[רשומה מה-5/4, הועברה לכאן מהבלוג הקודם]
לפני המשחק קראו לו "המשחק הראשון בגמר הפלייאוף". אחרי המשחק אפשר לקרוא לו "המשחק של נטלי ברטו". חולון התרכזה בהגנה על שיר וקרט (שעדיין הצליחה לכבוש לא מעט), וברטו ניצלה את השטח הפנוי כדי לבלוט מההתקפה הראשונה של הרצליה עד הסיום.
לפני המשחק קראו לו "המשחק הראשון בגמר הפלייאוף". אחרי המשחק אפשר לקרוא לו "המשחק של נטלי ברטו". חולון התרכזה בהגנה על שיר וקרט (שעדיין הצליחה לכבוש לא מעט), וברטו ניצלה את השטח הפנוי כדי לבלוט מההתקפה הראשונה של הרצליה עד הסיום.
ברטו הובילה את הרצליה ליתרון 3-11 בדקה ה-15, כשחולון פותחת כהרגלה בצורה חולמנית משהו. חולון לא נשברה, ואחרי שהרצליה החזיקה אותה על שלושה שערים בלבד ב-16 הדקות הראשונות, חולון החזיקה את הרצליה על שלושה שערים בלבד עד סוף המחצית. היא צמצמה עד-11-14 ממסירה על כל המגרש של רוית שושן לעבר המומחית לשערים מרחפים, אור תורג'מן, שכבשה תוך כדי ריחוף באוויר. חולון חזרה למשחק בזכות היכולת המצוינת של ילנה רוזנשטיין ושל עדי בן יעקב באגף, וגם בגלל שהקבוצה התחילה לשמור. אף פעם לא מזיק לשמור. 12-14 להרצליה בהפסקה.
חולון המשיכה לשמור במחצית השניה, אבל בכל פעם שהתקרבה להרצליה, היא סבלה מרגעים קטנים של חוסר ריכוז, כולל ירידה לא טובה להגנה וחילוף של שחקנית באמצע התקפה הרצליינית. להרצליה לא היו רגעים כאלה, היא באה למשחק נחושה והמשיכה להיות מרוכזת גם בדקות הפחות טובות, וניצחה בזכות האופי הקבוצתי הזה.
בזכות האופי, וגם בזכות ברטו. הרצליה עלתה בדקה ה-25 ל-21-26 ממהלך משולב של ברטו-וקרט-לוינקינד. המשחק נראה גמור, אבל חולון הראתה גם היא אופי וחזרה ל-24-26 בדקה ה-25. ואז ברטו, מי אם לא היא, העלתה ל-24-27. חולון כבשה, 25-27. וברטו, שוב היא, העלתה ל-25-28. חולון עוד יצאה להתקפה במצב של 26-28 דקה לסיום, לפני שהשוערת ההרצליינית שחר עידה עצרה זריקה של מוסא והבטיחה את הניצחון.
במשחק נכחו יותר ממאתיים צופים ביחד עם וובוזלה ענקית אחת, שעשתה רעש חלש כאילו היא לא רוצה להפריע לשקט המופתי של האוהדים ההרצליינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה