במשחק הבית הראשון של רמת גן היו 15 צופים, אם כי עשרה מתוכם היו שחקני קטרגל שהגיעו בטעות שעה לפני הזמן. אתמול היו שלושה צופים. שלושה! אחד מהם הלך בהפסקה, והשני היה קשור לפתח תקווה. כאילו לא מספיק שגם ככה במשחקי כדוריד נשים אני תמיד בחרדה שמישהו ישאל אותי "מה טיפוס מפוקפק כמוך עושה במקום נחמד כזה?".
חבל, כי לרמת גן יש קבוצה סימפטית שראויה ליותר מצופה מפוקפק אחד. אבל מי יכול לאהוד קבוצה שקריאת העידוד שלה היא "זִים זִים ארזים"? היא מתחרה עם קריאת העידוד של נבחרת צ'ילה על תואר קריאת העידוד המגוחכת ביותר.
אולי בהשראת היציעים הריקים, השוערת דניאל בורנובסקי החליטה לשמור על השער ריק מכדורים. היא ספגה שלושה שערים בלבד במחצית הראשונה, כשהיא הודפת באכזריות את כל ניסיונות ההבקעה של הפתח תקוואיות (טוב, חוץ משלושה ניסיונות שכן נכנסו, אל תהיו קטנוניים). המחצית הסתיימה ב-3-10 לרמת גן, כשההבדל העיקרי בין הקבוצות הוא שלרמת גן יש את בורנובסקי, ולפתח תקווה אין את בורנובסקי. במחצית השניה היא כבר לא שיחקה, אחרי שהמאמן הרמת גני החליט כנראה שזה לא כוחות כל עוד היא משחקת, ושיחק עם השוערת השניה.
המאמן הפתח תקוואי אמר לשחקניות בהפסקה: "לא יכול להיות שאנחנו לא עושים תנועה." השחקניות הוכיחו לו שזה דווקא כן יכול להיות, והמשיכו לא לעשות תנועה גם במחצית השניה. פ"ת פשוט לא עושה תנועה בלי כדור, וכל ניסיונות ההבקעה שלה הם ניסיונות צפויים מהאמצע. זה לא עובד בדרך כלל, ובטח לא עובד מול חוליית ההגנה המרכזית האימתנית של ארזים. אותה חוליית הגנה רמת גנית, בתוספת צאלה ישמח, חגגה גם בהתקפה. הן החליפו ביניהן מסירות יפות שוב ושוב והביאו לארזים ניצחון קל גם בלי שרית רוטשילד שנעדרה. הן יותר גדולות, יותר חזקות ובעיקר עושות יותר תנועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה