המשחק המכריע על המקום השלישי בליגה, שיוביל גם ליתרון הביתיות במשחקי הדירוג 4-3, בהנחה שבאמת יהיו כאלה.
האווירה בבית מכבי בראשון מנומנמת בדרך כלל. לעומת זאת, במשחקים המכריעים נגד קרית אונו ואתמול היתה כמות שיא של שישים צופים, כולל התלמידים של סיוון אוליאל והפריצה המסורתית למגרש בסיום. לא במפתיע, שני המשחקים האלה היו המשחקים הכי טובים העונה של ראשון.
- המשחק היה אגרסיבי מאוד, כראוי למשחק מכריע והכנה טקטית טובה. פ"ת עשתה בחוכמה והציבה את טלי כנען בתור שומרת אישית של קרן בן הרוש, והמשחק של ראשון לא זרם. אחרי עשר דקות היה רק 2-3 לפ"ת, בעשר הדקות הבאות הובקעו שני שערים בלבד. ראשון הפתיעה עם יעל שילדרמן (בהנחה שאני לא טועה והיא מס' 22), שנתנה הגנה מצוינת וגם בלטה בהתקפת ראשון, אם אפשר לקרוא לשלושה שערים בעשרים דקות התקפה. לקראת סוף המחצית אורטל סלם מפ"ת לקחה את העניינים לידיים עם כמה כניסות נחושות. 8-9 לפ"ת בהפסקה.
- במשחק לחוץ מאוד, האדם שנראה הכי לחוץ על המגרש היה יוסי גבע, שהצעקות שלו מהקווים של ראשון הצליחו להלחיץ אפילו אותי. במחצית השניה הוא היה יותר רגוע, ואולי בגלל זה גם השחקניות היו רגועות יותר. או שפשוט שמעתי אותו פחות טוב כי הוא עבר לספסל הרחוק ממני.
- ראשון עלתה ליתרון בתחילת המחצית השניה, רק כדי לראות את עינת גלעדי בדקות טובות עוזרת לפ"ת לעלות ליתרון 13-14. זה היה היתרון האחרון של פ"ת במשחק. ראשון השוותה, ובדקה ה-43 התוצאה היתה עדיין 14-14. גם בדקה ה-46. ואז נכנסה למשחק נוי נחמיאס, רעננה אחרי מנוחה על הספסל. היא הביאה לבריחה של ראשון עם אינטנסיביות, מסירות ושערים בעזרתן האדיבה של חברותיה ניצן כהן וסיוון אוליאל, בתוספת המשחק הגדול של השוערת דבורית איטין, שהצטיינה לאורך כל המשחק ועצרה עצירה גדולה בכל פעם שהקבוצה היתה זקוקה לאחת כזאת.
ראשון עלתה ל-14-16 ול-16-19 בדקה ה-26. נחמיאס הוסיפה עוד שער נהדר בפריצה מאמצע המגרש, והניסיונות של פ"ת לחזור כבר לא הספיקו. 18-20 בסיום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה