אליפות העולם הסתיימה, והגיע הזמן לחזור למשחקי הליגה שלנו. אם כבר לחזור, אין כמו לחזור היישר למשחק של מכבי ראשל"צ, הקבוצה הכי אטרקטיבית בליגה.
החדשות הטובות בתחילת המשחק היו שהיציע המקופל נשאר מקופל, והצופים זכו לשבת על כיסאות פלסטיק נוחים על הפרקט, ממש סמוך למגרש, במקום על המושבים הקשים ביציע הכי לא נוח בארץ. אפילו הצלחתי להחזיר בצורה מדויקת לשחקניות כדור שהתגלגל אלי על הפרקט, במה שהיה כנראה הפעולה הספורטיבית המוצלחת ביותר שלי בעשור האחרון.
כרגיל במשחקים של ראשל"צ, קיבלנו הרבה שערים. פ"ת הובילה במחצית הראשונה ביתרון של ארבעה שערים, עד שראשל"צ התעשתה וסיימה את המחצית ביתרון של שני שערים.
סליחה אם אין לי פרטים מדויקים, אבל רוב המשחק הייתי עסוק בלהפסיד לבתה של מספר 2 של פ"ת, טלי (הבת שלה אמרה לי ששם המשפחה שלהן הוא מעלולה, אבל יש לי הרגשה מוזרה שהיא עבדה עליי), באבן נייר ומספריים, ולא הייתי מרוכז במשחק. הילדה הזאת יודעת לשחק!
במחצית השניה ראשל"צ עלתה ליתרון של 5 ואולי גם 6 שערים, עם יכולת טובה של ניצן כהן. היא היתה המצטיינת גם במשחק נגד מכבי פ"ת, ונראה שהעיר פ"ת כולה לא מסוגלת להתמודד איתה. אולי צריך להוציא לה צו הרחקה מפ"ת.
בעשר הדקות האחרונות פ"ת עשתה קאמבק מרשים עם יכולת מצוינת של יסמין מקרי, וצמצמה עד להפרש של שער אחד חמש דקות לסיום. אולם דווקא אז פ"ת איבדה כדורים, דבורית איטין התעוררה בשער ראשל"צ ועצרה כל כדור, ואורטל סלם התקשתה להבקיע עם יד ימין מאגף ימין. ראשל"צ ברחה בחזרה וניצחה את המשחק.
שחקנית-מאמנת מכבי ראשל"צ, קרן בן הרוש, ראויה למחמאות על הקבוצה האטרקטיבית שהיא בנתה. היום התייצב על הקווים אדם נוסף, שלא הפסיק לצעוק על השחקניות והשופט. אני מקווה שהשחקניות של ראשון נהנו בכל זאת, כמו הצופים שנהנו מהמשחק שלהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה