל בברזיל, הנבחרת הפסידה ברבע הגמר לספרד לעיני 6000 צופים בלבד, כשחצי אולם נשאר ריק. אולי גם אז קראו להן בשמותיהן הפרטיים, אבל עכשיו כולם כבר יכירו אותן.

לסיום נחגוג עם השיר שאיתו ביקשה Alê, אלכסנדרה נסימנטו, לחגוג:

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=naZgKZOIDhU]

לקראת גמר אליפות העולם: סרביה - ברזיל

שתי נבחרות שמעולם לא היו בגמר אליפות העולם. אחת שיודעת שזה הסיכוי הגדול שלה באולם הביתי, אחת שבכלל מתכוננת לאולימפיאדת ריו 2016 ומופתעת להיות כאן. שתי נבחרות שהיו ללא ספק הנבחרות הטובות ביותר בטורניר. היום, 18:15, גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.



תראו אותה, את הפיבוטית דרגנה צְבִייץ' (Cvijic). עם פנים של ילדה וחיוך תמים, היא נראית כמו אחת השחקניות הנחמדות ביותר בכדוריד. אולי זה נכון מחוץ למגרש. על המגרש, עם 95 ק"ג ו-1.85 מטר גובה, היא אחת השחקניות המפחידות ביותר בכדוריד. היא גם אולי השחקנית האלימה ביותר, ידועה בעבודת הרגליים שלה (כלומר, היא אוהבת לבעוט ביריבות), ופותחת כל משחק בעבירה קשה שמזכה אותה בכרטיס צהוב ואת היריבה בפחד מתמיד.



צבייץ' היתה ידועה עד עכשיו בעיקר באלימות שלה. אחרי הטורניר הזה, היא ידועה גם בזכות הכישרון ההתקפי. כאשר כל חברותיה נראו משותקות ברבע הגמר נגד נורבגיה, והכוכבות לקיץ' ודמיאנוביץ' החטיאו זריקות שבע, צבייץ' לקחה אחריות. שלוש זריקות שבע מדויקות מול השוערת הטובה בעולם, ועוד חמישה שערים במאה אחוז מהשדה, החזירו את סרביה למשחק. שאר השחקניות יכולות לרעוד מגודל המעמד, צבייץ' לא פוחדת מכלום. היא לא פחדה לפני שנתיים, כשתושבי מונטנגרו כעסו עליה שהיא מעדיפה לשחק בנבחרת סרביה, ותושבי סרביה כעסו עליה בגלל שמועות כוזבות שהיא מתכננת לשחק בנבחרת מונטנגרו. היא גם לא נעלבה השבוע, כששדר נורבגי אמר עליה: "בגובה 1.85 מטר, היא לא פספסה ארוחה מאז שנולדה לפני 23 שנים", ועורר סערה גדולה בנורבגיה ובסרביה. את צבייץ' הדברים האלה לא מעניינים. הדבר היחיד שמעניין אותה זה לנצח, וזה מה שהיא מתכוונת לעשות גם בגמר. טוב, זה ולהרביץ ליריבות.

כל הכרטיסים לגמר נמכרו, ו-19,500 אוהדים סרבים יעודדו את צבייץ' וחברותיה. הקפטנית אנדראה לקיץ' כתבה בבלוג שלה (בסרבית) אחרי רבע הגמר: "כשאני נזכרת איך היינו משחקות באולמות ריקים או חצי ריקים לפני 200 צופים, מתוכם 150 בני משפחה וחברים, וחושבת על 16,000 הצופים שהיו אתמול באולם... ההרגשה נפלאה." אפשר להבין את חשיבות הטורניר בשבילה: "כל שנות האימונים שלי מתנקזות למשחק אחד. אני לא יכולה להסביר את הגאווה שלי בקבוצה ובשחקניות." לצידה בקו האחורי תשחק כרגיל סאניה דמיאנוביץ', עוד אחת ממצטיינות הטורניר, כששתיהן מדורגות במקום הרביעי בטבלת המבקיעות המצטיינות. דמיאנוביץ' משחקת מתחילת הטורניר עם פציעה טורדנית בברך, אבל למרות הסיכון היא ממשיכה לשחק למען נבחרתה. זה גם מה שתעשה לקיץ' במשחק, אחרי שנפצעה בחצי הגמר ועברה טיפולים אינטנסיביים כדי להיות כשירה לגמר. צבייץ', דמיאנוביץ' ולקיץ' מהוות את מרכז הקבוצה הסרבית ביחד עם השוערת קתרינה תומאסביץ', שנחשבה לשוערת בינונית לפני הטורניר, ובינתיים היא השוערת הטובה ביותר בו עם אחוזי עצירות מדהימים. האגפים הם נקודת החולשה של הסרביות והיתרון של ברזיל.



          

ברזיל ניצלה את היתרון באגפים במשחק בין שתי הנבחרות בשלב הבתים. היא ניצחה 23-25, כשעשרה שערים שלה מגיעים מהאגפים. חמישה מתוכם של הקיצונית הימנית אלכסנדרה נסימנטו (Nascimento), השלישית בטבלת המבקיעות המצטיינות. בניגוד לסרביה, שמתבססת על הכוכבות שלה, לברזיל יש נבחרת מאוזנת יותר, עם שחקניות טובות בכל עמדה: בנוסף לנסימנטו, אולי הקיצונית הימנית הטובה בעולם, משחקות בה שחקניות מצליחות כמו אדוארדה "דוּדה" אַמוֺרים (Amorim) הגבוהה והחזקה שזכתה בליגת האלופות עם גיור, המרכזת אנה רודריגז, דאוניס קבאליירו, פרננדה דה סילבה והקפטנית פביאנה "דארה" דיניז. האיזון בסגל מהווה יתרון, כשכל שחקנית יכולה לבלוט, וגם חיסרון, כאשר צריך שחקנית שתיקח אחריות. בברזיל לא תמיד יש מי שתיקח אחריות, וזה בלט במשחק נגד הונגריה ובמשחקים של הקבוצה האוסטרית הייפו, שרוב השחקניות של ברזיל משחקות בה (כמדיניות, ברזיל משתפת פעולה עם הייפו כדי שהשחקניות הברזילאיות יקבלו ניסיון באירופה, ומאמן ברזיל, הדני מורטן סובאק, מאמן גם את הייפו). כשהמצב קשה, הקהל לוחץ והיריבה במומנטום, לברזילאיות לא תמיד יש תשובה. מצד שני, באליפות הזאת תמיד היתה להן תשובה, גם אחרי שתי הארכות נגד הונגריה, והן מגיעות לגמר עם מאזן מושלם של ניצחונות בכל המשחקים.





("דנמרק כבר מאחורינו. עכשיו חסר רק התואר")

מי שתמיד נמצאת שם בשביל ברזיל היא השוערת ברברה ארנהרט, שהעונה עשתה את הקפיצה משוערת טובה לשוערת מעולה. שחקניות הקבוצה הרומנית באיה מארה לא ישכחו את המשחק שלהן נגד קבוצתה הייפו, שבו היא היתה פשוט בלתי ניתנת להכנעה, כולל חמש עצירות של זריקות שבע. משחק דומה היא הציגה בחצי הגמר שלשום נגד דנמרק, כשהדניות נראו חסרות אונים מולה. הדנית קריסטיאנסן תיארה זאת היטב: "ארנהרט עקרה לנו את השיניים". ביומיים האחרונים היא קיבלה 2000 לייקים חדשים בדף הפייסבוק שלה. ברברה, או "באבי" (Babi) כפי שמכנים אותה, איבדה את אמה לפני שלושה חודשים בגלל מחלת הסרטן. היא מספרת שעדיין לא התאוששה, אבל משפחתה וחבריה תמכו בה כדי שתוכל להמשיך. "אני יודעת שהיא מסתכלת עליי מלמעלה", היא אומרת על אמה, ואולי זה מה שמעניק לה את היכולת להתעלות בחודשים האחרונים.

אחת המצטיינות בחצי הגמר נגד דנמרק היתה הפיבוטית דני פיידדה (Piedade). בגיל 34, היא יודעת שזה עשוי להיות הטורניר הגדול האחרון שלה, אם כי היא מקווה להגיע גם לאולימפיאדת ריו 2016, המטרה הגדולה של הברזילאיות. פיידדה כמעט לא הגיעה אפילו לאליפות העולם הזאת. לפני שנה, במשחק של קבוצתה הסלובנית קרים, היא הרגישה לפתע מטושטשת, איבדה את התחושה ברגליים והתעלפה. היא התעוררה משותקת בבית החולים, שם התברר לה שהיא עברה שבץ. בהתאוששות מופלאה, פיידדה חזרה לעצמה ולמגרשים, ואמנם לא באותו כושר של לפני השבץ, היא עדיין שחקנית משמעותית בנבחרת הברזילאית.

אנדראה לקיץ' מרגישה שכל האימונים בחייה היו הכנה ליום הזה. דאוניס קבאליירו עזבה את ביתה ומשפחתה בגיל 15 כדי להתאמן בכדוריד. כמוהן, כל השחקניות בגמר יודעות שזה הרגע שאליו התכוננו כל חייהן, משחק אחד, הזדמנות אחת לעשות היסטוריה. גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.

אליפות העולם בכדוריד נשים: סרביה וברזיל בגמר

אחרי ארבעה רבעי גמר דרמטיים וצמודים, קיבלנו שני חצי גמר חד-צדדיים לחלוטין, שלא השאירו ספק: סרביה וברזיל הן הנבחרות הטובות ביותר בטורניר הזה, ואחת מהן תהיה האלופה.

אחרי שהאוהדים הסרבים קבעו שיא קהל למשחק כדוריד נשים, עם 16,200 צופים ברבע הגמר, הם שיפרו כצפוי את השיא בחצי הגמר. 18,500 צופים הגיעו למשחק נגד פולין ותמכו בנבחרתם. הנבחרת עצמה עשתה את שלה עם משחק מצוין, בעיקר של הפיבוטית צבייץ' ושל השוערת קתרינה תומאסביץ'. אז ביציע היו 18,500 צופים, על המגרש היו שבע סרביות לוחמות, על הספסל היו עוד תשע סרביות מוכנות לקרב. היחידות שלא הגיעו למשחק היו הפולניות. הן פשוט לא היו שם. שחקניות הקו האחורי שלהן לא הצליחו להגיע למצבי זריקה טובים, ושחקניות הכנף לא הצליחו להבקיע ממצבי זריקה טובים. רק שישה שערים כבשה פולין בכל המחצית הראשונה. הגרוע מכול היה שהפולניות נראו לא מרוכזות, ומספר פעמים השאירו שחקניות סרביות חופשיות פשוט כי חלמו בהגנה. בחצי גמר אליפות העולם אמורים לשחק, לא לחלום!

הכוכבת הפולניה אלינה וויטאס שיחקה רק 15 דקות כל המשחק, ולא ברור למה. בלעדיה לפולניות לא היה שום סיכוי, ועצוב לראות את מי שהובילה את הנבחרת עד חצי הגמר מבלה את רוב הזמן על הספסל. גם אם היא לא היתה טובה (והיא לא היתה טובה - שער אחד מתוך שבעה ניסיונות), היא היתה ראויה להיות על המגרש. 2.5 מיליון פולנים צפו במשחק בטלוויזיה, וברגעי השיא היו 4 מיליון צופים. אולי אם חלק הם היו ביציע ואלינה וויטאס היתה על המגרש, המשחק היה נראה אחרת.

חצי הגמר השני היה חגיגה של ה-Samba Girls הברזילאיות, שהובילו לכל אורך המשחק על נבחרת דנמרק. הדניות לא שמרו בהגנה והחטיאו שוב ושוב בהתקפה. הן עוד צעירות ובשנים הבאות בוודאי לא ישתנקו באותה מידה. ברזיל שיחקה היטב עד 15 הדקות האחרונות שבהן התעייפה והפסיקה לשחק, אבל הדניות לא הצליחו לחזור למשחק.  בברזיל היתה התרגשות גדולה כמובן מהעלייה, ותמונה אחת שווה אלף מילים:



(אלכסנדרה נסימנטו חוגגת, דני פיידדה בוכה מהתרגשות מאחור)

אלסנדרה נסימנטו דווקא היתה רגועה למדי רוב המשחק, ונתנה למרכזת אנה רודריגז ולמקשרת דאוניס קאבליירו לחגוג בהתקפה, ביחד עם יכולת נפלאה בשער של ברברה ארנהרט. אם תמונה אחת שווה אלף מילים, הרי שווידאו אחד של פרשנית ברזילאית בוכה מהתרגשות שווה אלף תמונות (רק צריך לחכות שהפרסומת תיגמר, ואז הווידאו מתחיל).

חצי גמר אליפות העולם

19:00 סרביה - פולין

21:45 דנמרק - ברזיל

- 16,080 צופים נכחו ברבע הגמר בין סרביה לנורבגיה, וקבעו בכך שיא עולם חדש לכמות צופים במשחק כדוריד נשים. היום בחצי הגמר נגד פולין הם אמורים לשפר את השיא של עצמם.

- בין 1996 ל-2004 דנמרק זכתה שלוש פעמים ברציפות במדליית הזהב באולימפיאדה. מאז, כמעט עשור שדנמרק לא עוברת את המקום הרביעי בטורניר כלשהו. הדניות החליטו לקחת את עצמן בידיים ולבנות דור חדש, במטרה להגיע עם סיכוי לתואר באליפות העולם 2015 שתיערך בדנמרק, ולזכות במדליה באולימפיאדת ריו. התוצאות הגיעו מוקדם מהצפוי: דנמרק, עם שש שחקניות מפתח בנות פחות מ-24, תשחק היום בחצי הגמר, והקפטנית לין יורגנסן כבר הכריזה: "נמאס לנו מהמקום הרביעי".

- מאמצי השיפור הדני עוזרים גם לשאר העולם. לשלוש מבין ארבע הנבחרות בחצי הגמר יש מאמן דני. פייטליק בדנמרק, מורטן סובאק בברזיל, רסמוסן בפולין.

- אלה יהיו חצאי הגמר המפתיעים והפתוחים ביותר אי פעם. פולין וסרביה מעולם לא הגיעו לחצי הגמר באליפות העולם, ברזיל הגיעה לחצי הגמר רק בטורניר הקודם שנערך בביתה. דנמרק כאמור לא עברה את המקום הרביעי בעשור האחרון.

- במונדיאל הגברים ב-2007, נבחרת פולין הדהימה את העולם והגיעה עד לגמר, שבו הפסידה לגרמניה. נבחרת הנשים של פולין מקווה לפחות לשחזר את ההישג.

- דנמרק הפסידה לברזיל בקלות בשלב הבתים, אבל מאז השחקניות שלה קיבלו ביטחון ומאמינות שהפעם התוצאה תהיה שונה. בברזיל כדאי לשים לב לאלסנדרה נסימנטו, שנחשבת כיום לקיצונית הימנית הטובה בעולם. היתרון של ברזיל הוא העובדה שרוב השחקניות שלה משחקות ביחד בקבוצה האוסטרית הייפו (Hypo), ויודעות לשחק זו עם זו. היתרון של דנמרק הוא הווינריות המפתיעה שהתגלתה אצל השחקניות הצעירות שלה, שלמדו לקחת אחריות במשחקים האחרונים.



אין יותר מה לכתוב, רק לצפות במשחקים וליהנות.

מכבי ארזים ר"ג - הפועל אשדוד: שוויון ומהומות

סוף סוף! סוף סוף קיבלנו מהומה איכותית בליגת הנשים בכדוריד. לא שאני מעודד אלימות, אבל כל עוד אין פצועים, אי אפשר שלא ליהנות מקטטה הגונה. היא הגיעה שתי דקות לסיום, בדקה ה-58* של המשחק, כשאשדוד מובילה בנקודה אחת, שחקנית אשדוד משתטחת על הפרקט עם הכדור בידה, שחקנית ארזים מנסה לחלץ אותו ממנה, ומשם הן הגיעו לדחיפות וצעקות, כששאר השחקניות מצטרפות למהומה. אז נכון, לא היו ממש מכות אלא רק דחיפות קלות, ושאר השחקניות הצטרפו יותר כדי להרגיע מאשר כדי להרביץ, אבל למה להיות קטנוניים? קטטה זאת קטטה!

אבל רגע, איך בכלל הגענו למצב הזה? בואו נתחיל מההתחלה.

שלושה אוהדים הגיעו מאשדוד וגם מחאו כפיים בזמנים הנכונים, מה שהופך אותם לאוהדי החוץ הטובים ביותר בליגה. ההפתעה הגיעה מהאוהדים הרמת גנים. כלומר, ההפתעה היתה שהיו אוהדים של רמת גן ביציע.  יותר נכון אוהדות, שתיים כאלה, שזה אוהד אחד יותר מהשיא העונתי של ר"ג. כנראה שגם השופט התרגש מהאוהדות הביתיות, ונתן תצוגת שיפוט ביתי למהדרין, מה שהעלה בצדק את מפלס העצבים של האשדודיות. על המגרש התפתח משחק שקול, כשאשדוד מנצלת את היעדרותה של המרכזת שרית רוטשילד ושומרת אישית את ישמח, ממלאת מקום המרכזת. כתוצאה מכך ר"ג היתה חסרת ריכוז. למרות הטקטיקה האשדודית המוצלחת, ארזים סיימה את המחצית הראשונה ביתרון 9-11, בעיקר הודות לחוסר התכליתיות של האשדודיות, שמלבד נוגה שמעוני סבלו ממחסור בקילר אינסטינקט. כמו שצעק מנהל הקבוצה לאחת השחקניות: "אל תפחדי לתת גול!"

במחצית השניה התפתח משחק הפכפך. ארזים הובילה 18-20, לפני שאשדוד עלתה ל-20-21. ואז הגיעה הדקה ה-58. הכדור היה של אשדוד, ישמח עשתה עבירה, השופט לא שרק. אשדוד כבר היתה עצבנית על השופט עוד מקודם, ישמח כבר היתה מתוסכלת עוד מקודם, ומכאן היה קל מאוד להגיע לקטטה המדוברת ושני כרטיסים אדומים. ישמח צעדה ביציע לעבר שחקנית אשדוד והעניקה תקווה לאוהדים לקטטה נוספת, אבל היא רק רצתה לדבר איתה בנינוחות. צאלה, את נחמדה מדי! האוהדים רוצים מכות!

בסיום 21-21*, כששוערת אשדוד אושרי אוחיון מונעת הפסד בהצלה גדולה בהתקפה האחרונה של המשחק. 

 

המשחק של Ø (וגם: פולין! פולין! פולין!)

איזה רבעי גמר היו לנו היום באליפות העולם! מתח ודרמות בכל מקום, או לפחות בשני המשחקים שראיתי, אחרי שהגאונים מהתאחדות הכדוריד העולמית לא טרחו לסדר את המשחקים בשעות נפרדות. זה אומר שאני שומר את סרביה - נורבגיה והונגריה - ברזיל לשידור חוזר מחר. זה גם אומר שאין לי סטטיסטיקה על שני המשחקים שכן אכתוב עליהם כאן, כי אני לא רוצה לבדוק ולגלות בטעות את התוצאות של המשחקים שלא ראיתי. 

נתחיל עם דנמרק - גרמניה, משחק התקפי מרהיב עם הגנות חלשות להפתיע. דנמרק הובילה רוב המשחק, כשההגנה הגרמנית לא מסוגלת להתמודד עם המהירות של קריסטינה קריסטיאנסן וחברותיה. גרמניה נשארה קרובה כל הזמן, כשההגנה הדנית לא מסוגלת להתמודד עם סוזן מילר, שחקנית דקה עם זריקה אדירה. 

הדרמה התחילה כעשר דקות לסיום, כשדנמרק כהרגלה איבדה את העשתונות בדקות המכריעות. החטאות של הפיבוטית רנה גראבהולט מול השוערת הנפלאה קלרה וולטרינג, ביחד עם איבודי כדור מטופשים של חברותיה לקבוצה, עזרו לגרמניות לעשות מהפך ולעלות ליתרון 24-26. זה נראה גמור, הדניות חסרות אופי בדקות האחרונות וגרמניה זאת גרמניה. או שאולי לא. המאמן הדני לקח פסק זמן, דנמרק מצאה בחזרה את עשתונותיה, וגרמניה זאת גרמניה אולי רק בכדורגל (וגם בכדורגל היא מגלה סימני לוזריות בולטים בעשור האחרון). הדקות של אחרי פסק הזמן היו הדקות של Ø, טרינה ינסן אוסטרגרד (Østergaard). הקיצונית הימנית כבשה שני שערים גדולים, וביחד עם זריקת שבע של קריסטיאנסן דנמרק עלתה ליתרון 26-27. בהתקפה הבאה גרמניה בזבזה לעצמה את הזמן והגיעה לזריקת תשע נואשת  כשהיד של השופטות מורמת. האם דנמרק תנצל את המומנטום? ממש לא. אחרי שהשופטות הזהירו את הדניות שלא יתקדמו לפני השריקה או שיורחקו לשתי דקות, מריה פיסקר התקדמה לפני השריקה והורחקה לשתי דקות. גרמניה הישוותה ל-27-27, וכאן כבר היה ברור מה יקרה: האופי של דנמרק יפסיד לה את המשחק, שיקבל את הכותרת "הטעות של פיסקר". אבל דווקא אז דנמרק מצאה את האופי שלה, החזיקה מעמד ואף עלתה ליתרון למרות החיסרון המספרי, ושערים נוספים של אוסטרגרד, קריסטיאנסן ואפילו פיסקר שחזרה אחרי ההרחקה, הביאו לדנמרק את הניצחון הגדול. 

אוסטרגרד אגב רק בת 22, בדיוק כמו לין יורגנסן ולואיז בורגארד. מריה פיסקר וסטינה יורגנסן בנות 23, וקריסטיאנסן בת 24. איזה עתיד יש לדנמרק! ואיזה הווה יש לדנמרק, עם חצי גמר אליפות העולם ביום שישי.

מי שעוד תהיה בחצי הגמר היא פולין. אם את הניצחון של דנמרק עוד היה אפשר לצפות, הרי שהניצחון של פולין על צרפת הוא סנסציה של ממש. סנסציה משמחת, כי לפולין אין כוכבות ברמה עולמית, רק שחקניות לוחמות שמשחקות עם המון חדוות משחק, כשכל פעם שחקנית אחרת מתעלה. היום אלינה ווֺיטאסהיתה ביום בינוני, ובדקות האחרונות אפילו לא שיחקה, כנראה בגלל פציעה. במקומה לקחו אחריות המקשרת קרולינה קודלאץ, השוערת אנה וויסוקינסקה ואפילו איבונה Niedźwiedź (תשכחו מזה, אני לא מתכוון לאיית את השם בעברית) בת ה-34, שעלתה למגרש כשפולין היתה במשבר וכבשה כמה שערים שהחזירו לה את היתרון.  קודלאץ היתה המצטיינת במשחק בזכות המנהיגות שלקחה.

הפולניות הובילו בכל המחצית הראשונה, כשהצרפתיות כובשות בכל המחצית רק שמונה שערים. בחמש הדקות הראשונות של המחצית השניה הצרפתיות כבשו חמישה שערים, רק כדי לראות כאמור את Niedźwiedź (אני באמת לא מתכוון לאיית את השם, אל תלחצו עליי) מחזירה את פולין ליתרון של מספר שערים. בעשר הדקות האחרונות התפתח משחק גרוע כששתי הקבוצות מתחרות מי יכולה לעשות טעויות טיפשיות יותר. פולין כמעט ניצחה בתחרות, כשהצליחה לא לכבוש שער כמעט עשר דקות רצופות, ושתי שחקניות שלה הורחקו לשתי דקות. זה היה קרוב , אבל צרפת התעלתה בתחרות עם החטאות בלתי נתפסות מכל מצב. פולין ניצחה בהפרש של שער אחד, וכרגיל תענוג לראות את השחקניות הסימפטיות שלה חוגגות, ואת Niedźwiedź בגיל 34 עולה לחצי הגמר. אוקיי, אוקיי, בסדר: נִיֶידְז'וִויֶידְז'. אני מקווה שאתם מרוצים עכשיו. ככה זה נשמע. וככה היא נראית:

  

 

רבע גמר אליפות העולם: סרביה - נורבגיה

ביום רביעי יתקיימו ארבעת משחקי רבע הגמר באליפות העולם בכדוריד נשים. ארבעה משחקים ענקיים ופתוחים: צרפת - פולין, גרמניה - דנמרק, ברזיל - הונגריה וסרביה - נורבגיה. מאחר שעל פולין, דנמרק והונגריה כבר כתבתי כאן, ואת צרפת וגרמניה איני מכיר היטב, אתרכז כאן בסרביה - נורבגיה.

נורבגיה

מדליית זהב באולימפיאדת בייג'ין 2008. מדליית זהב באולימפיאדת לונדון 2012. מדליית זהב באליפות העולם בברזיל 2011. מדליית זהב באליפויות אירופה 2004, 2006, 2008, 2010. הן די טובות, הנורבגיות האלה. התואר היחיד שנורבגיה הפסידה בארבע השנים האחרונות היה ביורו 2012, וגם זה רק אחרי שתי הארכות בגמר נגד מונטנגרו.

נורבגיה היא המועמדת הבכירה לניצחון גם באליפות העולם הנוכחית. אמנם הסגל שלה מזדקן ולא נראה בשיאו לפני הטורניר, אבל נורה מורק בת ה-22 התאוששה מהפציעות הרבות שלה ומזרימה דם חדש לנבחרת. שאר שחקניות המפתח מבוגרות יחסית: הפיבוטיות הן איזבל בלנקו בת ה-34 והיידי לוקה בת ה-30, שתיהן עדיין בין הפיבוטיות הטובות בעולם; השוערת קתרין לונדה בת 33, ועדיין השוערת הטובה בעולם; שחקניות ההגנה הקשוחות, ברייוואנג ואניה אדין-המרסנג, הן בנות 33 ו-30 (אדין, אגב, הוסיפה לשם משפחתה את ה"המרסנג" לאחר שהתחתנה עם שחקנית קבוצתה, גרו המרסנג, עוד שחקנית נורבגית אדירה שכבר פרשה מהנבחרת. הן מגדלות ילד ביחד ומשחקות ביחד באלופת נורבגיה, לארוויק); המקשרת הימנית לין סולאנד, כמו גם הקיצונית הימנית לין קריסטין ריגלהות' קורן, בנות 29. הן די מבוגרות, הנורבגיות האלה, אבל הן עדיין נחושות, קשוחות וחזקות. עדיין הנבחרת שצריך לנצח כדי לזכות בתואר.

נבחרת נורבגיה, ביחד עם נבחרת מונטנגרו, גרמה לי להתאהב בכדוריד בזמן האולימפיאדה. זה קרה בעיקר בזכות לין סולאנד, שיד שמאל שלה קיבלה אצלי את הכינוי "יד הנפץ" לאחר שהשוערות היריבות לא הצליחו לעצור את הזריקות האדירות שלה. ההערכה שלי אליה קצת ירדה אחרי שגיליתי בקיץ שהיא קוראת את "חמישים גוונים של אפור", אבל היכולת שלה בכדוריד חשובה יותר מהטעם הספרותי שלה. היא גם תמיד מנסה לעזור לחברותיה לקבוצה, ולפני שנתיים פתחה קבוצת פייסבוק בשם "מועדון השידוכים של לין סולאנד", שניסתה לשדך בין רווקים פנויים לבין שחקניות פנויות מקבוצתה. אולי בגלל עודף רומנטיקה בחייה, סולאנד לא הציגה יכולת מרשימה בשנה האחרונה, אבל באליפות העולם נראה שהיא חוזרת לעצמה.

 



השחקנית האהובה עליי בנורבגיה, והשחקנית השניה האהובה עליי בעולם כולו, היא "לינקה", לין קריסטין ריגלהות' קורן. היא היתה פעם רק ריגלהות', עד שהתחתנה עם הכדורידן אנדרו קורן וצירפה לשמה את שם משפחתו, בזמן שהוא מוכיח שהוא פמיניסט אמיתי וצירף את שם משפחתה לשמו שלו. מה שיותר חשוב לענייננו הוא היכולת של לינקה על המגרש. המהירות שלה עדיין שם בגיל 29, כמו גם ההגנה המצוינת והמשחק הקבוצתי. לינקה, עם העיניים הגדולות, החיוך הנצחי והמבט הקבוע של "אני לא מאמינה שהבקעתי עכשיו" אחרי שהבקיעה עוד שער, היא אחת השחקניות האהובות ביותר שאפשר למצוא.



 

סרביה

 סרביה היא מארחת הטורניר וזה היתרון הגדול שלה, כי מבחינת כישרון היא נבחרת לא רעה אך לא שווה מדליה. יורו 2012 נערך גם הוא אצלה, והיא הגיעה למקום הרביעי המכובד והמאכזב בו זמנית. עכשיו היא רוצה מדליה, אבל בינתיים לא מפגינה יכולת שראויה למדליה. בשמינית הגמר היא ניצחה את דרום קוריאה המאכזבת רק בזכות שער בשניה האחרונה של המשחק. גם הקהל הסרבי מתנהג בנימוס מוגזם ובקושי מעודד, לא משהו שאנחנו מכירים מאולם פיוניר. עם זאת, לסרביה יש מספיק קהל ומספיק כישרון כדי להקשות על כל נבחרת אחרת.

בראש הנבחרת עומדת הקפטנית והמנהיגה הבלתי מעורערת, המקשרת השמאלית אנדראה לקיץ'. לֶקיץ' הקשוחה לוקחת אחריות ברגעים החשובים ומובילה את חברותיה. בעונה שעברה היא זכתה בליגת האלופות עם גיור ההונגרית. עם חגורה כחולה בקאראטה, ואהבה לכדורעף וכדורסל, לקיץ' היא ספורטאית אמיתית. באתר הרשמי שלה היא מספרת על אהבתה לכדוריד: "מהיום הראשון שעליתי על המגרש, הכדוריד מילא אותי בשמחה כל יום. הוא עדיין עושה את זה. כדוריד נעשה החיים שלי וזה לא השתנה מאז." היא מתלוננת על חוסר הפופולריות של הכדוריד בסרביה ועושה הכול כדי לקדם אותו, בין השאר בעזרת קייטנת כדוריד לילדות שהיא מנהלת.



חוסר הפופולריות של הכדוריד בסרביה גרם לשחקנית חשובה נוספת, המקשרת הימנית סאניה דמיאנוביץ', לעבור לשחק בקבוצות זרות, וכיום היא משחקת בוויבורג הדנית. כשחקנית מקצוענית במדינה זרה, סאניה מספרת על קשיי החיים. היא שונאת להתעורר מוקדם בבוקר לאימונים, וכמו כדורגלן ישראלי טיפוסי, 8:30 בבוקר נחשבת אצלה שעה מוקדמת מדי להתעורר. כמו חובבת ספורט אמיתית, פותחת את הבוקר בקריאת מדור הספורט של העיתון, ולאחר מכן מקיימת סדר יום שגרתי של אימון, ארוחה, שינה, אימון, ארוחה, שינה. "אבל אני לא מתלוננת, ספורט מביא גם דברים נפלאים. ספורט מקצועני מחייב הקרבות ומשמעת. אני שמחה להתפרנס ממשהו שאני אוהבת." אוהבת וטובה בזה. בגובה 1.82 וזריקה אדירה ביד ימין, דמיאנוביץ' כמעט בלתי ניתנת לעצירה.

                      

שחקניות חשובות נוספות הן הפיבוטית דראגנה צְבִייץ' (Cvijic), שלמרות הפנים הילדותיות והחיוך התמים היא השחקנית האלימה ביותר בכדוריד כיום, והשוערת קתרינה תומאסביץ', שאומרים שאין לה ימים בינוניים, רק ימים גדולים או גרועים, ועד עכשיו באליפות יש לה רק ימים גדולים.

המשחק:  נורבגיה טובה ועמוקה יותר, סרביה עם הקהל והנחישות מסוגלת להפתיע.

 

כדוריד נשים: הפועל קרית אונו - הפועל ראשון לציון 17-30

קרית אונו יש 15 שחקניות בסגל. הפועל ראשון הגיעה עם שבע שחקניות בלבד, כלומר בלי אף שחקנית ספסל. זה ההבדל בין שתי הקבוצות: אחת שלוקחת את עצמה ברצינות, שגוררת התלהבות מכול השחקניות שלה, ואחת שאפילו מעט השחקניות שלה לא טורחות להגיע. במחצית השניה, במצב של 14-20 לקרית אונו, נפצעה שחקנית ראשל"צ וקבוצתה נשארה עם חמש שחקניות שדה בלבד. מכאן כבר לא נשאר לראשל"צ סיכוי, אבל האמת היא שעוד לפני זה לא היה לה סיכוי. לראשל"צ יש רק הפסדים העונה, וקרית אונו לעומתה נמצאת במקום השלישי עם ארבעה ניצחונות והפסד אחד לאלופה הרצליה.

קרית אונו כל כך מלאת תשוקה למשחק, שיש לה אפילו אוהדים. כעשרים נערים ונערות צפו במשחק, והנערים אפילו עודדו בשירים ובקריאות, משהו שלא קורה בכדוריד נשים. השחקניות של קרית אונו זוכות להערכה שהן ראויות לה, ומשיבות בתנועה בלתי פוסקת גם בהגנה וגם בהתקפה, מסירות ופרגון. התרשמתי גם מהמאמן אמיר דרוקר, שמנסה ללמד ולשפר את השחקניות. קרית אונו נראתה כמו הקבוצה המאומנת ביותר בליגה אחרי הרצליה, אולי ביחד עם מכבי ראשל"צ. 

החיסרון היחיד בקרית אונו, חוץ מהפקקים בדרך לשם, הוא האולם המחריד. היציעים נמצאים בגובה של כמה וכמה מטרים מעל המגרש, מה שמצריך משקפת כדי לראות את השחקניות. אין שום מקום ביציע שממנו אפשר לראות את המגרש כולו. תצטרכו להחליט אם לוותר על שליש המגרש הקרוב אליכם, חצי המגרש הרחוק מכם, או על הסיכוי לראות את לוח התוצאות. אני לא יודע מי בנה את האולם הזה ולמה בנו אותו ככה, אבל ככה לא בונים אולם! הייתי מתלונן גם על האבק על הכיסאות ועל האסלות השבורות בשירותים, אבל אפשר להבין אם לאף אחד אין חשק לנקות כזה אולם.  

שמינית גמר אליפות העולם בכדוריד נשים: הונגריה - ספרד 21-28

במשחק האחרון של שלב הבתים, בין הונגריה לגרמניה, קרו שני אירועים נדירים: אניטה גרביץ החטיאה זריקת שבע, ואניטה גרביץ בכתה. שני האירועים היו כמובן קשורים זה לזה: זריקת השבע היתה בשניה האחרונה של המשחק, והיתה יכולה להשוות את התוצאה. גרביץ החטיאה, הונגריה הפסידה, וגרביץ לא יכלה לעצור את הדמעות.



בשמינית הגמר גרביץ לא התכוונה לתת לשום דבר לגרום לה לבכות שוב. ניהול משחק מזהיר ושישה שערים, כולל ארבעה בזריקות שבע, הובילו את הונגריה לניצחון ענק. גרביץ הוכיחה שוב שהיא המרכזת הטובה בעולם כיום. בגיל שלושים היא יודעת שלא נשאר לה עוד הרבה זמן לשחק. אחרי 15 שנים בקבוצתה גיוֺר (Gyor), שבה היא משחקת מאז 1998, היא זכתה בעונה שעברה לראשונה בליגת האלופות, אחרי שני הפסדים בגמר, ארבעה הפסדים בחצי הגמר וארבעה הפסדים בגמרים של גביע המחזיקות וגביע ה-EHF. עם הנבחרת היא זכתה בעשור האחרון פעמיים במדליית ארד ופעם אחת במדליית כסף באליפויות אירופה ועולם. עכשיו היא רוצה סוף סוף מדליית זהב.

הונגריה הראתה אתמול המון אופי. את המחצית הראשונה היא סיימה ביתרון ברור של 12-19, רק כדי לספוג חמישה שערים רצופים בתחילת המחצית השניה ולראות את ספרד מצמצמת ל-17-19. ספרד עוד הספיקה להחטיא זריקת שבע, לפני שהונגריה פתחה במלחמת חפירות. האגפים של הונגריה לא לגמרי קיימים, והיא פשוט תוקפת בכל הכוח מהאמצע, עוד ועוד ועוד, עם גרביץ, תומורי, זוזאנזסקי וזאצ'יק (Szucsanszki, Zacsik, אל תבקשו ממני לבטא את זה). הספרדיות לעומתן החטיאו מכל מצב, פגעו בקורות ובמשקופים, ואיבדו את העשתונות ואת המשחק.

שחקנית נבחרת ספרד, מאקארנה אגילאר, נשאלה בריאיון השבוע מה היתה משנה אם היתה יכולה לחזור בזמן, וענתה: "לא הייתי נותנת לנראה פנה להסתפר". היא התכוונה לחברת נבחרתה נראה פנה (Nerea Pena),

לפני ואחרי:

              

אז בדיוק כמו התספורת של נראה פנה, גם נבחרת ספרד היתה שמחה לחזור בזמן ולשנות הכול. כל עוד אי אפשר לחזור בזמן, פנה תצטרף לחכות שהשיער שלה יצמח בחזרה, ונבחרת ספרד תצטרך לחכות לטורניר הבא. לפנה יש לפחות תירוץ, היא היתה פצועה בעונה שעברה ועוד לא חזרה לעצמה. לנבחרת ספרד אין תירוצים, יש לה סגל עמוק של שחקניות מוכשרות בכל עמדה, היא זכתה במדליית הארד באולימפיאדה, ולא היתה סיבה שתודח כבר בשלב הזה של האליפות.

נראה פנה ידועה לא רק בתספורות גרועות, אלא גם בעוגות הגבינה המחרידות בטעמן שלה. לפני המשחק בין הונגריה לגרמניה, התערבו שתי חברותיה לקבוצה ההונגרית פרנצווארוש, לאורה שטיינבאך הגרמניה וזאצ'יק ההונגריה, שהמפסידה מביניהן תצטרך לאכול את אחת מעוגות הגבינה האלה (זאצ'יק הפסידה). עכשיו גם נבחרת ספרד הפסידה, והשחקניות שלה נידונו לחורף ארוך ללא כדוריד, חורף שאין בו כלום חוץ מעוגת הגבינה הנוראית של פנה. הונגריה לעומת זאת נשארת בתחרות ויכולה להמשיך לחשוב על כדוריד, מדליות ותארים.

שמינית גמר אליפות העולם בכדוריד נשים: פולין - רומניה

 פולין

 

במשחקי הכדורגל באולימפיאדת ברלין 1936, נבחרת שבדיה פגשה את יפן. היפנים הדהימו את השבדים בריצה בלתי פוסקת והתאבדות על כל כדור, מה שגרם לשדר השבדי לקרוא כמה פעמים בתסכול: "יפנים, יפנים, יפנים בכל מקום", משפט שהפך לקאלט בשבדיה. אחרי מוקדמות מונדיאל 2013 בכדוריד, שבהן שבדיה פגשה את פולין, לא יהיה מפתיע אם השבדים יחליפו את המשפט ל"ווֺיטאס, וויטאס, ווֺיטאס בכל מקום". אלינה וויטאס (Wojtas) הפולניה הובילה את נבחרתה לניצחון גדול ומפתיע, כשהיא כובשת תשעה שערים ונמצאת בכל מקום על המגרש.

 

                    

וויטאס המקשרת, שמתנשאת לגובה של 1.91 מ' וסימן ההיכר שלה הוא העלאת שרוול החולצה מעל הכתף,  מובילה את נבחרתה גם בטורניר הזה. וויטאס מתבלטת בזריקה אימתנית בהתקפה, כשהחיסרון שלה הוא דווקא הגנה רכה יחסית. שאר נבחרתה מוכשרת פחות ומציגה בעיקר לחימה, לצד כמה שחקניות טובות כמו קרולינה קודלאץ וקינגה ביזדרה.

רומניה

 

הקבוצה הרומנית באיה מארה הרשימה העונה בליגת האלופות, כשאמנם לא הצליחה להעפיל לשלב המרכזי, אך נתנה הצגות גדולות נגד הייפו ותורינגר, עם קהל נהדר ומשחק מהיר. נבחרת רומניה מזכירה את באיה מארה, עם אותם יתרונות של אוהדים שמגיעים לכל מקום ושחקניות שרצות לכל מקום, החטאות בסיטונות של זריקות 7 והגנה רכה מדי לפעמים. זה לא מפתיע, כי נבחרת רומניה מתבססת על שחקניות באיה מארה, ובראשן השוער פאולה אונגוראנו והקיצונית ימנית אדריאנה "אדה" נצ'יטה. היתרון של הנבחרת הוא שיש לה גם שחקניות חזקות מקבוצות נוספות, ובראשן הפיבוטית הקשוחה אואנה מנאה (Manea) מקרים לובליאנה והמרכזת הנפלאה כריסטינה נאגו (Neagu), המנהיגה של הקבוצה הזאת ושל כל קבוצה שהיא נמצאת בה. נאגו סבלה מפציעה בעונה שעברה והעונה חוזרת לעצמה בהדרגה, כשהיא סובלת מכאבים שמונעים ממנה להיות אחת השחקניות הטובות בעולם, כפי שהיתה לפני הפציעה. היא עדיין השחקנית החשובה ביותר של הנבחרת, והיכולת של רומניה לזכות במדליה תלויה הרבה בה.

 



 

המשחק

רומניה, מוכשרת, מנוסה ועמוקה יותר, עם אלפי אוהדים ביציע ועם ניצחון מרשים על הונגריה בשלב הבתים, מועמדת לניצחון. פולין, שהפסידה לספרד ונורבגיה במשחקים צמודים בבית המוקדם, הוכיחה שהיא יכולה להקשות על כל נבחרת. רומניה אמורה לנצח אבל רק אחרי משחק מעניין ופתוח.

ליגת כדוריד נשים: מכבי פ"ת - הפועל אשדוד 18-24, מכבי ראשל"צ - מכבי ארזים ר"ג 24-26

כשמכבי פ"ת משחקת רע, היא הקבוצה הכי מדכאת בארץ. אבל כשמכבי פ"ת משחקת טוב, היא הקבוצה הכי מלהיבה בארץ. היום, בדיוק כמו בתיקו נגד מכבי ראשל"צ, היא היתה מלהיבה. לפני שבועיים היא הובסה בר"ג כשהיא לא עושה בכלל תנועה על המגרש. היום נראה שהיא אימצה את הסלוגן שבשלטים בכניסה לעיר, "פתח תקווה: עיר של קצב, שינוי ותנועה", והפתיעה עם מתפרצות (בעיקר בזכות המהירות של מס' 15, עדי, והמסירות של חברותיה לקבוצה), ועם משחק סבלני בהתקפה. המחצית הראשונה הסתיימה ב-4-15 לפ"ת, בשניה אשדוד קצת חזרה לאחר שכוכבת פ"ת, חן, נפצעה ויצאה לקבל טיפול, אבל היא חזרה ואיתה חזר גם היתרון הברור של פ"ת. כל זה למרות שיפוט חד-צדדי שכמעט הזכיר את השיפוט השבוע במשחק ה-EHF Cup בין זומימאק המקדונית לארהאוס הדנית.

גם ביציעים היתה אווירה טובה. המגרש בפ"ת הוא היחיד חוץ מהרצליה שבו אפשר לשמוע מהצופים מחיאות כפיים למהלכים יפים (אולי גם באשדוד ובקרית אונו, לא ביקרתי שם עדיין). סוף סוף יכולתי להצטרף למחיאות כפיים לשחקניות בלי להיראות כמו הטיפוס המפוקפק שיושב לבד ביציע ומוחא כפיים. כמובן שלמען בטיחות הצופים, הצופים מפ"ת ישבו ביציע נפרד מהצופה האחת שהגיעה מאשדוד, למרות שהיא לא נראתה מסוכנת במיוחד. לצערה גם שחקניות אשדוד לא נראו מסוכנות במשחק.

מההיכל העירוני בפתח תקווה עשיתי את דרכי לבית מכבי בראשל"צ, כדי להספיק לראות את המחצית השניה שם בין מכבי ראשל"צ למכבי ארזים רמת גן. ככל הנראה הפסדתי דרמה גדולה במחצית הראשונה, שאם הבנתי נכון כללה נטישה של שוערת ראשל"צ. למחצית השניה ראשל"צ עלתה ביתרון 10-11 ועם שחקנית שדה בתור שוערת. לר"ג מצידה יש כל כך הרבה צרות שבכלל אין לה מספיק שחקניות כדי שמישהי מהן תנטוש. אחרי שבשבוע שעבר נגד חולון היא שיחקה בלי ארבע שחקניות נעדרות, הפעם היא נאלצה לשחק עם השוערת דניאל בורנובסקי בתור שחקנית שדה. אז ראשל"צ שיחקה עם שחקנית שדה בתור שוערת, ר"ג עם שוערת בתור שחקנית שדה, חבל שאי אפשר היה להחליף ביניהן.

מצד שני, בורנובסקי הוכיחה שהיא טובה גם בתור קיצונית ולא רק בתור שוערת. לקראת הסיום, הגנה טובה שלה על קרן בן הרוש, בתוספת שני שערים ואסיסט, כמעט הביאה למהפך מדהים בתוצאה אחרי שראשל"צ כבר הובילה ביתרון משמעותי. בסוף זה לא הספיק וראשל"צ ניצחה, במשחק שהיה מהיר ואטרקטיבי. בשני משחקים קודמים בחרתי בבורנובסקי כמצטיינת המשחק בתור שוערת, הפעם אני בוחר בה כמצטיינת המשחק בתור שחקנית שדה. לא בטוח שהיא היתה טובה יותר מאחרות, אבל מגיע לה בזכות היכולת הטובה בתפקיד המפתיע שלה.

ושתי שאלות שאשמח לקבל תשובה עליהן:

1. למה כל פעם בפ"ת עוצרים את השעון בדקה האחרונה ולא מראים את הזמן רץ?

2. חצי דקה לסיום בראשל"צ, ראשל"צ מובילה בנקודה והכדור אצלה. מה גרם למאמן של ר"ג לצעוק לשחקניות "לאט, לאט" במצב הזה?

אליפות העולם בכדוריד נשים: בית א', נבחרת מונטנגרו

כמו שאולי שמתם לב אם קראתם את הפתיח לבלוג שלי, האולימפיאדה היא הטורניר שגרם לי להתאהב בכדוריד נשים. מה שלא כתבתי הוא שנבחרת מונטנגרו היא הנבחרת שגרמה לי להתאהב בו.

מונטנגרו הגיעה לגמר האולימפיאדה, שבו הפסידה לנורבגיה האימתנית. בהתקפה האחרונה של נורבגיה המשחק כבר היה גמור, ושחקניות מונטנגרו נעמדו על קו השש ומחאו כפיים לנורבגיות במחווה ספורטיבית שלא רואים הרבה כמוה. מונטנגרו כבשה לבבות רבים במחווה הזאת ובמשחק הזה. נבחרת של ספורטאיות אמיתיות, נחושות, חכמות, ובעיקר - יודעות גם להפסיד בכבוד.

ביורו 2013 בסרביה, חצי שנה אחרי האולימפיאדה, מונטנגרו הוכיחה שהיא יודעת גם לנצח. למרות הפרישה של בויאנה פופוביץ', אחת השחקניות הגדולות בכל הזמנים, מונטנגרו זכתה ביורו, כשהיא מנצחת בגמר דרמטי את נורבגיה אחרי שתי הארכות. כדי לעכל את גודל ההישג: נורבגיה זכתה ביורו ארבע פעמים ברציפות לפני הטורניר הזה.

אותה זכייה ביורו היתה מרשימה כל כך, שנכתבו עליה אפילו כתבות טובות בעיתונות הישראלית: אחת של אלעד זאבי בהארץ, השניה של ניר שועלי במעריב. בכתבות הוזכר כמובן שמונטנגרו היא מדינה של 650,000 תושבים בלבד, מה שהופך את ההישג של הכדורידניות למרשים במיוחד. למרות זעירותה של המדינה, מונטנגרו תגיע הפעם לטורניר בתור אחת הפייבוריטיות הגדולות לזכייה. אלה לא רק הכסף באולימפיאדה והזהב ביורו, אלא גם אלפי האוהדים שיגיעו ממונטנגרו לסרביה הסמוכה, והשיפור העקבי ביכולתן של השחקניות הצעירות. למונטנגרו יש שחקניות אדירות כמעט בכל עמדה: קתרינה בולאטוביץ', עם 1.86 מטר ויד שמאל אדירה, היא אולי השחקנית הטובה בעולם כיום; מילנה קנזביץ' נכנסה לנעליה הגדולות של בויאנה פופוביץ' ביורו, ולמרות פציעה טורדנית מתחילת העונה, היא אמורה להיות חלק חשוב בנבחרת. חוץ מזה היא השחקנית האהובה עליי בעולם; מַיידָה מהמדוביץ' היא אחת המגנות הטובות בעולם; סוניה בָּריָיקטָרוֺביץ' היא שוערת מצוינת למרות השם המסובך לביטוי שלה; ובאגף ימין יש למונטנגרו שתיים מהקיצוניות הימניות הטובות בעולם, יובנקה "יוקה" רדיצ'ביץ' ורדמילה פטרוביץ'.

ההתנהגות המופתית של שחקניות מונטנגרו על המגרש מייצגת את אופיין של השחקניות גם בחייהן הפרטיים. קנזביץ', כוכבת גדולה, הצהירה שהיא מעדיפה להישאר בקבוצתה בודוצ'נוסט ולא לעזוב לקבוצה אחרת גם אם תרוויח שם יותר כסף. בריאיון לעיתון סיפרה שהיא מעדיפה ג'ינסים על שמלות יוקרתיות, והבילוי האהוב עליה הוא להישאר בבית ולבלות עם אחייניה וקרובי משפחתה. גם מהמדוביץ' מספרת שהיא מעדיפה לבלות עם בן זוגה בבית ועל חוף הים ולא לצאת למועדונים יוקרתיים. יובנקה רדיצ'ביץ' יכולה לכבוש את כולם עם החיוכים שלה, ומגבשת כל קבוצה בתוך שניות - היא שיחקה בשנתיים האחרונות בשתי קבוצות של "גלאקטיקאס", ורדאר וגיור, קבוצות מלאות בכוכבות ובאגו, והאישיות שלה מנעה כל סיכוי למריבות פנימיות. גיור זכתה איתה בליגת האלופות בעונה שעברה, ורדאר סקופייה הגיעה העונה לשלב הבתים המרכזי. שווה לראות אותה משחקת ולו רק בשביל הפרצופים שהיא עושה כל הזמן. החיסרון היחיד שלה הוא שהיא אוהדת ברצלונה בכדורגל.

קתרינה בולאטוביץ' היא אולי פרימדונה שאוהבת שקבוצות מחזרות אחריה (וגם מרוויחה כ-150,000 יורו לעונה, יותר מכל שחקנית כדוריד אחרת), ורדמילה פטרוביץ' נהנית לפרסם תמונות מלאות איפור שלה בפייסבוק והתחתנה השנה עם מיליונר (זאת הסיבה שהיא החליפה את שם משפחתה מ"מילייאניץ'" ל"פטרוביץ'"), אבל כשהן על המגרש הן משחקות בנחישות יותר מכולן. בולאטוביץ' היתה השחקנית שגרמה לי להתאהב בכדוריד, והתנועה ללא כדור של פטרוביץ' צריכה להילמד בכל בתי הספר לכדוריד.

מונטנגרו תשחק בבית א' עם הולנד, דרום קוריאה, צרפת, קונגו והרפובליקה הדומיניקנית. היא אמורה לסיים אותו במקום הראשון, וביחד עם נורבגיה היא אחת המועמדות לסיים את הטורניר כולו במקום הראשון.  

אליפות העולם בכדוריד נשים: בית ב', נבחרת דנמרק

מתוך ריאיון עם לין יורגנסן, אחת מכוכבות נבחרת דנמרק:

"מתי התחלת לשחק כדוריד?

בגיל 3.5.

שאר בני המשפחה שלך גם משחקים כדוריד?

כן. אחותי קמילה משחקת בליגה הראשונה, ושני האחים הגדולים שלי, יאן וקן, היו בנבחרת הלאומית [בן דודה לארס שיחק בנבחרת גם הוא].

יש לך תחביבים חוץ מכדוריד?

לא.

מה עושה לך מצב רוח טוב?

לנצח משחק כדוריד.

מה המקצוע האהוב עלייך בבית הספר?

אין כזה."

 

כן, בדנמרק לוקחים ברצינות את הכדוריד שלהם, ולין יורגנסן בת ה-23 היא דוגמא טובה. הריאיון התקיים לפני שבע שנים, כשהיתה בת 16. אולי מאז היא הספיקה לפתח כמה תחביבים חדשים, מה שבטוח זה שהיא עדיין הולכת ומשתפרת בכדוריד. היא כבר הספיקה לזכות בשתי אליפויות עם מיטיילנד, לשחק 76 פעמים במדי נבחרת דנמרק, ולקבל את תואר "הקיצונית הימנית הטובה ביותר" באליפות העולם האחרונה בברזיל. העונה היא הובילה את מיטיילנד לניצחונות על בודוצ'נוסט ופרנצווארוש בליגת האלופות, עם סיכוי מצוין להגיע לפיינל פור.

 

 

בספר המצוין "מצוינים", מלקולם גלדוול גילה שבנבחרות ספורט רבות, רוב השחקנים נולדו בתחילת השנה. בדיקה מראה שלמי שנולד בתחילת השנה יש יותר סיכוי להצטיין בספורט, וגם בלימודים, מאשר למי שנולד בסוף השנה. הסיבה היא פשוטה: הילדים הגדולים יותר בגיל הם גם גדולים יותר פיסית ומנטלית. לין יורגנסן מוכיחה שאפשר להצטיין גם אם את הצעירה ביותר בשכבת הגיל שלך. היא נולדה ב-31/12 ב-21:59, ותמיד היתה הצעירה ביותר בקבוצות הנוער שבהן שיחקה. זה לא הפריע לה להצטיין בכל אחת מהן (למעשה, נבחרת דנמרק כולה היא הוכחה שהתיאוריה של גלדוול לא תמיד עובדת, כשיותר ממחצית מהשחקניות בה נולדו בין ספטמבר לדצמבר).

יורגנסן היא כמובן לא השחקנית הטובה היחידה בנבחרת דנמרק, ואולי אפילו לא הטובה ביותר. ביחד איתה יש כוכבות כמו סטינה יורגנסן, אן גרטה נורגרד, טרינה אוסטרגרד ואחרות. מבחינה התקפית דנמרק היא נבחרת נהדרת. הבעיה שלה היא בהגנה, ובעיקר בשער. לדנמרק אין שוערת ברמה גבוהה באמת, והיחידה שמתקרבת לכך, סנדרה טופט, פצועה ולא תשחק. בלעדיה גם יהיה פחות מעניין, וכנראה לא נראה שוערות שבועטות במי שמרגיזה אותן.

דנמרק תשחק בבית ב' הקל יחסית. עם ברזיל החזקה למדי ועם סרביה המארחת, ועם יפן, סין ואלג'יריה, שהן לא מלביאות הכדוריד. זה אמור להספיק כדי לעלות לשמינית הגמר, שם דנמרק תפגוש יריבה חזקה מבית א' למשחק צמוד. דנמרק לא מועמדת לזכייה בתואר, אבל מסוגלת לשחזר את ההישג מברזיל 2011 עם הגעה לחצי הגמר.

מכבי רמת גן - מכבי פתח תקווה 13-23

במשחק הבית הראשון של רמת גן היו 15 צופים, אם כי עשרה מתוכם היו שחקני קטרגל שהגיעו בטעות שעה לפני הזמן. אתמול היו שלושה צופים. שלושה! אחד מהם הלך בהפסקה, והשני היה קשור לפתח תקווה. כאילו לא מספיק שגם ככה במשחקי כדוריד נשים אני תמיד בחרדה שמישהו ישאל אותי "מה טיפוס מפוקפק כמוך עושה במקום נחמד כזה?".

חבל, כי לרמת גן יש קבוצה סימפטית שראויה ליותר מצופה מפוקפק אחד. אבל מי יכול לאהוד קבוצה שקריאת העידוד שלה היא "זִים זִים ארזים"? היא מתחרה עם קריאת העידוד של נבחרת צ'ילה על תואר קריאת העידוד המגוחכת ביותר.

אולי בהשראת היציעים הריקים, השוערת דניאל בורנובסקי החליטה לשמור על השער ריק מכדורים. היא ספגה שלושה שערים בלבד במחצית הראשונה, כשהיא הודפת באכזריות את כל ניסיונות ההבקעה של הפתח תקוואיות (טוב, חוץ משלושה ניסיונות שכן נכנסו, אל תהיו קטנוניים). המחצית הסתיימה ב-3-10 לרמת גן, כשההבדל העיקרי בין הקבוצות הוא שלרמת גן יש את בורנובסקי, ולפתח תקווה אין את בורנובסקי. במחצית השניה היא כבר לא שיחקה, אחרי שהמאמן הרמת גני החליט כנראה שזה לא כוחות כל עוד היא משחקת, ושיחק עם השוערת השניה.

המאמן הפתח תקוואי אמר לשחקניות בהפסקה: "לא יכול להיות שאנחנו לא עושים תנועה." השחקניות הוכיחו לו שזה דווקא כן יכול להיות, והמשיכו לא לעשות תנועה גם במחצית השניה. פ"ת פשוט לא עושה תנועה בלי כדור, וכל ניסיונות ההבקעה שלה הם ניסיונות צפויים מהאמצע. זה לא עובד בדרך כלל, ובטח לא עובד מול חוליית ההגנה המרכזית האימתנית של ארזים. אותה חוליית הגנה רמת גנית, בתוספת צאלה ישמח, חגגה גם בהתקפה. הן החליפו ביניהן מסירות יפות שוב ושוב והביאו לארזים ניצחון קל גם בלי שרית רוטשילד שנעדרה. הן יותר גדולות, יותר חזקות ובעיקר עושות יותר תנועה.

בנות הרצליה - מ.כ. חולון 28-45

היה כיף להיות אתמול בהרצליה. מספר תלת-ספרתי של צופים ביציע, כרוז, מוסיקה, תופים ואפילו בדיקה ביטחונית בכניסה (אין כמו בדיקה ביטחונית כדי להרגיש שאתה מגיע למשחק רציני). התפאורה היתה מוכנה למשחק העונה, גם בנות הרצליה. רק מ.כ. חולון לא היתה מוכנה. שני איבודי כדור בגלל חוסר ריכוז, כבר בשתי ההתקפות הראשונות של המשחק, סימלו את מה שהולך לקרות בהמשך. חולון נראו אדישות, לא ירדו להגנה ולא השאירו תקווה ל-25 אוהדיהן ביציע. אחרי שתי דקות של משחק, במצב של 1-2 להרצליה, אחד האוהדים האלה צעק לשחקניות: "זה לא אבוד, יש עוד הרבה זמן". הצעקה הזאת נשמעה קצת מוגזמת כשנשארו עוד 58 דקות לשחק, אבל הוא כנראה ידע מה הוא אומר. החולוניות איבדו את המשחק עוד לפני שהוא התחיל.

חולון כל כך לא הגיעה למשחק, שבאחת ההתקפות היא שיחקה רק עם חמש שחקניות, כי אחת השחקניות הסתבכה עם הנעליים ואף אחד לא חשב שכדאי להחליף אותה בינתיים.

בדקה האחרונה של המשחק, שחקנית של הרצליה עשתה עבירה על שחקנית חולון, שצעקה עליה בתגובה: "נשמה, דקה אחרונה, מה את דוחפת?" זה היה ההבדל היום בין הרצליה לחולון. הרצליה שיחקה בכל הרצינות עד הדקה האחרונה. חולון הפסיקה לשחק כבר בדקה הראשונה.

מכבי פתח תקווה - מכבי ראשון לציון 25-25

משחק נהדר בפתח תקווה בין שתי הקבוצות שסיימו אחרונות בעונה שעברה, אבל מוכיחות שהן יכולות לספק דרמה ועניין.

לפני כל משחק שתי הקבוצות צועקות את קריאת הקרב שלהן. הפתח תקוואיות היום צעקו כל כך חלש שזה נשמע כמו לחישה ולא כמו צעקה, וככה הן גם שיחקו במחצית הראשונה. ראשל"צ הציבה את עינת סוקולוב כשומרת אישית על כוכבת פ"ת, חן, שנשארה פאסיבית בהתקפות והסתפקה בלכוון את חברותיה לקבוצה. בלי ההשתתפות הפעילה שלה, לפ"ת לא היה מה להציע. לראשל"צ דווקא היה הרבה מה להציע, במשחק קבוצתי מצוין שהבליט תנועה יפה בלי כדור של השחקניות, ניהול משחק חכם של ענת גורנשטיין ויכולת מצוינת של השוערת דבורית איטין.

המחצית השניה היתה סיפור אחר לגמרי. אולי בגלל משפחתה של אחת השחקניות שהתמקמה ביציע ועודדה במחיאות כפיים, אולי בגלל התאמות שעשה המאמן בהפסקה, פ"ת עשתה קאמבק מרשים. משום מה ראשל"צ החליפה את השומרת האישית על חן, והשומרות החדשות שמרו עליה בצורה פחות הדוקה (למרות שאחת מהן ניסתה לשמור עליה גם בזמן זריקת שבע). חן היתה אקטיבית יותר בהתקפה ועצם הנוכחות שלה תרמה למשחק של פ"ת. מי שבלטה מעל כולן היתה עדי כלף, עם מהירות שהראשל"ציות לא הצליחו להתמודד איתה. פ"ת הצליחה להשוות ואף היתה ביתרון מספרי של שש על חמש ואפילו שש על ארבע במשך שתי דקות, אבל דווקא אז היא נתקעה. אולי בגלל הנוכחות של שחקני קבוצת הגברים של פ"ת שהתכוננו לאימון שלהם ולא הפסיקו לתת עצות מבלבלות. 

כשפ"ת עלתה סוף סוף ליתרון סמוך לסיום, זה קרה אחרי מתפרצת מרהיבה שהסתיימה במסירה מצוינת של חן לעדי. ראשל"צ הצליחה להשוות, ובדקה האחרונה, ששוחקה משום מה בלי שעון, הקבוצות לא הצליחו לכבוש.

תיקו במשחק מותח ושתי קבוצות סימפטיות שעושות חשק לראות אותן עוד.    

ליגה לאומית כדוריד נשים: מכבי ארזים ר"ג - מ.כ. חולון 40-15

אם בדורטמונד חשבו שיש להם בעיית פציעות, הם יכולים להסתכל על מכבי ארזים ר"ג ולהבין שמצבם טוב יחסית. שרית רוטשילד נעדרת כבר שלושה משחקים, ויקה גרוזובסקי לא שיחקה היום, צאלה ישמח נפצעה אתמול בלסת והיום נאלצה להסתפק בתפקיד המזכירוּת, והשוערת דניאל בורנובסקי סוחבת פציעה בכתף עוד מהמשחק אתמול, שהיום גרמה לה להתחלף במהלך המחצית הראשונה ולא לחזור יותר לשחק. כששחקנית רמת גנית נוספת קיבלה מכה בפנים ונאלצה לצאת, היה ברור שרמת גן רק תרצה שהמשחק הזה ייגמר.

לצערה של ר"ג, המשחק לא נגמר כל כך מהר. הוא נמשך ונמשך עד שחולון סיימה עם המספר העגול של ארבעים שערים. ר"ג, שבנוסף לפציעות היתה עייפה ממשחק הגביע יום קודם, פשוט לא ירדה להגנה, וחולון חגגה. המצטיינת בחולון היתה אור תורג'מן שהמהירות שלה במתפרצות הביאה לה עוד ועוד שערים, כולל שני שערים מעופפים יפים במיוחד ממסירות של ירדן ברגמן. המחצית הראשונה הסתיימה ב-12-23 לחולון, במחצית השניה האתגר העיקרי של ר"ג היה לשרוד איכשהו עד הסוף. שמונה דקות לסיום, צאלה ישמח צעקה מהמזכירות לחברותיה: "עוד קצת, נשאר רק עוד קצת". היא לא התכוונה ליתרון החולוני, אלא לזמן הקצר שנשאר לרמת גניות העייפות עד שהסיוט ייגמר. 

ביציע היו אפס אוהדי ר"ג ושישה אוהדי חולון, שנהנו לגעור בשופט ("הג'ינג'י הזה תמיד עושה בעיות"). רמת גנים לא קיימים וחולונים עצבנים, הרגשתי כמו במשחק כדורסל טיפוסי של חולוניה בר"ג.  

מכבי ארזים ר"ג - הפועל פ"ת 21-10

הגעתי להיכל "אוהל שם" והופתעתי לגלות מאות אוהדים נוהרים לעבר האולם. כשנכנסתי גיליתי שהגעתי לאולם הלא נכון, ומאות האוהדים היו למעשה חובבי אמנות שהגיעו לראות תערוכת איורים. עזבתי לפני שמישהו ישאל אותי מה בחור מפוקפק כמוני עושה במקום נחמד כזה.

באולם הנכון שמחתי לגלות שאני בכל זאת לא לבד, וכחמישה-עשר צופים נכחו באולם, כמות מכובדת במשחק ליגה. די מהר התגלה שעשרה מתוכם הם בכלל שחקני קטרגל שטעו בשעת האימון שלהם והגיעו שעה לפני הזמן. על המגרש התנהל במחצית הראשונה משחק שקול עם התקפות בינוניות, כששוערת מכבי ארזים, דניאל בורנובסקי, שומרת את קבוצתה במשחק. המחצית הסתיימה בשוויון שבע.

בהיכל "אוהל שם" יש רק חדר הלבשה אחד לנשים, וקבוצת הפועל פ"ת נאלצה להישאר על המגרש בזמן ההפסקה. "ברוכים הבאים לליגה", פתח מאמן פ"ת את נאום המחצית שלו. רציתי להקשיב להמשך, אבל באותו זמן פצחו שחקני הקטרגל ביבבות רמות כשהבינו שיש להם עוד מחצית שלמה לחכות בצד. השחקנים עזבו את האולם, ואני נשארתי אחד מחמשת הצופים היחידים ביציע. ביחד איתי נמצאו מי שהיו כנראה בן זוגה ובתה הקטנה של מספר 2 של פ"ת, טלי, בחורה צעירה שקשורה גם היא לקבוצה מפ"ת, ועוד בחור אחד שבזכותו לא הרגשתי כמו הצופה היחיד שלא ברור מה הוא עושה שם.

אולי בזכות העידוד של משפחתה, שהיוותה 40% מהקהל, טלי שרון הפתח תקוואית היתה המצטיינת של הקבוצה במחצית השניה, עם משחק הגנה מצוין ונחישות בהתקפה. הצטרפו אליה יסמין מקרי במשחק נחוש וקורל דרשן שהצטיינה ביציאה למתפרצות. נראה שהפתח תקוואיות היו זקוקות למחצית אחת כדי להיכנס לעניינים, ובמחצית השנייה הן השאירו את ארזים על שלושה שערים בלבד, גם בזכות יכולת טובה של השוערת, רותם גרשון. לפ"ת יש שוערת נוספת מצוינת, חגית אברמוביץ', ששיחקה היטב דקות רבות במחצית הראשונה, ובמחצית השניה נשארה על הספסל. יהיה מעניין לראות את הרוטציה ביניהן במהלך העונה, שתיהן ראויות להרכב הראשון.

במצב של 10-13 לפ"ת, היא ברחה לר"ג בריצה של 0-8 עד סיום המשחק, וניצחה 10-21.

בר"ג למיטב הבנתי חסרו מספר שחקניות מפתח, מה שמסביר את היכולת הבינונית. פ"ת לעומתה נראתה קבוצה מאומנת היטב, מסודרת בהגנה וחכמה בהתקפה, עם מספר שחקניות מסקרנות, שיכולה לאיים על המקום השלישי בליגה. נראה שהמאמן הפתח תקוואי, שלא מהסס לצעוק במהלך המשחק, עושה עבודה טובה. ארזים, שהחליפה את המאמן הצעקן ביותר בליגה במאמן השקט ביותר בליגה, תצטרך לעבוד קשה בהמשך העונה.