[רשומה מה-9/4, מועברת לכאן מהבלוג הקודם]
הרצליה וחולון נפגשו העונה ארבע פעמים, והרצליה ניצחה בכל ארבעת המשחקים. הפעם היא ניצחה 23-33, ואין ספק שהיא אלופה ראויה והקבוצה החזקה בליגה. קבוצה בכל מובן המילה, שלמרות הכוכבות שלה מה שמאפיין אותה זאת הקבוצתיות, עם הגנה לוחמת והתקפה שרוב הזמן לא הולכת בכוח על הכוכבות אלא על השחקנית החמה בכל רגע. היום למשל זאת היתה דנה אפלבוים במחצית ראשונה גדולה, שהבהירה שהרצליה היא לא רק וקרט וברטו, ולחולון לא היתה תשובה, למרות מאות צופים ביציע ואפילו כשבעה אוהדים עם בלונים כחולים ארוכים.
המאמן דורון כזום, שראוי מן הסתם להרבה קרדיט, אמר אחרי המשחק ש"הגולים שלנו התחלקו ולא בין שתי שחקניות." ובאמת, בדקה ה-14 כבר חמש שחקניות שונות כבשו את שבעת השערים של הרצליה עד אז. התוצאה בדקה ה-14 היתה 3-7 להרצליה, מה שמדגיש את ההגנה החזקה של הקבוצה.
שרון בן שושן נכנסה בחולון ועוד הצליחה לעזור לצמצם ל-6-7, לפני שהרצליה ברחה שוב ולא הביטה לאחור, עם משחק הלחימה של שני לוינקינד וההתלהבות של אושרי כהן (בתור אוהדת הפועל, אם היא היתה ביציע של האוהדים בדרבי הכדורסל, אולי היא היתה תורמת להם קצת קשיחות והם לא היו בורחים מחלשלוש כמו שחורציאניטיס).
במחצית השניה התפתח משחק מבולגן, שהיה יכול לעזור לחולון אם היא רק היתה מסוגלת לחדור את ההגנה ההרצליינית. בעשר הדקות הראשונות רק וקרט כבשה להרצליה, שלושה שערים, אבל חולון כולה כבשה רק שניים. לאחר מכן גם יתרון מספרי לא עזר לחולון נגד ההצלות של רבקה אזרחי, ואפילו פציעה זמנית של וקרט לא עזרה לצמצמם את היתרון.
המצטיינות שלי במשחק הן דנה אפלבוים ורבקה אזרחי (יהיה משעמם לבחור את וקרט, היא תמיד מצטיינת), אבל המצטיינת האמיתית של העונה היא הקבוצה כולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה