היה כיף להיות אתמול בהרצליה. מספר תלת-ספרתי של צופים ביציע, כרוז, מוסיקה, תופים ואפילו בדיקה ביטחונית בכניסה (אין כמו בדיקה ביטחונית כדי להרגיש שאתה מגיע למשחק רציני). התפאורה היתה מוכנה למשחק העונה, גם בנות הרצליה. רק מ.כ. חולון לא היתה מוכנה. שני איבודי כדור בגלל חוסר ריכוז, כבר בשתי ההתקפות הראשונות של המשחק, סימלו את מה שהולך לקרות בהמשך. חולון נראו אדישות, לא ירדו להגנה ולא השאירו תקווה ל-25 אוהדיהן ביציע. אחרי שתי דקות של משחק, במצב של 1-2 להרצליה, אחד האוהדים האלה צעק לשחקניות: "זה לא אבוד, יש עוד הרבה זמן". הצעקה הזאת נשמעה קצת מוגזמת כשנשארו עוד 58 דקות לשחק, אבל הוא כנראה ידע מה הוא אומר. החולוניות איבדו את המשחק עוד לפני שהוא התחיל.
חולון כל כך לא הגיעה למשחק, שבאחת ההתקפות היא שיחקה רק עם חמש שחקניות, כי אחת השחקניות הסתבכה עם הנעליים ואף אחד לא חשב שכדאי להחליף אותה בינתיים.
בדקה האחרונה של המשחק, שחקנית של הרצליה עשתה עבירה על שחקנית חולון, שצעקה עליה בתגובה: "נשמה, דקה אחרונה, מה את דוחפת?" זה היה ההבדל היום בין הרצליה לחולון. הרצליה שיחקה בכל הרצינות עד הדקה האחרונה. חולון הפסיקה לשחק כבר בדקה הראשונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה