(הברזילאיות חוגגות ומקדישות את התואר לג'סיקה קינטינו, שלא שיחקה באליפות בגלל פציעה.)
מתוך הודעה ועוד הודעה בפורום הכדוריד הבינלאומי handball123:
"שיחקתי כדוריד בברזיל בשנות נעוריי. בזמן האליפות הלאומית (עשרת המחוזות הטובים ביותר משחקים זה נגד זה), היינו צריכות להצמיד את כל המיטות כדי שיהיה מספיק מקום לכולן, כי לא היו מספיק מזרונים בשביל כל הבנות. כשלא שיחקנו, השאלנו את הנעליים שלנו לנערות ממחוזות אחרים שלא היו להן נעליים טובות. [...] התרגלתי לא להתקלח במשך יומיים כי לא היו מים במקלחות.
אני מכירה שחקניות מנבחרת ברזיל שמשחקות כדוריד כי האוניברסיטאות והתיכונים הציעו להן בתמורה מגורים, חינוך ושלוש ארוחות ביום - ולא יותר מזה. הדרך היחידה שלהן להצליח בחיים היתה כדוריד. מי שלא יכלה לקבל מלגה נאלצה לוותר על הכדוריד, כדי להתרכז במבחנים לקבלה לחינוך הציבורי, שבו אין מגמות ספורט.
אין לי מילים להסביר עד כמה הניצחון הזה חשוב לי."
עם תשעה ניצחונות בתשעה משחקים, הניצחון באליפות העולם הוא לא רק חשוב, הוא גם מוצדק מאין כמוהו. ברזיל עמדה בלחץ וניצחה במשחק צמוד וקשוח, 20-22. הנבחרת השניה בלבד מחוץ לאירופה שזוכה באליפות העולם, אחרי דרום קוריאה ב-1995.
לפעמים יש רגעים קטנים שהופכים לגדולים ומכריעים משחקים. היו היום כמה כאלה, שדווקא היו אמורים להכריע את המשחק לטובת סרביה. הראשון היה במצב של 13-16 לברזיל. היתרון של ברזיל הצטמצם מחמישה שערים לשלושה, כשברזיל קיבלה זריקת שבע. השוערת תומאסביץ' עצרה את הזריקה, עצרה את הריבאונד ועצרה את זריקת השבע הנוספת שניתנה לברזילאיות. אחרי שלוש עצירות רצופות כאלה, כשסרביה גם ככה במומנטום ו-19,467 סרבים דוחפים את נבחרתם, הרגע הזה הכניס את סרביה לטירוף ונראה כמו הרגע שיעשה בדיעבד את המהפך. הסרביות הלהוטות עברו להגנה אגרסיבית במיוחד, בסגנוןגארי אולברייט והסופלקסים שלו, וצמצמו לשער אחד בלבד למרות שנותרו בשלב מסוים רק עם ארבע שחקניות שדה בעקבות הרחקות.
דווקא אז הברזילאיות הראו אופי, והזכירו לי את מה שהייתי אמור כבר לדעת: אסור לדבר על אופי כאילו הוא משהו קבוע. הברזילאיות אולי הפסידו בעבר משחקים קשים וצמודים, אבל אולי המשחקים האלה חישלו את האופי שלהן. כמו שאמרה אלכסנדרה נסימנטו בריאיון לגלובו הלילה: "ההפסד ברבע הגמר לספרד במונדיאל הקודם גרם לי לבכות במשך שבוע. הפסדנו בשער אחד בדקה האחרונה. לא הבנו כלום. התחלנו לחשוב שמשהו חסר לנו. באולימפיאדה בלונדון הפסדנו אחרי שהובלנו בשמונה שערים, מה היה חסר לנו כדי להתפתח? קור רוח וניסיון. את התכונות האלה הבאנו איתנו למונדיאל, ביחד עם השמחה הברזילאית."
ביתרון שמצטמצם, מול קהל שיא ביציעים, הברזילאיות נתנו הגנה מצוינת וכבשו שערים מכריעים בכל פעם שהסרביות עמדו לעשות מהפך. דוּדה אמורים אפילו הצליחה לפצוע את צבייץ' בעבירה גסה ולהוציא אותה מהמגרש לכמה דקות. אלה היו הדקות של השחקניות הפחות בולטות של ברזיל: השוערת המחליפה מייארה פסואה (Pessoa), ששהתה בצילה של באבי ארנהרט רוב הטורניר למרות מחצית שניה והארכה אדירה נגד הונגריה, הצילה הצלות גדולות בשער בכל פעם שהסרביות ניסו להשוות. דבורה נונש (Nunes) כבשה שער תוך התפתלות בין ההגנה הסרבית, ואף סחטה זריקת שבע או שתיים. מעל הכול, ברזיל הוכיחה שוב שהיא נבחרת קבוצתית שלא תלויה בשחקנית אחת. נסימנטו כבשה שישה שערים, ואף שחקנית חוץ ממנה לא כבשה יותר מארבעה שערים.
הרגע הגדול השני של המשחק היה שתי דקות לסיום, ביתרון של שער לברזיל, כשברזיל משחקת עם שש שחקניות בלבד אחרי שאמוֺרים הורחקה לשתי דקות. צבייץ' קיבלה כדור חופשייה על קו השש, מסוג המצבים שהפכו אותה לכובשת המצטיינת של סרביה, עם חמישה שערים במאה אחוז הצלחה עד הרגע הזה. דווקא ברגע הזה היא פספסה את השער ואת ההזדמנות להשוות, וברזיל עלתה לאחר מכן ליתרון שני שערים שהבטיח את ניצחונה. צבייץ', למרות ההחטאה, היתה שוב המצטיינת של סרביה. האכזבה היתה סאניה דמיאנוביץ', שכבשה 4 שערים מ-15 זריקות, אחוז הצלחה נוראי. לקיץ' הסתפקה ב-4 שערים מ-7 זריקות ב-35 דקות משחק בלבד, ואולי הפציעה שלה גרמה לה לבלוט פחות מבדרך כלל. למען האמת, אי אפשר להאשים אף אחת בהפסד הסרבי - עם קצת יותר מזל, עם זריקה אחת טובה יותר או עצירה אחת נוספת, סרביה היתה יכולה לנצח. השחקניות המאוכזבות שלה חגגו בסיום את מדליית הכסף, באקט שיהיו אנשים שיקראו לו לוזריות (נדמה לי שבעברית קוראים לאנשים האלה "אוהדי מכבי"), אבל הן ראויות לחגוג טורניר נהדר. מונטנגרו חגגה באולימפיאדה את מדליית הכסף וזה לא הפריע לה לזכות חצי שנה מאוחר יותר באליפות אירופה. אולי גם סרביה תלמד ממונטנגרו ומברזיל, תצבור ניסיון מההפסדים הכואבים בחצי גמר היורו ובגמר אליפות העולם, ותזכה בתארים בטורנירים הבאים, אפילו שהם לא יתקיימו בסרביה.
הברזילאיות היו מספיק טובות כדי להרוויח את הזכות להיקרא רק בכינויים שלהן, כמו כדורגלנים ברזילאים, ולא רק בגלל שככה קצר יותר לכתוב. כך נכתבה השביעייה הפותחת באתרי אינטרנט ברזילאים: Babi; Dara, Duda, Deonise, Alê, Fernanda e Ana Paula. והמחליפות: Mayara, Déborah Hannah, Samira e Dani Piedade. לפני שנתיים, במונדיאל בברזיל, הנבחרת הפסידה ברבע הגמר לספרד לעיני 6000 צופים בלבד, כשחצי אולם נשאר ריק. אולי גם אז קראו להן בשמותיהן הפרטיים, אבל עכשיו כולם כבר יכירו אותן.
לסיום נחגוג עם השיר שאיתו ביקשה Alê, אלכסנדרה נסימנטו, לחגוג:
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=naZgKZOIDhU]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה