שתי נבחרות שמעולם לא היו בגמר אליפות העולם. אחת שיודעת שזה הסיכוי הגדול שלה באולם הביתי, אחת שבכלל מתכוננת לאולימפיאדת ריו 2016 ומופתעת להיות כאן. שתי נבחרות שהיו ללא ספק הנבחרות הטובות ביותר בטורניר. היום, 18:15, גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.
תראו אותה, את הפיבוטית דרגנה צְבִייץ' (Cvijic). עם פנים של ילדה וחיוך תמים, היא נראית כמו אחת השחקניות הנחמדות ביותר בכדוריד. אולי זה נכון מחוץ למגרש. על המגרש, עם 95 ק"ג ו-1.85 מטר גובה, היא אחת השחקניות המפחידות ביותר בכדוריד. היא גם אולי השחקנית האלימה ביותר, ידועה בעבודת הרגליים שלה (כלומר, היא אוהבת לבעוט ביריבות), ופותחת כל משחק בעבירה קשה שמזכה אותה בכרטיס צהוב ואת היריבה בפחד מתמיד.
צבייץ' היתה ידועה עד עכשיו בעיקר באלימות שלה. אחרי הטורניר הזה, היא ידועה גם בזכות הכישרון ההתקפי. כאשר כל חברותיה נראו משותקות ברבע הגמר נגד נורבגיה, והכוכבות לקיץ' ודמיאנוביץ' החטיאו זריקות שבע, צבייץ' לקחה אחריות. שלוש זריקות שבע מדויקות מול השוערת הטובה בעולם, ועוד חמישה שערים במאה אחוז מהשדה, החזירו את סרביה למשחק. שאר השחקניות יכולות לרעוד מגודל המעמד, צבייץ' לא פוחדת מכלום. היא לא פחדה לפני שנתיים, כשתושבי מונטנגרו כעסו עליה שהיא מעדיפה לשחק בנבחרת סרביה, ותושבי סרביה כעסו עליה בגלל שמועות כוזבות שהיא מתכננת לשחק בנבחרת מונטנגרו. היא גם לא נעלבה השבוע, כששדר נורבגי אמר עליה: "בגובה 1.85 מטר, היא לא פספסה ארוחה מאז שנולדה לפני 23 שנים", ועורר סערה גדולה בנורבגיה ובסרביה. את צבייץ' הדברים האלה לא מעניינים. הדבר היחיד שמעניין אותה זה לנצח, וזה מה שהיא מתכוונת לעשות גם בגמר. טוב, זה ולהרביץ ליריבות.
כל הכרטיסים לגמר נמכרו, ו-19,500 אוהדים סרבים יעודדו את צבייץ' וחברותיה. הקפטנית אנדראה לקיץ' כתבה בבלוג שלה (בסרבית) אחרי רבע הגמר: "כשאני נזכרת איך היינו משחקות באולמות ריקים או חצי ריקים לפני 200 צופים, מתוכם 150 בני משפחה וחברים, וחושבת על 16,000 הצופים שהיו אתמול באולם... ההרגשה נפלאה." אפשר להבין את חשיבות הטורניר בשבילה: "כל שנות האימונים שלי מתנקזות למשחק אחד. אני לא יכולה להסביר את הגאווה שלי בקבוצה ובשחקניות." לצידה בקו האחורי תשחק כרגיל סאניה דמיאנוביץ', עוד אחת ממצטיינות הטורניר, כששתיהן מדורגות במקום הרביעי בטבלת המבקיעות המצטיינות. דמיאנוביץ' משחקת מתחילת הטורניר עם פציעה טורדנית בברך, אבל למרות הסיכון היא ממשיכה לשחק למען נבחרתה. זה גם מה שתעשה לקיץ' במשחק, אחרי שנפצעה בחצי הגמר ועברה טיפולים אינטנסיביים כדי להיות כשירה לגמר. צבייץ', דמיאנוביץ' ולקיץ' מהוות את מרכז הקבוצה הסרבית ביחד עם השוערת קתרינה תומאסביץ', שנחשבה לשוערת בינונית לפני הטורניר, ובינתיים היא השוערת הטובה ביותר בו עם אחוזי עצירות מדהימים. האגפים הם נקודת החולשה של הסרביות והיתרון של ברזיל.
ברזיל ניצלה את היתרון באגפים במשחק בין שתי הנבחרות בשלב הבתים. היא ניצחה 23-25, כשעשרה שערים שלה מגיעים מהאגפים. חמישה מתוכם של הקיצונית הימנית אלכסנדרה נסימנטו (Nascimento), השלישית בטבלת המבקיעות המצטיינות. בניגוד לסרביה, שמתבססת על הכוכבות שלה, לברזיל יש נבחרת מאוזנת יותר, עם שחקניות טובות בכל עמדה: בנוסף לנסימנטו, אולי הקיצונית הימנית הטובה בעולם, משחקות בה שחקניות מצליחות כמו אדוארדה "דוּדה" אַמוֺרים (Amorim) הגבוהה והחזקה שזכתה בליגת האלופות עם גיור, המרכזת אנה רודריגז, דאוניס קבאליירו, פרננדה דה סילבה והקפטנית פביאנה "דארה" דיניז. האיזון בסגל מהווה יתרון, כשכל שחקנית יכולה לבלוט, וגם חיסרון, כאשר צריך שחקנית שתיקח אחריות. בברזיל לא תמיד יש מי שתיקח אחריות, וזה בלט במשחק נגד הונגריה ובמשחקים של הקבוצה האוסטרית הייפו, שרוב השחקניות של ברזיל משחקות בה (כמדיניות, ברזיל משתפת פעולה עם הייפו כדי שהשחקניות הברזילאיות יקבלו ניסיון באירופה, ומאמן ברזיל, הדני מורטן סובאק, מאמן גם את הייפו). כשהמצב קשה, הקהל לוחץ והיריבה במומנטום, לברזילאיות לא תמיד יש תשובה. מצד שני, באליפות הזאת תמיד היתה להן תשובה, גם אחרי שתי הארכות נגד הונגריה, והן מגיעות לגמר עם מאזן מושלם של ניצחונות בכל המשחקים.
("דנמרק כבר מאחורינו. עכשיו חסר רק התואר")
מי שתמיד נמצאת שם בשביל ברזיל היא השוערת ברברה ארנהרט, שהעונה עשתה את הקפיצה משוערת טובה לשוערת מעולה. שחקניות הקבוצה הרומנית באיה מארה לא ישכחו את המשחק שלהן נגד קבוצתה הייפו, שבו היא היתה פשוט בלתי ניתנת להכנעה, כולל חמש עצירות של זריקות שבע. משחק דומה היא הציגה בחצי הגמר שלשום נגד דנמרק, כשהדניות נראו חסרות אונים מולה. הדנית קריסטיאנסן תיארה זאת היטב: "ארנהרט עקרה לנו את השיניים". ביומיים האחרונים היא קיבלה 2000 לייקים חדשים בדף הפייסבוק שלה. ברברה, או "באבי" (Babi) כפי שמכנים אותה, איבדה את אמה לפני שלושה חודשים בגלל מחלת הסרטן. היא מספרת שעדיין לא התאוששה, אבל משפחתה וחבריה תמכו בה כדי שתוכל להמשיך. "אני יודעת שהיא מסתכלת עליי מלמעלה", היא אומרת על אמה, ואולי זה מה שמעניק לה את היכולת להתעלות בחודשים האחרונים.
אחת המצטיינות בחצי הגמר נגד דנמרק היתה הפיבוטית דני פיידדה (Piedade). בגיל 34, היא יודעת שזה עשוי להיות הטורניר הגדול האחרון שלה, אם כי היא מקווה להגיע גם לאולימפיאדת ריו 2016, המטרה הגדולה של הברזילאיות. פיידדה כמעט לא הגיעה אפילו לאליפות העולם הזאת. לפני שנה, במשחק של קבוצתה הסלובנית קרים, היא הרגישה לפתע מטושטשת, איבדה את התחושה ברגליים והתעלפה. היא התעוררה משותקת בבית החולים, שם התברר לה שהיא עברה שבץ. בהתאוששות מופלאה, פיידדה חזרה לעצמה ולמגרשים, ואמנם לא באותו כושר של לפני השבץ, היא עדיין שחקנית משמעותית בנבחרת הברזילאית.
אנדראה לקיץ' מרגישה שכל האימונים בחייה היו הכנה ליום הזה. דאוניס קבאליירו עזבה את ביתה ומשפחתה בגיל 15 כדי להתאמן בכדוריד. כמוהן, כל השחקניות בגמר יודעות שזה הרגע שאליו התכוננו כל חייהן, משחק אחד, הזדמנות אחת לעשות היסטוריה. גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.
תראו אותה, את הפיבוטית דרגנה צְבִייץ' (Cvijic). עם פנים של ילדה וחיוך תמים, היא נראית כמו אחת השחקניות הנחמדות ביותר בכדוריד. אולי זה נכון מחוץ למגרש. על המגרש, עם 95 ק"ג ו-1.85 מטר גובה, היא אחת השחקניות המפחידות ביותר בכדוריד. היא גם אולי השחקנית האלימה ביותר, ידועה בעבודת הרגליים שלה (כלומר, היא אוהבת לבעוט ביריבות), ופותחת כל משחק בעבירה קשה שמזכה אותה בכרטיס צהוב ואת היריבה בפחד מתמיד.
צבייץ' היתה ידועה עד עכשיו בעיקר באלימות שלה. אחרי הטורניר הזה, היא ידועה גם בזכות הכישרון ההתקפי. כאשר כל חברותיה נראו משותקות ברבע הגמר נגד נורבגיה, והכוכבות לקיץ' ודמיאנוביץ' החטיאו זריקות שבע, צבייץ' לקחה אחריות. שלוש זריקות שבע מדויקות מול השוערת הטובה בעולם, ועוד חמישה שערים במאה אחוז מהשדה, החזירו את סרביה למשחק. שאר השחקניות יכולות לרעוד מגודל המעמד, צבייץ' לא פוחדת מכלום. היא לא פחדה לפני שנתיים, כשתושבי מונטנגרו כעסו עליה שהיא מעדיפה לשחק בנבחרת סרביה, ותושבי סרביה כעסו עליה בגלל שמועות כוזבות שהיא מתכננת לשחק בנבחרת מונטנגרו. היא גם לא נעלבה השבוע, כששדר נורבגי אמר עליה: "בגובה 1.85 מטר, היא לא פספסה ארוחה מאז שנולדה לפני 23 שנים", ועורר סערה גדולה בנורבגיה ובסרביה. את צבייץ' הדברים האלה לא מעניינים. הדבר היחיד שמעניין אותה זה לנצח, וזה מה שהיא מתכוונת לעשות גם בגמר. טוב, זה ולהרביץ ליריבות.
כל הכרטיסים לגמר נמכרו, ו-19,500 אוהדים סרבים יעודדו את צבייץ' וחברותיה. הקפטנית אנדראה לקיץ' כתבה בבלוג שלה (בסרבית) אחרי רבע הגמר: "כשאני נזכרת איך היינו משחקות באולמות ריקים או חצי ריקים לפני 200 צופים, מתוכם 150 בני משפחה וחברים, וחושבת על 16,000 הצופים שהיו אתמול באולם... ההרגשה נפלאה." אפשר להבין את חשיבות הטורניר בשבילה: "כל שנות האימונים שלי מתנקזות למשחק אחד. אני לא יכולה להסביר את הגאווה שלי בקבוצה ובשחקניות." לצידה בקו האחורי תשחק כרגיל סאניה דמיאנוביץ', עוד אחת ממצטיינות הטורניר, כששתיהן מדורגות במקום הרביעי בטבלת המבקיעות המצטיינות. דמיאנוביץ' משחקת מתחילת הטורניר עם פציעה טורדנית בברך, אבל למרות הסיכון היא ממשיכה לשחק למען נבחרתה. זה גם מה שתעשה לקיץ' במשחק, אחרי שנפצעה בחצי הגמר ועברה טיפולים אינטנסיביים כדי להיות כשירה לגמר. צבייץ', דמיאנוביץ' ולקיץ' מהוות את מרכז הקבוצה הסרבית ביחד עם השוערת קתרינה תומאסביץ', שנחשבה לשוערת בינונית לפני הטורניר, ובינתיים היא השוערת הטובה ביותר בו עם אחוזי עצירות מדהימים. האגפים הם נקודת החולשה של הסרביות והיתרון של ברזיל.
ברזיל ניצלה את היתרון באגפים במשחק בין שתי הנבחרות בשלב הבתים. היא ניצחה 23-25, כשעשרה שערים שלה מגיעים מהאגפים. חמישה מתוכם של הקיצונית הימנית אלכסנדרה נסימנטו (Nascimento), השלישית בטבלת המבקיעות המצטיינות. בניגוד לסרביה, שמתבססת על הכוכבות שלה, לברזיל יש נבחרת מאוזנת יותר, עם שחקניות טובות בכל עמדה: בנוסף לנסימנטו, אולי הקיצונית הימנית הטובה בעולם, משחקות בה שחקניות מצליחות כמו אדוארדה "דוּדה" אַמוֺרים (Amorim) הגבוהה והחזקה שזכתה בליגת האלופות עם גיור, המרכזת אנה רודריגז, דאוניס קבאליירו, פרננדה דה סילבה והקפטנית פביאנה "דארה" דיניז. האיזון בסגל מהווה יתרון, כשכל שחקנית יכולה לבלוט, וגם חיסרון, כאשר צריך שחקנית שתיקח אחריות. בברזיל לא תמיד יש מי שתיקח אחריות, וזה בלט במשחק נגד הונגריה ובמשחקים של הקבוצה האוסטרית הייפו, שרוב השחקניות של ברזיל משחקות בה (כמדיניות, ברזיל משתפת פעולה עם הייפו כדי שהשחקניות הברזילאיות יקבלו ניסיון באירופה, ומאמן ברזיל, הדני מורטן סובאק, מאמן גם את הייפו). כשהמצב קשה, הקהל לוחץ והיריבה במומנטום, לברזילאיות לא תמיד יש תשובה. מצד שני, באליפות הזאת תמיד היתה להן תשובה, גם אחרי שתי הארכות נגד הונגריה, והן מגיעות לגמר עם מאזן מושלם של ניצחונות בכל המשחקים.
("דנמרק כבר מאחורינו. עכשיו חסר רק התואר")
מי שתמיד נמצאת שם בשביל ברזיל היא השוערת ברברה ארנהרט, שהעונה עשתה את הקפיצה משוערת טובה לשוערת מעולה. שחקניות הקבוצה הרומנית באיה מארה לא ישכחו את המשחק שלהן נגד קבוצתה הייפו, שבו היא היתה פשוט בלתי ניתנת להכנעה, כולל חמש עצירות של זריקות שבע. משחק דומה היא הציגה בחצי הגמר שלשום נגד דנמרק, כשהדניות נראו חסרות אונים מולה. הדנית קריסטיאנסן תיארה זאת היטב: "ארנהרט עקרה לנו את השיניים". ביומיים האחרונים היא קיבלה 2000 לייקים חדשים בדף הפייסבוק שלה. ברברה, או "באבי" (Babi) כפי שמכנים אותה, איבדה את אמה לפני שלושה חודשים בגלל מחלת הסרטן. היא מספרת שעדיין לא התאוששה, אבל משפחתה וחבריה תמכו בה כדי שתוכל להמשיך. "אני יודעת שהיא מסתכלת עליי מלמעלה", היא אומרת על אמה, ואולי זה מה שמעניק לה את היכולת להתעלות בחודשים האחרונים.
אחת המצטיינות בחצי הגמר נגד דנמרק היתה הפיבוטית דני פיידדה (Piedade). בגיל 34, היא יודעת שזה עשוי להיות הטורניר הגדול האחרון שלה, אם כי היא מקווה להגיע גם לאולימפיאדת ריו 2016, המטרה הגדולה של הברזילאיות. פיידדה כמעט לא הגיעה אפילו לאליפות העולם הזאת. לפני שנה, במשחק של קבוצתה הסלובנית קרים, היא הרגישה לפתע מטושטשת, איבדה את התחושה ברגליים והתעלפה. היא התעוררה משותקת בבית החולים, שם התברר לה שהיא עברה שבץ. בהתאוששות מופלאה, פיידדה חזרה לעצמה ולמגרשים, ואמנם לא באותו כושר של לפני השבץ, היא עדיין שחקנית משמעותית בנבחרת הברזילאית.
אנדראה לקיץ' מרגישה שכל האימונים בחייה היו הכנה ליום הזה. דאוניס קבאליירו עזבה את ביתה ומשפחתה בגיל 15 כדי להתאמן בכדוריד. כמוהן, כל השחקניות בגמר יודעות שזה הרגע שאליו התכוננו כל חייהן, משחק אחד, הזדמנות אחת לעשות היסטוריה. גמר אליפות העולם, סרביה - ברזיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה