הייתי צריך אתמול עידוד, ואין דבר מעודד יותר ממשחק של קרית אונו, ועוד דרבי בין הקבוצות האדומות-שחורות של הליגה. המחצית הראשונה היתה קצת מטושטשת, אולי בגלל שהתנגשתי בצורה מביכה בדלת המכונית שלי ונשארתי מטושטש. אשדוד היא קבוצה נחמדה להפליא, מלאה בפוטנציאל שמתישהו עוד יפרוץ, אם כי אולם צ'יינין הוא לא מקום מאיר פנים לפוטנציאלים אורחים שמחפשים מקום לפרוץ.
היתרון אצל קרית אונו הוא שכל פעם יש שחקנית מצטיינת אחרת, אז אף פעם לא משעמם. הפעם ה-MVP היתה רחלי אברהם, בהגנה נהדרת על נוגה שמעוני. במשחקים קודמים של אשדוד ציינתי עד כמה שחקניות מתקשות לשמור על שמעוני, ואברהם עשתה את זה מצוין כשפשוט לא נתנה לה להגיע עם הכדור למצב זריקה. אני עדיין לא מבין מספיק בכדוריד, ולראות את השמירה של אברהם, ובכלל את ההגנה המרכזית של אונו, היה כמו שיעור מזורז באיך לעשות הגנה. גם הכניסה של לאה סטפנוב, שתמיד עושה עבודה סולידית וטובה, עזרה להגנה הזאת. רחלי אברהם בלטה גם בנחישות בהתקפה, כשהמשיכה לתקוף באגרסיביות אפילו כשסבלה מנחת זרוען הכואבת של האשדודיות, מה שקרה לא מעט. דקה לסיום המשחק המאמן דרוקר החליף אותה לכבוד הופעה שהיתה ראויה ל-standing ovation, אם כי אני הסתפקתי בלמחוא כפיים בישיבה, פחדתי שייראה מוזר אם אעמוד פתאום ואמחא כפיים.
עוד אברהם שבלטה היתה שירלי אברהם, שהיציאה שלה למתפרצות החזיקה את אונו במשחק בדקות הפחות טובות של הקבוצה, והיא המשיכה לכבוש גם בדקות בהן אונו ברחה. אם כבר מתפרצות, הרי שחייבים לציין את השוערת לי-אור לנג, במשחק הכי טוב שראיתי ממנה העונה, עם הרבה עצירות מרשימות ומסירות ארוכות מדויקות שהובילו לשערים קלים במתפרצות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה